אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ציור

מאת nerissa​(אחרת)     22 בפבר 05 1203
אור השמש שבקע מבעד לחלון העיר אותו משנתו הטרופה. כמו כל לילה בחודשים האחרונים - ישן בבגדיו המוכתמים, על הספה בסטודיו. הוא התיישב לאיטו, מבריש מפניו את שיערו הארוך בעייפות. ידו גיששה אחר קופסת הסיגריות. באנחה הדליק לעצמו סיגריה, מבטו חולף לאיטו על פני החדר.

כמה ציורים מוקדמים שלו תלו על קיר אחד. הוא בחן את יצירות הבוסר שלו, מתגעגע להתלהבות בה צייר אותן. התגעגע למוזה הצעירה שפיעמה בתוכו בימים הרחוקים ההם.

הוא רק בן 28 והרגיש מרוקן. עייף. זקן.

מבטו שייט על פני הרצפה המוכתמת והמלוכלכת, על בדי הציור שהיו זרוקים בפינות שונות בחדר ועליהם שברי ניסיונות החיפוש שלו. חיפוש אחרי... מה?! המוזה האבודה... החלומות הורודים שהתכהו בחודשים האחרונים והפכו לעיסה של ייאוש.

הוא התרומם מהספה ופסע אל עבר כן הציור, מביט בקנבס המתוח מולו בציפייה. שפורפרות הצבע שתקו אליו מעל השולחן לצדו, המכחולים ישנים לצדן. הוא בהה בקנבס הלבן דקות ארוכות, לבסוף פנה אל המטבחון בפינת הסטודיו, משך את בקבוק הבירה האחרון מהמקרר וצנח שוב אל הספה.

הסטודיו היה מוזנח ומטונף, אבל לא היה לו אכפת. כל האנרגיה שנשארה בו הופנתה אל לבנוניות הקנבס. הלבנוניות החזירה אליו זוהר חלול. הוא לא ראה בה כלום. לא קו של אופק או עיקול של ירך או קצף גלים.

חלול.

הוא הרגיש את הכעס צף ועולה. בתנועה פתאומית זרק את בקבוק הבירה אל פינת החדר, שארית הנוזל הצהבהב ניתזות אל הקיר. קם על רגליו ובהתקפת אמוק החל זורק את השפופרות והמכחולים לכל עבר. כן הציור קרס והמסגרת עם הקנבס המתוח צנחה בחבטה על הרצפה, מעלה ענן אבק. מכחולים חרקו תחת רגליו הרומסות, השפופרות ירקו צבען אל הרצפה.

"איפה זה?!" צרח, צונח אל ברכיו, שולח מבט מטורף אל ההרס סביבו. גוש של כאב צרב בבטנו, משכיב אותו על הרצפה מכווץ כעובר. ראשו נח על הרצפה המזוהמת, ידיו מחבקות את ברכיו האסופות אל חזהו, בעוד קצב נשימתו נרגע, התגנבה שינה אל מתחת לעפעפיו הסגורים.

***

חמימות נעימה ליטפה את לחיו.

הוא פקח עיניו אל צללים של ערב, האנדרלמוסיה בסטודיו נבלעת לתוכם לאיטה. עדיין מטושטש מהשינה הכבדה שנפלה עליו, שלח ידו אל לחיו. היא היתה לחה. הוא התיישב מביט באצבעותיו ובצבע המוקה שדבק בהן. הביט מטה אל שפופרת הצבע שנחה על הרצפה.

"מוזר..." חשב. "הצבע אמור היה להתקשות כבר." שלח ידו אל השפופרת, אצבעו בודקת את מרקם הצבע שדלף מפתחה.

הצבע היה טרי לגמרי, מגעו חמים כנגד האצבע. הוא הרגיש עקצוצים קטנים במקום בו נגע הצבע בעורו. התחושה היתה מחשמלת - זרמים של חמימות טיפסו מאצבעו לאורך ידו.

כמעט מבלי משים שלח ידו הפנויה אל הקנבס הממוסגר, מושך אותו אליו. אצבעו בוהקת ממוקה חמים נשלחה אל הלבן, נוגעת כאילו בחשש. מולו הצטייר לו קימור, ובעוד אצבעו מורחת את הקימור על הבד ליטוף עדין טייל על כתפו.

