הזקן
מאת LUX OF LEX
6 בדצמבר 2004
בחלומות שלי אני מטייל ביער, המקום השקט והירוק, אתם בטח ראיתם אחד כזה במהלך החיים שלכם. אני מוצא את אחד העצים הגדולים והיפים ומתישב מתחתיו. רופא המליץ לי על כך.
העץ הזה שנולד לפני סבי ולפני סב סבי, עומד שם ולא זז. עליו מרשרשים ברוח ואחדים מהם לא מחזיקים מעמד ונושרים. בדאיה איטית הם מתקרבים לקרקע עליה אני יושב. העץ כל כך גבוה וירוק ואני יושב מתחתיו ומסתכל מעלה כלפי הענפים הגבוהים שאותם אני בקושי רואה. העלה נופל לידי, דהוי ועייף מוצא את מקומו בין שאר העלים הפזורים שם. ובעוד חודש הוא כבר לא יימצא, הוא ירקב ויהפוך לחלק בלתי נפרד מהשטיח היפה שישאר מלא בעלים דהויים רק שאת אותו העלה כבר לא אראה בבואי בחלוף חודש. כאשר אפנה את מבטי מהשטיח אסתכל שוב כלפי הענפים הגבוהים ושוב אראה את העלה הנושר בשלווה.
אני חושב שאם אשאל את העץ מה הוא רואה כאשר הוא מפנה את מבטו מטה, ישיב לי הזקן שהוא רואה הרבה עלים ושהוא מכיר כולם, שהוא מכיר כל אחד ואחד מהם. ובזמן שנדבר יפול עוד עלה ויצטרף אלינו על הקרקע. והעץ יגיד תראה את האחרון, הוא כל כך יפה, אהבתי אותו מאוד, אבל גם הוא הלך. ואז הזקן יפנה את מבטי לענף גבוה ויראה לי זלזל שרק התחיל את צמיחתו, וגם אותו הוא יאהב כמו שאהב את הקודמים לו.
החלטתי להעמיד את הזקן במבחן ולבדוק באם באמת זוכר הוא את בניו, הרמתי עלה מהקרקע ושאלתי, מה הייתה המחשבה הראשונה של זה? הזקן לא חשב ארוכות, והשיב, מחשבתו הראשונה של זה הייתה טמונה בו עד יומו האחרון, עלה זה ניסה לדמיין לעצמו את הקרקע ואיך היא נראית מקרוב. מבחן זה לא סיפק אותי, הרמתי עלה נוסף וביקשתי מהזקן שיספר גם על זה. ושוב הזקן השיב במהירות, שעלה זה לא רצה לגדול אלא להישאר זלזל.
ברגע שרציתי להעמיד את הזקן למבחן נוסף, הוא הפסיק אותי ברשרוש חזק של עליו ושאל אותי אם אני זוכר מה היה רצוני. בחלוף שעות רבות השבתי שאין אני יודע את התשובה לשאלתו. ואז הזקן שאל מה אני רוצה עכשיו, את התשובה לשאלה זו סיפקתי בחלוף חודש וגם היא הייתה שלילית, אין אני יודע את רצוני, אמרתי. הזקן ליטף אותי ואמר שעוד לא חלף זמני, אבל הוא מוכן לספק לי את התשובות לשאלות שאשאל. הנהנתי בראשי וביקשתי ממנו שיספר לי. הזקן התנשף בכבדות ואמר כי המחשבה הראשונה שלי הייתה שאלה שרצתה לגלות "האם אהיה נאהב שוב?" והתשובה לשאלה השניה הייתה השאלה "האם אני אוהב אי-פעם?"
הודיתי לזקן אך לא הלכתי לדרכי, המשכתי לשבת מתחת לעץ הגדול ולהסתכל בנשירה שנדמה היה שאין היא נגמרת. כעבור חודש שאל אותי הזקן, למה אני עדיין יושב על הקרקע? והשבתי לו שאין זה רצוני לעזוב, ושאני רוצה להיות עוד קצת איתו. הזקן שאל אותי אם אני ארצה לשמוע גם את הסיפור בין המחשבות. השבתי שכן, אני אשמח לשמוע גם את הסיפור הזה. ואז התחיל העץ בסיפור שנגע באחד מבניו. כאשר נולד האחד, והכל מסביבו היה ריק, ידע הוא שאין זה נכון לחיות לבד במקום כה גדול, ועל כן כעבור שנה נולד השני, הם גדלו יחד טיפחו האחד את השני והעיקר אהבו. אהבתם גדלה עם השנים. הם היו ירוקים ויפים, רשרושם היה היפה ביותר והזכיר את הגלים, בניו של האוקיאנוס, רק שהם היו ירוקים. הם שתו את אותם המיצים והתנדנדו לאותו הכיוון ברוח. הם חברים.
העץ דיבר פתאום אליי, ושאל אם אני עוקב אחר סיפורו, השבתי שכן וביקשתי שימשיך. אז המשיך הזקן, באותם הימים היו רוחות חזקות מנשבות מכל ביווני העולם, הן היו חסרות רחמים. וכך נשר השני לקרקע והפך לאחד מאותם העלים אליהם אתה יושב. ואותו האחד נשאר פה כדי לספר את הסיפור ולשאול אותך האם תאהב אותו. קמתי מהקרקע, חיבקתי חזק את הזקן ואמרתי שאוהב אותו לנצח.
