בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

שפחות - באדונים

בשקט / melaila​(לא בעסק)

בחלוק אמבטיה וסיגריה נעוצה בין שפתיים אדומות, היא מנגבת את החושך מהמסך ומגישה ארוחת ערב לרגש, שותקת. ליידי מהפרברים, ממתינה בסבלנות לגשם.

עד הסוף. הכול, תמיד, עד הסוף. / טיטאן​(שולט)

אימצתי את הנשק אלי, מרגיש את הקור העולה מהמתכת המושחמת, חודר דרך ידיי ונעצר שם. ביד אחת החלקתי על הקנה, ואת כף היד השנייה לחצתי כנגד בסיס המחסנית עד שהכאב החד היה בלתי נסבל. הצללים של פניה בחשכת החדר המואר בתנור סלילים כתום התמזגו עם הצללים שמעבר לגדר. עיני נפקחו לפגוש בהם, ודמיוני נפרד ממנה לעוד כמה דקות של שעמום, דיכאון ופחד.

19:01 / עינב​(אחרת)

"קצת מאוחר מדי לחנך אותי, את לא חושבת?"
"כן, אולי באמת קצת מאוחר מדי."
"מה, כל-כך אכזבתי אותך?"
"אולי, כן."
"רק רציתי שיהיה לנו טוב."
"הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות."

ירח דבש בקופיפי / SEAMASTER​(שולט)

30.3.06 יערה ואני עולים מהמקום הנמוך בעולם, ים המלח, פנינו מועדות לקראת אירוע מרגש: דומי ופרודו מתחתנים! בהשראת החתונה, בחרנו להיזכר ולשתף בחוויותינו מירח הדבש שלנו באתר הנופש קופיפי.

שלוש יצירות קצרות / כחול עמוק 7​(שולט)

פעם, כשהייתי בוכה, אבל לא סתם בוכה, מן בכי תמרורים שנשמע למרחקים, הייתי מסתכל מעלה, על אלומות האור בלילה, שהיו בוקעות מעמודי התאורה – בעיר הגדולה. כל אימת שהייתי ממשיך לבכות, אלומות האור היו מתארכות ומתרחבות – בכל מיני גדלים וצורות מוזרות.

התפוררות / ד"ר בנדיקט​(אחר)

דרגות החופש שלי, בהיוולדי, היו אין סופיות. כשל אותו גזע עץ פשוט, מוחלט ייחודי. אך כשם שהוא מאבדן לטובת היותו תרנים, קעריות, גפרורים או גרדום, שייעודם ברור, כך גם אני. נכון לעכשיו, דרגות החופש שלי מוגבלות לחדר צבוע לבן, כ- 4 מ"ר גדלו, במרכז הרפואי גהה בפתח-תקווה.

תודה / אבודה

ואל תבין לא נכון, אני בכלל לא בכיינית ולא חלשה. יש לי משהו שאין להרבה אחרים, יש לי אותי. ואתה יודע כמה אני נדירה ומיוחדת? אני יחידה כזאת בכל העולם ויש לי את כל כולי רק לעצמי.

איך המצאתי את הויברטור / Master F​(אחר)

הכל התחיל בוקר אחד. בחפזון הבוקר, כמעט ולא הבחנתי בה, שוכבת פשוקת רגליים, עיניה נוצצות ומצפות...

ל"ג בעומר / זיעויה​(אחר){נימפאה}

סימנים של אש. ניצוצות. להבה שכורכת גופך, חורכת ירכייך. כמו נר שמטפטף מרחוק, הולך וקרב. גחלים לוחשות בחושך...

יחסיי עם מקל ודגל / זיעויה​(אחר){נימפאה}

כל הארץ דגלים דגלים. במיוחד על המכוניות. שמתם לב, שבניגוד לשנים קודמות, משהו דפוק בקו היצור? כן, פעם דגל היה דגל, גדול וטבעי על מקל עץ. דגל בד, המוצא אחת לשנה מן הארון ונתלה על המרפסת. קצת מקומט, מצהיב משנים של נפנוף מול השמש הישראלית. דגל אחד, זקוף...