בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פחלוץ הבשר האנושי. הו, כמה מקסים

מאת Geshem Black     2 בדצמ 15 3277
זה פשוט וקל, הדרך בה האביר הגרמני ערף את ראשו של יריבו, הרים אותו מאדמת היער וניגב את העלים שנדבקו לגדם בכדי שיהיה יותר נוח ונעים ללקק. הוא לא חשש מבקטריה, לא. זו הייתה טקסיות מרובת שנים, והדם כבר החל להיקרש. לשונו אהבה את המגע הרטוב והטעם החריף של ברזל, כמו שאיפת אדי חומצה בעת טיגונו של מרבה הרגליים השחור, עצום המימדים ועתיר החלבונים. החיים לא יכולים היו להיות טובים יותר עבורו כששרבב את לשונו המנצחת אל תוך מה שהיה פעם קנה הנשימה של הלוחם העתיק אפוף הקרבות, אותו הביס באומץ רב. "עכשיו מגיע השלב של ניקוי הגולגולת," אמר לשף הראשי של הטירה. "היום אנחנו אוכלים מרק מוח. את שאריות המעטפת אני נוהג לשמור על המדף, לצד האחרים".

"אני אוהבת אותך", אמרה אגרמיין כשסינדר, האביר, תלה אותה בלולאת חנק מעל המיטה. הוא פישק את רגליה וקרע את התחתונים ממקום יושביהם בברוטאליות, דוחף את לשונו באותה צורה בה עשה כשעה קלה קודם לדבר אחר; הוא לא טרח לשטוף את פיו. "כן!", היא צעקה כשהלולאה התהדקה סביב צווארה, בעודה תלויה בין שמיים לארץ, רגליה מפרכסות כשסינדר שואב את חיותה מאזור חלציה. בשיניו הוא קורע בדגדגן, פולט פיסות עור על הרצפה ודם מותז על פניו; הוא אהב כשזה קרה. סינדר משך את רגליה של אגרמיין; הדם חדל מלהגיע אל ראשה שהחל להכחיל. הוא התרומם, ובתנועה מהירה שבר את צווארה. כעת הייתה אגרמיין על גבי סדיני הסאטן הסגולים, והקטיפה הכחולה עטפה אותם כמו ים כחול אופף חושים. סינדר החדיר את איברו הרוטט אל תוך העיסה שהייתה איבר מינה, והתחיל לפמפם כמו כלב אפוף זעם ותסכול. אגרמיין נותרה חסרת תנועה ותחושה כשהפך אותה האביר, פתח את שני פלחי ישבנה באצבעותיו הגדולות ותקע את איברו עצום המימדים ברקטום המסגיל. לא עבר רגע, וסינדר צרח כשגופו רוטט ומפרכס על גופתה המרקיבה של אגרמיין.

