הפורשים (סיפור בהמשכים) - חלק אחרון
מאת nerissa(אחרת)
27 בינואר 2005
לא יכולתי להתאפק יותר ומשכתי עצמי מעלה, מציצה מעבר לשפת הסלע. המראה שנגלה לעיני עצר את נשימתי. הסלע מאחוריו הסתתרנו היה שיאה של הגבעה שירדה בתלילות אל עמק ירוק ויפהפה. משטחי דשא ירוק נפרשו מולנו, משובצים בעצי נוי, גינות פרחים וצמחייה טרופית. אגם מלאכותי גדול שיבץ בתכול את הנוף המרהיב עבו שייטו סירות קטנות. בצדו המרוחק של העמק נראו בקתות עץ צבועות לבן שיצרו כפר פסטורלי קטן שהשתלב בשלמות בנוף הקסום.
על כרי הדשא, בין העצים, על הסירות באגם היו פזורות דמויות צבעוניות - חלקן לבושות בגדים צבעוניים, חלקן לבושות לבן. ממרחק זה לא יכולנו לראות בבהירות. בצדו הדרומי של העמק נפער נתיב אל חוף הים, דרכו ראינו מזח ועליו הציוד שהורד מהיכטה. סביב העמק התרוממו גבעות כהות שציירו, כך הבנתי, את פיהו של הר געש עתיק. הכל נראה החלק של פאזל שנקרא מתמונת גן-עדן אבוד.
קולות חיתיים מרגלי הגבעה משכו את תשומת לבנו ועיננו נפערו בתדהמה. הדמויות היו קרובות מספיק כדי שנוכל לצפות במעשה התאווה הסוער. אישה אדמונית וחטובת גוף כרעה על ארבע, רגליה פשוקות לרווחה. שערה הארוך מתערבל בסערה סביב ראשה הנזרק באקסטזה מצד לצד. אגנה נדחק בכוח לאחור מול הגבר השזוף הנוגח אל בין ירכיה. מתחתם ראינו דמות נשית, שוכבת תחתם על גבה, ידה נדחקת בין ירכיה, ראשה נבלע תחת אגנה של האדמונית.
המחשבה על לשונה של חצי הדמות שראינו מחוללת בין ירכיה של האדמונית בעוד אברו של הגבר הסוער מפלס דרכו מעל הלשון וצולל אל המעיין האדמוני הזה, הסעיר את חושיי. טום עמד לצדי נשען בידיו אל הסלע השחור והחם, מביט כמהופנט אל השלישייה שלרגליי הגבעה. מבטי היה נעוץ בהם בעוד ידי החלה לגשש דרכה במעלה ירכו של טום. שריר ירכו נדרך מולי והוא קפא בין המראה המחשמל לבין מגע ידי שהתקרבה בהתמדה אל אברו הנמתח. לא עמדתי בזה יותר.
בעודו נשאר קפוא על עמדו נדחקתי אל מול אגנו, גבי נלחץ אל הסלע. במהירות שחררתי את מכנסיו ואברו זינק החוצה כקפיץ מתוח. אנקת ההפתעה של טום לא עצרה בעדי. לשוני חלפה במהירות על שפתיי היבשות, מרטיבה אותן, ואברו המתוח החליק בינהן - כמעט בקריאת ניצחון. בעוד שרירי פי וגרוני מעסים את אברו של טום, ידי האחת אחזה בעכוזו השרירי, מכוונת את דחיקותיו, השניה חודרת אל תוך מכנסיי. המתח שנוצר ביננו עוד על סיפון היכטה ונמשך אל חופו של האי, הנחית על שנינו אורגזמה מהירה, סוערת ומרגשת. זעקת העונג של טום ואנחת האורגזמה שלי התערבבו בקולות התאווה החיתיים שמתחתנו - כשאנחנו והשלישייה גמרנו יחד.
טום צנח למולי קצר נשימה, מבטו המעורפל ומלא התודה ננעץ בי. הוא קרב ראשו עלי האיטיות, נשימתו מלטפת את שפתי הנפוחות והלחות מזרעו, לשונו נשלחת ומלטפת אותן בעדינות. ליטוף לשונו נטש את שפתיי והחל לגלוש בינהן פנימה, אל תוך פי. שפתיו עטפו את שפתיי ברכות, ידיו אוחזות בלחיי. עיניי נעצמו אל תוך רכות נשיקתו, לשוני מתערבלת בשלו. ואז הרמתי ידי הלחה מעסיס גופי, מקרבת אותה אל פיותינו האחוזים. ריחי הציף את חושינו. אצבעות ידי שהיו קבורות עמוק בתוכי כל אותו זמן, חדרו אל בין שפתותינו. שלחנו לשונות חמימות ללקט כל טיפת צוף שדבקה באצבעותיי, טעמן וריחן מעלה ברק של חשק מחודש.