נשימתו נעצרה.

שלח אצבעותיו וטבל אותן בצבע המבהיק על הרצפה ושוב חזר אל הקנבס. המשיך לנוע עם הקימור, הצבע דבק בבד הלבן, והתחושות גולשות במורד זרועו, מהכתף.

הדקות חלפו ונשימתו כבדה. מתוך אצבעותיו המשוחות בצבע צמחה דמותו, עירומה. בעוד אצבעו גולשת על עיקול האגן, ידו הפנויה החלה לפרום בגדיו מעליו. דקה לאחר מכן עמד עירום מול כן הציור, בוהה בדמות הנבנית מולו.

צייר את חזהו ומליון נשיקות קטנות צמררו עורו מצוואר ועד טבור, מתח את קו ירכו לאט ונשימתו קצרה. הרגיש את גופו מתעורר עם כל מגע בבד הלבן. עם כל משיחת מוקה מתעקלת, וחמימות עורו בקעה מהקנבס, משגרת עונג לאורך גבו.

שלח מבט אל אברו המתוח ואצבעותיו יצרו אותו ממול. מילימטר אחר מילימטר צייר את העונג, גופו רועד תחת מאמץ האיפוק. לא יכול היה יותר. נטש את מרכז גופו, שלח ידו את צבעי החום הכהים.

בדקות הבאות התמקד בצללים שהתכהו על פני גופו המצוייר. הגוונים החומים חיממו כריות אצבעותיו, מרעידות גופו עם כל נגיעה. מבטו נמשך מפעם לפעם אל האיבר המצוייר עד חציו. המשיך ליצור גופו, מתחמק בעקשנות ממרכז אגנו, מעמיק צללים בפינות נסתרות, מריץ נשימתו.

אצבעותיו נטשו לרגע את הקנבס והוא הביט בדמותו המושלמת כמעט. נגיעות הצבעים יצרו תאווה שפרצה אליו מתוך הלובן, מתחננת לשיאה.

טבל ידו בצבע המוקה, שולח אצבע - ונוגע.

לשון של אש פרצה באגנו והוא נאנק. כשליטפה קצה אצבעו את העיקול האחרון של עטרתו המצויירת, הרגיש את ברכיו נמסות תחתיו ובקריאת שחרור צנח אל ברכיו, אברו מרוקן עצמו אל בליל הצבעים שהמתינו לו על הרצפה.

קינג-קונג​(שולט)
נריסה...
שוב את מחדשת לנו את המלתחה.....-של הפנטזיות והפעם צייר שחושק בדמותו ... :-):-):-)
23/02/05 01:18
תמימות מטעה
תודה
נריסה, אהבתי מאד, את ההתרגשות עם כל משיכת מכחול שמציירת את דמותו כמו ביחסי מין, או בסשן, ההתלהבות גוברת עם ההתקדמות ההתרגשות גוברת עם הצעדים עד לגמירה
23/02/05 14:14
Dark Artist​(שולט)
נריסה :)
לא ריגלת אחרי בסטודיו שלי בטעות?
23/02/05 16:26
זאבה אפורה​(אחרת)
האומנות כמשחק שליטה
קטע יפה, הזכיר לי תקופה נשכחת. כאומנית - בתהליך היצירה אין לי יכולת לתת את המושכות למישהו אחר. כל התהליך, כל התובנות, כל המאמץ, ההקמה, הסידורים - אין מי שיעשה את זה בשבילי. אין כאן מקום לפאסיביות. תהליך היצירה האינטנסיבי זורק אותי לשתי הקצוות בו-זמנית: גם "אובדן-שליטה" מוחלט (שחרור התת-מודע, ההסחפות, ההתהוות, "לרוץ עם זה"), וגם שליטה מקסימאלית לצורך ההוצאה לפועל של התהליך, כולל לטפל בעצמי ובפרוייקט באופן פיזי. במובן זה האומנית שבי נמצאת בסוויץ' מלא, מתחלפת כל הזמן
24/02/05 10:26
ורה
:)
נריסה, איזה חיוך חריף העלית לי..
27/02/05 14:59