אגרמיין הכניסה את ה'פסיכולוג' לחדר וציוותה עליו לקשור את סינדר לשולחן הביליארד; יד בכל חור, בטן מונחת על הקטיפה הירוקה וישבן כלפיי חוץ. "אני קולט נוכחות לא נעימה בחדר", אמר הפסיכולוג כשתקע את כדור מספר שבע בין פלחי הישבן של סינדר. האחרון נאנח כשנדחפו עוד שני כדורים.
אגרמיין הביאה דילדו שחור וקשרה אותו אליה, וכך החלה לדפוק את הפסיכולוג מאחור בעודו מושך באיבר מינו של סינדר. "אתה בוודאי סובל מאישיות גבולית", אמר כשתקע את איברו עד חציו ברקטום המלא כמעט לחלוטין. "או אולי הפסיכופתולוגיה שלך כה חריפה שאיאלץ לפסוק שמדובר בסכיזופרניה קטטונית", הפסיכולוג המשיך למלמל בעודו מפרכס לתוך סינדר.
אגרמיין הביאה מיכל דלק ושפכה אותו על סינדר והפסיכולוג, הכלואים בוורטקס של עצמם.
"אני חש נוכחות של גוף זר בחדר".
"זו רק היד שלי נתקעת לך בתחת"
"הו כן, אז אולי רק תחושה הפכפכה של הזיה היפננגוגית".
החדר החל לשנות צורה כשאגרמיין הציתה את סינדר. הוא התחיל לצרוח ורץ במעלה החדר, מנופף בידיו כציפור, פולט את הכדורים בליווי צואה ושתן מדמם. הפסיכולוג, לעומת זאת, לפני שכל זה קרה, ניסה להוציא את איברו, אך הוא נתקע בין הכדורים בישבנו של סינדר, וכך נותר כלוא שם בעוד שהפסיכולוג יצא ללא איברו המבותר; דם פרץ החוצה בקילוחים ספזמתיים. אגרמיין הניחה את ראשה בינות לגיליוטינה וקשרה את המתג לרגלו של סינדר; כשזה רץ, נפל הלהב וביתק את גולגולתה מצווארה הענוג. הראש המתגלגל צחקק בתעוזה כשהרצפה החלה לקרוס, הלהבות מלפפות את הקירות כמו יצור אורגני חי וקיים בפני עצמו.
סינדר, עדיין בוער, ניגש לפסיכולוג והחדיר אצבע למקום שבו היה כלי נשקו; דם פרץ בספזמתיות והציף את פניו של סינדר, כשזה האחרון מלקק את פניו באצבעותיו כאילו היה זה מאכל גורמה. באותה עת, גופה נטול הראש של אגרמיין תפס את ראשה האבוד ותלש את לשונה ממנו, משליך את השאריות כאילו היו פסולת גולמית, תוקע אותה על האצבע המורה, וניגש ללקק את חור פי-הטבעת של הפסיכולוג. "אני חושש שזו תופעה של דיספאראוניה קיומית שמתרחשת בשלבים מוקדמים רק אצל המטופלים הטובים ביותר". טיח מהקירות החל להתפרק והחדר התחיל לשנות את מבנהו - חפצים ריחפו באוויר והוטחו ברחבי החלל, מפספסים רק במקרה את השלושה העסוקים במעשיהם המגונים. כמו שינתה הגרוויטאציה את כוחה, ראשה של אגרמיין התעופף מעלה והתנפץ אל הקיר; לסתה התפרקה והתחילה לקפץ בקול נקישות תאוותני. מבעד לחלון הטירה הגרמנית, להבות הגיהנום בערו בעוד זרוע תמנונית פרצה מבעד לחלון, תפסה את רגל גופתה של אגרמיין ותלשה אותה ממקום יושביה. הגרפס לא איחר להגיע. התקרה נמשכה הרחק למעלה ונעלמה, וזרוע עצומה ירדה אל עבר הנוכחים ומעכה את המיטה לגזרים, מפספסת רק בכמה סנטימטרים את ראשו של הפסיכולוג. שברי המיטה התנפצו בקול מחליא וסינדר נשכב עליהם בעוד כפיסי העץ נתקעים בגבו וחודרים דרכו, מניח לגופתה של אגרמיין לבעוט בו במלוא הכוח. הפסיכולוג ניגש אליהם וחיבק אותם בחיוך רב – "אני אפנה אתכם ליועץ זוגי טוב, אני כבר לא מסוגל לטפל בכם".

החדר קרס, והשלושה נפלו אל מערכת הביוב העירונית של העיר ניו-יורק.
עכברושי ענק התאספו וקרעו את גופם של השלושה. יצור מפלצתי אחר בעל ניבים חפר בתוך ביטנו של סינדר וניקה אותו מאיברים פנימיים. עכברוש עם זנב מפוצל בעל שני להבים ערף את ראשו וליקק את קנה הנשימה. אחר ניזון מהמוח כאילו היה מרק עגבניות. לפני שנאכל לחלוטין בעודו בחיים, אמר הפסיכולוג: "זה מזכיר לי מקרה של אחד מהמטופלים הישנים שלי. הוא סבל מהתקף פאניקה וטען שעטלפי ענק מוצצים את דמו מידי לילה. הפרכתי את אמונתו בכך שהיה זה עוד התקף פסאודו-פסיכוטי ושהוא מדמיין את הכול. מקרה משונה הוא זה. נשארתי ער כל הלילה במחשבה שעליי להפסיק להטריד את המטופלים שלי בלילות. אני אומנם לא נראה נפלא, אבל בוודאי לא נראה כמו עטלף".

מרכז הכובד
מה אומרים הרופאים....?
02/12/15 23:19
soft one
מאחר שמדובר בפנטזיה מניחה שזה בסדר לומר שאהבתי את הכתיבה...
03/12/15 08:50
מיתוסית​(שולטת)
הכתיבה שלך מצוינת ועשירה כהרגלה, אבל זה היה יותר מידי קשה וביזארי עבורי. נאלצתי להפסיק באמצע.
03/12/15 23:49
ספייס​(אחרת)
פחדתי, התרגשתי, הזדעזעתי, התחרמנתי... פשוט הזויה מדהימה הכתיבה שלך!
09/12/15 22:14
4X4​(נשלט)
חזק ביותר, תודה
10/12/15 08:40
Mary Jane
סיפור חמוד (:
26/01/16 20:18
10 sexy queen​(שולטת)
ארוך מדי. לעיתים עדיף לקצר בשביל לא להלאות ולתת לדמיון שלנו להשלים. אהבתי
14/02/16 06:50
subROUTINE
הייל הידרה
21/02/16 11:02
takato
יפה על ההשקעה אבל זה מוגזם, יותר מדי דם, לא עם קצת ליטופים, מסז וכמה מילות אהבה? :-)
23/02/16 02:13