"סליחה על ההפרעה, אבל יהיה לכם נוח יותר למטה," אמר קול מחוייך לצדנו.
קפצנו ממקומנו בבהלה, מסדרים בחיפזון את בגדינו הסתורים, נועצים מבט מבוהל בגבר שעמד מולנו. הוא היה לבוש במין טוניקה לבנה ארוכה, והבעת פניו הרגיעה מעט את שנינו. הוא חייך בידידות, מבטו המבודח מביט במאמצים שלי ושל טום להראות מהוגנים יותר.
"אני מבין שאתם אורחים באי," אמר. "אני לא זוכר שראיתי אתכם קודם ואני רואה שאתם לא לבושים בבגדינו."
"אמממ... לא," אמרתי, חוזרת לעצמי במהירות. "הגענו עם היכטה ויצאנו לטייל קצת."
"אני מבין. בואו. אקח אתכם לראש הכפר," אמר, מושיט ידו לכיוון שביל קטן שהוביל מטה, שביל שלא הבחנו בו קודם. התחלנו לרדת אל העמק, רואים בזווית העין את השלישייה העסיסית מתרחקת בנפנוף אדמוני אל עבר הכפר. האוויר בעמק היה קריר יותר ועמד בו ריח אחר. שונה.
האווירה הנינוחה השרתה שלווה אף כי זרמים מסעירים הרטיטו מתחת לפני השטח. הגברים סביבנו לבשו טוניקות לבנות ארוכות כדוגמת הבגד שלבש מלוונו, את הנשים עטפו צעיפים שקופים דרכם השתקף גופן החטוב. בחנתי את הדמויות שסבבו אותנו. היו שם הרבה יותר נשים מגברים, יחס של כשלוש לאחד. כל הנשים היו צעירות וחטובות, ונראו כאילו נבחרו מתוך קטלוגים של סוכנויות דוגמניות. הגברים שראיתי היו כבני ארבעים ומעלה. לא נראו צעירים יותר בסביבה. חלק מפרצופי הגברים נראה לי מוכר אך לא יכולתי לזכור מאין.
הם נעצו בנו מבטים סקרניים, בעיקר בטום. הבחור הצעיר שלצדי היווה ניגוד גמור לאוכלוסייה הגברית שהקיפה אותנו.
פסענו אחרי מלוונו לעבר בקתה לבנה וגדולה, מוגבהת מעט על עמודים בניגוד לשאר הבקתות, בעלת מרפסת רחבה ומוצלת. הבקתה נראתה כמבנה מרכזי בכפר ומוקמה בכניסה אליו. שאר הבקתות היו קטנות הרבה יותר, נראו כבקתות שני חדרים. הכל פרח סביבנו. הגינות הקטנות היו מטופחות להפליא ובהקו במגוון צבעים. נעצרנו לרגלי המרפסת אליה הובילו מספר מדרגות. "אנא, חכו כאן. ראש הכפר מייד יצטרף אליכם." אני וטום החלפנו מבטים, תוהים מה יקרה הלאה.
"שלום, גב' סהר."
הברכה נאמרה בעברית והקפיצה אותי. הפניתי מבט היישר אל פניו המחייכות של ירחמיאל פינקוביץ,' הידוע בכינויו חמי.
"שלום מר פינקוביץ,"' עניתי בקול שקט, בוחנת את האיש במבטי. הוא היה שזוף מאוד מעל לשולי הטוניקה הלבנה שלו ונראה שלו ובריא.
"אני שמח שהצלחת להגיע בסופו של דבר."
דברים אלו הפתיעו אותי וערערו מעט את שלוותי.
הוא פנה מאיתנו שולח קריאה לעבר הדלת הפתוחה מאחוריו.
"היא הגיעה, יקירתי. אפשר להתחיל."
עיני נפערו בתדהמה כשראיתי את הגברת שרה פינקוביץ' בכבודה ובעצמה מגיחה מאפלולית הבית כשחיוך ניצחון פרוש על שפתיה. רחשים ומלמולים מאחורי גרמו לי להסתובב. ראיתי איך כל הגברים במקום הולכים ומתקבצים סביבי. התקשחתי. משהו מאוד לא בסדר בסיטואציה הזו..
