היום הראשון ללימודים
מאת Queen Babe
24 בנובמבר 2004
קרני השמש של שש וחצי בבוקר הסתננו להן דרך החלון. מפלים פרועים של שיער אדום כהה נפרשו על הכרית, נשימות קצובות הפרו את שלוות החדר. היא ישנה, בוודאי חולמת על היום שיתחיל בעוד כמה שעות, תחילתו של חלום חדש: בית הספר למשפטים.
על כף רגלה העדינה מרפרפת כף יד. היא לא מתעוררת. היד ממשיכה לטייל במעלה השוק, הירך. פוקחת רבע עין ומגרגרת. היד נעה מעלה, נוגעת-לא נוגעת עד לשקע צווארה. שפתיים נוגעות בשפתיים. התעוררות לנשיקה. ממממ... היא מחייכת. פוקחת עיניים ונוחתת הישר למבט עמוק וחם.
"בוקר טוב, נסיכה."
"בוקר טוב גם לך."
ריחו העדין עוטף אותה. הוא כבר ער מזמן, מוכן ומזומן בשבילה. ידיו מטיילות על פניה, על צווארה וכתפיה. הוא מביט בה ונמלא גאווה: היא מוכשרת, עצמאית, דעתנית. נסיכה אורבנית. הוא חוקר את גופה והיא מתמסרת לו בשלווה, נהנית מהמגע ומתשומת הלב. מידי יום היא זו שמעירה אותו לעבודה בחיוך ונשיקה, שולחת אותו עם כריך ופרי ומקבלת את פניו בשובו בחיבוק ונשיקה. היום תורה להתפנק. והיא מתפנקת, מתמסרת, מגרגרת כחתולה מרוצה.
הוא ממשיך לחקור ולחפש אחר אותם המקומות שמגבירים את קצב נשימותיה ומבליחים רעד בעצמותיה. נושם אותה, מביט על הפנים העדינות ומדמיין לעצמו את הראש האדום הזה מקפץ מצד לצד בקמפוס, על העיניים מלאות הלהט בעת נאום בבית המשפט. כן, יש לך את זה, הוא חושב לעצמו ושוקע בחיקה החם, נושם את ריחה, מעריץ אותה. והיא מצידה מתמכרת למגעו העדין.
יש בו עוצמה שקטה, שמתפרצת ברגעים מסויימים, וכאשר חולפת אותה סערה, נשימותיהם כבדות ועיניהם בורקות. העוצמה מתחילה לבעבע בו כאשר שפתיו נושקות במורד גופה עד מעלה ירכיה, מבקשות להיכנס ביניהן. האינסטינקט החייתי שבו מריח השתוללות הורמונים. כן, אני מכיר את הריח הזה... אנחה חרישית יוצאת מתוך פיה כאשר הוא מחפש אחר פרח נשיותה, טועם את הצוף. היא נעה תחתיו, נוהמת בקול נמוך. הוא מתחיל לאבד את עצמו. נגיסותיו בה נעשות רעבתניות. היא רוצה עוד ממנו, את כולו... ואכן, היא תקבל את מבוקשה כדקה לאחר מכן, כאשר הוא מצמיד אותה לקיר, ולאחר מאבק כוחות קצר כובש אותה. היא שלו, גוף ונפש. והוא שלה, מעריץ את כולה. חבוקים ומשולבים אחד בשני, משולהבים.
***
חיבוק אחרון, נשיקה אחרונה. תראי להם מה זה! הוא מביט אחריה כאשר היא חוצה את הדשא הרחב. מניפת תלתלים בצבע אדום כהה, כמו גוש של אש חמה באמצע ההמון. אין ספק, עולץ בו קול קטן, היא תהיה גדולה.
על כף רגלה העדינה מרפרפת כף יד. היא לא מתעוררת. היד ממשיכה לטייל במעלה השוק, הירך. פוקחת רבע עין ומגרגרת. היד נעה מעלה, נוגעת-לא נוגעת עד לשקע צווארה. שפתיים נוגעות בשפתיים. התעוררות לנשיקה. ממממ... היא מחייכת. פוקחת עיניים ונוחתת הישר למבט עמוק וחם.
"בוקר טוב, נסיכה."
"בוקר טוב גם לך."
ריחו העדין עוטף אותה. הוא כבר ער מזמן, מוכן ומזומן בשבילה. ידיו מטיילות על פניה, על צווארה וכתפיה. הוא מביט בה ונמלא גאווה: היא מוכשרת, עצמאית, דעתנית. נסיכה אורבנית. הוא חוקר את גופה והיא מתמסרת לו בשלווה, נהנית מהמגע ומתשומת הלב. מידי יום היא זו שמעירה אותו לעבודה בחיוך ונשיקה, שולחת אותו עם כריך ופרי ומקבלת את פניו בשובו בחיבוק ונשיקה. היום תורה להתפנק. והיא מתפנקת, מתמסרת, מגרגרת כחתולה מרוצה.
הוא ממשיך לחקור ולחפש אחר אותם המקומות שמגבירים את קצב נשימותיה ומבליחים רעד בעצמותיה. נושם אותה, מביט על הפנים העדינות ומדמיין לעצמו את הראש האדום הזה מקפץ מצד לצד בקמפוס, על העיניים מלאות הלהט בעת נאום בבית המשפט. כן, יש לך את זה, הוא חושב לעצמו ושוקע בחיקה החם, נושם את ריחה, מעריץ אותה. והיא מצידה מתמכרת למגעו העדין.
יש בו עוצמה שקטה, שמתפרצת ברגעים מסויימים, וכאשר חולפת אותה סערה, נשימותיהם כבדות ועיניהם בורקות. העוצמה מתחילה לבעבע בו כאשר שפתיו נושקות במורד גופה עד מעלה ירכיה, מבקשות להיכנס ביניהן. האינסטינקט החייתי שבו מריח השתוללות הורמונים. כן, אני מכיר את הריח הזה... אנחה חרישית יוצאת מתוך פיה כאשר הוא מחפש אחר פרח נשיותה, טועם את הצוף. היא נעה תחתיו, נוהמת בקול נמוך. הוא מתחיל לאבד את עצמו. נגיסותיו בה נעשות רעבתניות. היא רוצה עוד ממנו, את כולו... ואכן, היא תקבל את מבוקשה כדקה לאחר מכן, כאשר הוא מצמיד אותה לקיר, ולאחר מאבק כוחות קצר כובש אותה. היא שלו, גוף ונפש. והוא שלה, מעריץ את כולה. חבוקים ומשולבים אחד בשני, משולהבים.
***
חיבוק אחרון, נשיקה אחרונה. תראי להם מה זה! הוא מביט אחריה כאשר היא חוצה את הדשא הרחב. מניפת תלתלים בצבע אדום כהה, כמו גוש של אש חמה באמצע ההמון. אין ספק, עולץ בו קול קטן, היא תהיה גדולה.
