עורב
מאת Glitch
21 בנובמבר 2016
עורב מגיע לבקר לפני השינה, מתיישב מול המיטה וצופה בי. ניסיתי לגרש אותו, להאכיל ולהשקות, הצעתי כמה טבעות כסופות ונוצצות. הוא לא נענה לשום מחווה ואני לא הצלחתי לפענח את רצונו. עורב נשאר קבוע על המדף, מול צרחות רמות ונפנופי ידיים מאיימים. אם זרקתי ספר לכיוונו, התעופף והתיישב בחזרה באדישות. הלילות נקפו והתחלנו לשוחח. רעיון מופרע, כמובן. מעולם לא הבחנתי במקור שלו זז והרי הוא עורב, הזכרתי לעצמי. בכל זאת, בלילות בהם הגיע ניתנה לי הזדמנות לפרוק מעליי את תלאות היום. הוא האזין בכובד ראש, הוקסם מהסיפורים ושיתף אותי בזהירות בקיום הציפורי והשחור שלו. בלילות בהן לא הגיע התהפכתי במיטה באי שקט ונאלצתי לפרום מחשבות לבד.
לילה אחד עורב הופיע באיחור, נתקע בחלון הסגור עם ראשו המטופש והקים מהומה גדולה. התעוררתי מיד והתיישבתי במיטה. השינה הקלה חמקה ממני. מעולם לא פגשתי עורב רע וחסר התחשבות שכזה. לאחר החלפת מבטים חריפה ומתוך הבנה כי הלילה יהיה ארוך ומוטב לא להפוך אותו גם למייגע, הצעתי לספר סיפור. הוא הנהן למעלה-למטה ואני הזדקפתי והתחלתי.
כשהייתי קטנה היינו הולכים לים בשבת. אבא לימד אותי לצוד סרטני סלע קטנים. לא מלאכה מסובכת. בוחנים את הסלעים ומחפשים איברים שמציצים בין הנקיקים. ברגע שמוצאים סרטן חמוד מתחבא, מתחילים להציק לו. אם הוא סרטן עקשן מציפים את הנקיק במי הים עד שהוא נבהל ויוצא החוצה. אחר כך חשוב להיות זריזים מהסרטן ולתפוס אותו בבטן בשתי אצבעות, נמוך, בעדינות. הצבתות לא מגיעות לשם.
שבת אחת, אבא תפס דג קטנטן וכסוף והניח אותו בדלי המשחק שלי. מחזה מוזר. דג מהים הגדול שוחה בתוך דלי מים קטן. רציתי לשחק עם הדג כמו שנהגתי לשחק עם הסרטנים. הרמתי אותו מתוך המים בכפות ידי, והחזרתי מיד. בראשי חשבתי על הסרטנים. הסרטנים תמיד שמחו לשחק ביחד, גם מחוץ למים, ואני שחררתי אותם בסוף. אבל ידעתי בתחתית התודעה שלי שעכשיו אני משחקת בדג. בכל פעם החזקתי אותו לזמן ממושך יותר מעל המים. בכל פעם הוא פרפר בצורה אלימה יותר בכף ידי. בכל פעם שהחזרתי את הדג למים צפיתי בחרדה מתי יחזור לשחות, ובכל פעם הוא השתהה לזמן ארוך יותר לפני שהחל לנוע.
עד הפעם ההיא בה הדג הפסיק לפרפר בתוך כף היד שלי. כשהחזרתי אותו למים, הדג הקטן שקע באטיות לקרקעית הדלי, עיניו פתוחות וקפואות. מזועזעת מהמחזה הנורא צעקתי לאמא שהדג מת ובסך הכל שיחקתי איתו. אמא זרקה את המים לים ואמרה לי לא להיות עצובה, רק לזכור שדגים אי אפשר להשאיר מחוץ למים כי הם לא סרטנים.
"אבל אני ידעתי טוב מאוד מה עשיתי, עורבי. ידעתי טוב מאוד שכך הדברים צפויים להסתיים עוד לפני שהחלו. התביישתי בעצמי כל כך ולכן לא היה לי אומץ לבכות. אולי... אולי תרצה להיות הדג הקטן שלי, עורבי?" עורב הנהן למעלה-למטה. אני נרדמתי ולא ראיתי אותו שוב.
לילה אחד עורב הופיע באיחור, נתקע בחלון הסגור עם ראשו המטופש והקים מהומה גדולה. התעוררתי מיד והתיישבתי במיטה. השינה הקלה חמקה ממני. מעולם לא פגשתי עורב רע וחסר התחשבות שכזה. לאחר החלפת מבטים חריפה ומתוך הבנה כי הלילה יהיה ארוך ומוטב לא להפוך אותו גם למייגע, הצעתי לספר סיפור. הוא הנהן למעלה-למטה ואני הזדקפתי והתחלתי.
כשהייתי קטנה היינו הולכים לים בשבת. אבא לימד אותי לצוד סרטני סלע קטנים. לא מלאכה מסובכת. בוחנים את הסלעים ומחפשים איברים שמציצים בין הנקיקים. ברגע שמוצאים סרטן חמוד מתחבא, מתחילים להציק לו. אם הוא סרטן עקשן מציפים את הנקיק במי הים עד שהוא נבהל ויוצא החוצה. אחר כך חשוב להיות זריזים מהסרטן ולתפוס אותו בבטן בשתי אצבעות, נמוך, בעדינות. הצבתות לא מגיעות לשם.
שבת אחת, אבא תפס דג קטנטן וכסוף והניח אותו בדלי המשחק שלי. מחזה מוזר. דג מהים הגדול שוחה בתוך דלי מים קטן. רציתי לשחק עם הדג כמו שנהגתי לשחק עם הסרטנים. הרמתי אותו מתוך המים בכפות ידי, והחזרתי מיד. בראשי חשבתי על הסרטנים. הסרטנים תמיד שמחו לשחק ביחד, גם מחוץ למים, ואני שחררתי אותם בסוף. אבל ידעתי בתחתית התודעה שלי שעכשיו אני משחקת בדג. בכל פעם החזקתי אותו לזמן ממושך יותר מעל המים. בכל פעם הוא פרפר בצורה אלימה יותר בכף ידי. בכל פעם שהחזרתי את הדג למים צפיתי בחרדה מתי יחזור לשחות, ובכל פעם הוא השתהה לזמן ארוך יותר לפני שהחל לנוע.
עד הפעם ההיא בה הדג הפסיק לפרפר בתוך כף היד שלי. כשהחזרתי אותו למים, הדג הקטן שקע באטיות לקרקעית הדלי, עיניו פתוחות וקפואות. מזועזעת מהמחזה הנורא צעקתי לאמא שהדג מת ובסך הכל שיחקתי איתו. אמא זרקה את המים לים ואמרה לי לא להיות עצובה, רק לזכור שדגים אי אפשר להשאיר מחוץ למים כי הם לא סרטנים.
"אבל אני ידעתי טוב מאוד מה עשיתי, עורבי. ידעתי טוב מאוד שכך הדברים צפויים להסתיים עוד לפני שהחלו. התביישתי בעצמי כל כך ולכן לא היה לי אומץ לבכות. אולי... אולי תרצה להיות הדג הקטן שלי, עורבי?" עורב הנהן למעלה-למטה. אני נרדמתי ולא ראיתי אותו שוב.