אינסטינקטיבית נצמדתי אל טום, מחפשת את הגנתו. מבטי נתקל לפתע בכמה וכמה פרצופים מוכרים. מתוך כעשרים וחמישה הגברים שהקיפו אותי בלטו כשמונה פרצופים מהאלפיון המוביל של עשירי ישראל. בכולם נתקלתי בעבר בעת כתבה זו או אחרת.
"הרגעי, טליה. אני מבטיחה שלא תהיה אלימות פיזית. אני מבטיחה לך רק עינוגים פיזיים," זרקה שרה בחיוך. היא שלחה מבט סקרני אל טום ואמרה: "ואני מבטיחה שגם ידידך הצעיר יזכה לאותו טיפול. אני אישית אוודא זאת," הוסיפה בקול מתעבה בעודה סוקרת את גופו.
"ומה אם לא אסכים"? שאלתי, גבי נלחץ אל מעקה המרפסת בעוד מעגל הגברים סוגר עלי.
"הו... אני מבטיחה לך שתסכימי," צחקה שרה. "אנחנו רק רוצים להראות לך שיש בנו גם צד חיובי ולא רק הצד אותו את מגלה בעיתון שלך."
ואז אחזו בי כמה זוגות ידיים, נושאות אותי חזרה לעבר רחבת הדשא. בעודי מנסה לשלוט בהיסטריה שהחלה מבעבעת בעורקיי הבחנתי בעשרות שטיחים שפוזרו בצפיפות על הדשא, מכסים שטח נרחב.
"בבקשה... לא," הצלחתי ללחוש בעוד הפחד כמעט ומשתק את מיתרי קולי.
"הרגעי. לא נפגע בך. רק נענג אותך," שמעתי קול ליד אוזני ומבט חטוף גילה את יעקב נווה הנעלם מחייך אלי בהרגעה.
תוך שניות הייתי מעורטלת מבגדי, ואני ניסיתי לכסות את מערומיי בזרועותיי. עצמתי עיניי בחוזקה, מנסה להתנתק מהסובב אותי, מייחלת להתעורר בבטחה בביתי.
לפתע התחלתי להרגיש אותם. עשרות אצבעות החלו ללטף אותי, מרגיעות. במשך מספר דקות חשתי רק זאת. עשרות ידיים מלטפות כל פיסת עור חשופה.
התחלתי להרגיש את המתח עוזב את גופי. לאט לאט התרככו שריריי, זרועותיי נפרשו לצדדים מאפשרות לאצבעות ללטף יותר. כשחשתי איך שפתיים ולשונות מחליפות את האצבעות וכפות הידיים, נפלטה אנקת תאווה מתוכי.
צללתי אל תוך ים של עונג, מפשקת רגלי בהכנעה, שוכחת את העולם...
על כרי הדשא, בין העצים, על הסירות באגם היו פזורות דמויות צבעוניות - חלקן לבושות בגדים צבעוניים, חלקן לבושות לבן. ממרחק זה לא יכולנו לראות בבהירות. בצדו הדרומי של העמק נפער נתיב אל חוף הים, דרכו ראינו מזח ועליו הציוד שהורד מהיכטה. סביב העמק התרוממו גבעות כהות שציירו, כך הבנתי, את פיהו של הר געש עתיק. הכל נראה החלק של פאזל שנקרא מתמונת גן-עדן אבוד.
קולות חיתיים מרגלי הגבעה משכו את תשומת לבנו ועיננו נפערו בתדהמה. הדמויות היו קרובות מספיק כדי שנוכל לצפות במעשה התאווה הסוער. אישה אדמונית וחטובת גוף כרעה על ארבע, רגליה פשוקות לרווחה. שערה הארוך מתערבל בסערה סביב ראשה הנזרק באקסטזה מצד לצד. אגנה נדחק בכוח לאחור מול הגבר השזוף הנוגח אל בין ירכיה. מתחתם ראינו דמות נשית, שוכבת תחתם על גבה, ידה נדחקת בין ירכיה, ראשה נבלע תחת אגנה של האדמונית.
המחשבה על לשונה של חצי הדמות שראינו מחוללת בין ירכיה של האדמונית בעוד אברו של הגבר הסוער מפלס דרכו מעל הלשון וצולל אל המעיין האדמוני הזה, הסעיר את חושיי. טום עמד לצדי נשען בידיו אל הסלע השחור והחם, מביט כמהופנט אל השלישייה שלרגליי הגבעה. מבטי היה נעוץ בהם בעוד ידי החלה לגשש דרכה במעלה ירכו של טום. שריר ירכו נדרך מולי והוא קפא בין המראה המחשמל לבין מגע ידי שהתקרבה בהתמדה אל אברו הנמתח. לא עמדתי בזה יותר.
בעודו נשאר קפוא על עמדו נדחקתי אל מול אגנו, גבי נלחץ אל הסלע. במהירות שחררתי את מכנסיו ואברו זינק החוצה כקפיץ מתוח. אנקת ההפתעה של טום לא עצרה בעדי. לשוני חלפה במהירות על שפתיי היבשות, מרטיבה אותן, ואברו המתוח החליק בינהן - כמעט בקריאת ניצחון. בעוד שרירי פי וגרוני מעסים את אברו של טום, ידי האחת אחזה בעכוזו השרירי, מכוונת את דחיקותיו, השניה חודרת אל תוך מכנסיי. המתח שנוצר ביננו עוד על סיפון היכטה ונמשך אל חופו של האי, הנחית על שנינו אורגזמה מהירה, סוערת ומרגשת. זעקת העונג של טום ואנחת האורגזמה שלי התערבבו בקולות התאווה החיתיים שמתחתנו - כשאנחנו והשלישייה גמרנו יחד.
טום צנח למולי קצר נשימה, מבטו המעורפל ומלא התודה ננעץ בי. הוא קרב ראשו עלי האיטיות, נשימתו מלטפת את שפתי הנפוחות והלחות מזרעו, לשונו נשלחת ומלטפת אותן בעדינות. ליטוף לשונו נטש את שפתיי והחל לגלוש בינהן פנימה, אל תוך פי. שפתיו עטפו את שפתיי ברכות, ידיו אוחזות בלחיי. עיניי נעצמו אל תוך רכות נשיקתו, לשוני מתערבלת בשלו. ואז הרמתי ידי הלחה מעסיס גופי, מקרבת אותה אל פיותינו האחוזים. ריחי הציף את חושינו. אצבעות ידי שהיו קבורות עמוק בתוכי כל אותו זמן, חדרו אל בין שפתותינו. שלחנו לשונות חמימות ללקט כל טיפת צוף שדבקה באצבעותיי, טעמן וריחן מעלה ברק של חשק מחודש.
"סליחה על ההפרעה, אבל יהיה לכם נוח יותר למטה," אמר קול מחוייך לצדנו.
קפצנו ממקומנו בבהלה, מסדרים בחיפזון את בגדינו הסתורים, נועצים מבט מבוהל בגבר שעמד מולנו. הוא היה לבוש במין טוניקה לבנה ארוכה, והבעת פניו הרגיעה מעט את שנינו. הוא חייך בידידות, מבטו המבודח מביט במאמצים שלי ושל טום להראות מהוגנים יותר.
"אני מבין שאתם אורחים באי," אמר. "אני לא זוכר שראיתי אתכם קודם ואני רואה שאתם לא לבושים בבגדינו."
"אמממ... לא," אמרתי, חוזרת לעצמי במהירות. "הגענו עם היכטה ויצאנו לטייל קצת."
"אני מבין. בואו. אקח אתכם לראש הכפר," אמר, מושיט ידו לכיוון שביל קטן שהוביל מטה, שביל שלא הבחנו בו קודם. התחלנו לרדת אל העמק, רואים בזווית העין את השלישייה העסיסית מתרחקת בנפנוף אדמוני אל עבר הכפר. האוויר בעמק היה קריר יותר ועמד בו ריח אחר. שונה.
האווירה הנינוחה השרתה שלווה אף כי זרמים מסעירים הרטיטו מתחת לפני השטח. הגברים סביבנו לבשו טוניקות לבנות ארוכות כדוגמת הבגד שלבש מלוונו, את הנשים עטפו צעיפים שקופים דרכם השתקף גופן החטוב. בחנתי את הדמויות שסבבו אותנו. היו שם הרבה יותר נשים מגברים, יחס של כשלוש לאחד. כל הנשים היו צעירות וחטובות, ונראו כאילו נבחרו מתוך קטלוגים של סוכנויות דוגמניות. הגברים שראיתי היו כבני ארבעים ומעלה. לא נראו צעירים יותר בסביבה. חלק מפרצופי הגברים נראה לי מוכר אך לא יכולתי לזכור מאין.
הם נעצו בנו מבטים סקרניים, בעיקר בטום. הבחור הצעיר שלצדי היווה ניגוד גמור לאוכלוסייה הגברית שהקיפה אותנו.
פסענו אחרי מלוונו לעבר בקתה לבנה וגדולה, מוגבהת מעט על עמודים בניגוד לשאר הבקתות, בעלת מרפסת רחבה ומוצלת. הבקתה נראתה כמבנה מרכזי בכפר ומוקמה בכניסה אליו. שאר הבקתות היו קטנות הרבה יותר, נראו כבקתות שני חדרים. הכל פרח סביבנו. הגינות הקטנות היו מטופחות להפליא ובהקו במגוון צבעים. נעצרנו לרגלי המרפסת אליה הובילו מספר מדרגות. "אנא, חכו כאן. ראש הכפר מייד יצטרף אליכם." אני וטום החלפנו מבטים, תוהים מה יקרה הלאה.
"שלום, גב' סהר."
הברכה נאמרה בעברית והקפיצה אותי. הפניתי מבט היישר אל פניו המחייכות של ירחמיאל פינקוביץ,' הידוע בכינויו חמי.
"שלום מר פינקוביץ,"' עניתי בקול שקט, בוחנת את האיש במבטי. הוא היה שזוף מאוד מעל לשולי הטוניקה הלבנה שלו ונראה שלו ובריא.
"אני שמח שהצלחת להגיע בסופו של דבר."
דברים אלו הפתיעו אותי וערערו מעט את שלוותי.
הוא פנה מאיתנו שולח קריאה לעבר הדלת הפתוחה מאחוריו.
"היא הגיעה, יקירתי. אפשר להתחיל."
עיני נפערו בתדהמה כשראיתי את הגברת שרה פינקוביץ' בכבודה ובעצמה מגיחה מאפלולית הבית כשחיוך ניצחון פרוש על שפתיה. רחשים ומלמולים מאחורי גרמו לי להסתובב. ראיתי איך כל הגברים במקום הולכים ומתקבצים סביבי. התקשחתי. משהו מאוד לא בסדר בסיטואציה הזו..
אינסטינקטיבית נצמדתי אל טום, מחפשת את הגנתו. מבטי נתקל לפתע בכמה וכמה פרצופים מוכרים. מתוך כעשרים וחמישה הגברים שהקיפו אותי בלטו כשמונה פרצופים מהאלפיון המוביל של עשירי ישראל. בכולם נתקלתי בעבר בעת כתבה זו או אחרת.
"הרגעי, טליה. אני מבטיחה שלא תהיה אלימות פיזית. אני מבטיחה לך רק עינוגים פיזיים," זרקה שרה בחיוך. היא שלחה מבט סקרני אל טום ואמרה: "ואני מבטיחה שגם ידידך הצעיר יזכה לאותו טיפול. אני אישית אוודא זאת," הוסיפה בקול מתעבה בעודה סוקרת את גופו.
"ומה אם לא אסכים"? שאלתי, גבי נלחץ אל מעקה המרפסת בעוד מעגל הגברים סוגר עלי.
"הו... אני מבטיחה לך שתסכימי," צחקה שרה. "אנחנו רק רוצים להראות לך שיש בנו גם צד חיובי ולא רק הצד אותו את מגלה בעיתון שלך."
ואז אחזו בי כמה זוגות ידיים, נושאות אותי חזרה לעבר רחבת הדשא. בעודי מנסה לשלוט בהיסטריה שהחלה מבעבעת בעורקיי הבחנתי בעשרות שטיחים שפוזרו בצפיפות על הדשא, מכסים שטח נרחב.
"בבקשה... לא," הצלחתי ללחוש בעוד הפחד כמעט ומשתק את מיתרי קולי.
"הרגעי. לא נפגע בך. רק נענג אותך," שמעתי קול ליד אוזני ומבט חטוף גילה את יעקב נווה הנעלם מחייך אלי בהרגעה.
תוך שניות הייתי מעורטלת מבגדי, ואני ניסיתי לכסות את מערומיי בזרועותיי. עצמתי עיניי בחוזקה, מנסה להתנתק מהסובב אותי, מייחלת להתעורר בבטחה בביתי.
לפתע התחלתי להרגיש אותם. עשרות אצבעות החלו ללטף אותי, מרגיעות. במשך מספר דקות חשתי רק זאת. עשרות ידיים מלטפות כל פיסת עור חשופה.
התחלתי להרגיש את המתח עוזב את גופי. לאט לאט התרככו שריריי, זרועותיי נפרשו לצדדים מאפשרות לאצבעות ללטף יותר. כשחשתי איך שפתיים ולשונות מחליפות את האצבעות וכפות הידיים, נפלטה אנקת תאווה מתוכי.
צללתי אל תוך ים של עונג, מפשקת רגלי בהכנעה, שוכחת את העולם...