כאשר שבתי ליער כעבור שנה, הזקן כבר לא היה שם אך בניו היו עדיין פזורים בארץ, והרוח עושה בהם כרצונה, מאז היער הפך לריק ואין אני מוצא עוד עץ כזה כמו הזקן שאותו אהבתי.
העץ הזה שנולד לפני סבי ולפני סב סבי, עומד שם ולא זז. עליו מרשרשים ברוח ואחדים מהם לא מחזיקים מעמד ונושרים. בדאיה איטית הם מתקרבים לקרקע עליה אני יושב. העץ כל כך גבוה וירוק ואני יושב מתחתיו ומסתכל מעלה כלפי הענפים הגבוהים שאותם אני בקושי רואה. העלה נופל לידי, דהוי ועייף מוצא את מקומו בין שאר העלים הפזורים שם. ובעוד חודש הוא כבר לא יימצא, הוא ירקב ויהפוך לחלק בלתי נפרד מהשטיח היפה שישאר מלא בעלים דהויים רק שאת אותו העלה כבר לא אראה בבואי בחלוף חודש. כאשר אפנה את מבטי מהשטיח אסתכל שוב כלפי הענפים הגבוהים ושוב אראה את העלה הנושר בשלווה.
אני חושב שאם אשאל את העץ מה הוא רואה כאשר הוא מפנה את מבטו מטה, ישיב לי הזקן שהוא רואה הרבה עלים ושהוא מכיר כולם, שהוא מכיר כל אחד ואחד מהם. ובזמן שנדבר יפול עוד עלה ויצטרף אלינו על הקרקע. והעץ יגיד תראה את האחרון, הוא כל כך יפה, אהבתי אותו מאוד, אבל גם הוא הלך. ואז הזקן יפנה את מבטי לענף גבוה ויראה לי זלזל שרק התחיל את צמיחתו, וגם אותו הוא יאהב כמו שאהב את הקודמים לו.
החלטתי להעמיד את הזקן במבחן ולבדוק באם באמת זוכר הוא את בניו, הרמתי עלה מהקרקע ושאלתי, מה הייתה המחשבה הראשונה של זה? הזקן לא חשב ארוכות, והשיב, מחשבתו הראשונה של זה הייתה טמונה בו עד יומו האחרון, עלה זה ניסה לדמיין לעצמו את הקרקע ואיך היא נראית מקרוב. מבחן זה לא סיפק אותי, הרמתי עלה נוסף וביקשתי מהזקן שיספר גם על זה. ושוב הזקן השיב במהירות, שעלה זה לא רצה לגדול אלא להישאר זלזל.
ברגע שרציתי להעמיד את הזקן למבחן נוסף, הוא הפסיק אותי ברשרוש חזק של עליו ושאל אותי אם אני זוכר מה היה רצוני. בחלוף שעות רבות השבתי שאין אני יודע את התשובה לשאלתו. ואז הזקן שאל מה אני רוצה עכשיו, את התשובה לשאלה זו סיפקתי בחלוף חודש וגם היא הייתה שלילית, אין אני יודע את רצוני, אמרתי. הזקן ליטף אותי ואמר שעוד לא חלף זמני, אבל הוא מוכן לספק לי את התשובות לשאלות שאשאל. הנהנתי בראשי וביקשתי ממנו שיספר לי. הזקן התנשף בכבדות ואמר כי המחשבה הראשונה שלי הייתה שאלה שרצתה לגלות "האם אהיה נאהב שוב?" והתשובה לשאלה השניה הייתה השאלה "האם אני אוהב אי-פעם?"
הודיתי לזקן אך לא הלכתי לדרכי, המשכתי לשבת מתחת לעץ הגדול ולהסתכל בנשירה שנדמה היה שאין היא נגמרת. כעבור חודש שאל אותי הזקן, למה אני עדיין יושב על הקרקע? והשבתי לו שאין זה רצוני לעזוב, ושאני רוצה להיות עוד קצת איתו. הזקן שאל אותי אם אני ארצה לשמוע גם את הסיפור בין המחשבות. השבתי שכן, אני אשמח לשמוע גם את הסיפור הזה. ואז התחיל העץ בסיפור שנגע באחד מבניו. כאשר נולד האחד, והכל מסביבו היה ריק, ידע הוא שאין זה נכון לחיות לבד במקום כה גדול, ועל כן כעבור שנה נולד השני, הם גדלו יחד טיפחו האחד את השני והעיקר אהבו. אהבתם גדלה עם השנים. הם היו ירוקים ויפים, רשרושם היה היפה ביותר והזכיר את הגלים, בניו של האוקיאנוס, רק שהם היו ירוקים. הם שתו את אותם המיצים והתנדנדו לאותו הכיוון ברוח. הם חברים.
העץ דיבר פתאום אליי, ושאל אם אני עוקב אחר סיפורו, השבתי שכן וביקשתי שימשיך. אז המשיך הזקן, באותם הימים היו רוחות חזקות מנשבות מכל ביווני העולם, הן היו חסרות רחמים. וכך נשר השני לקרקע והפך לאחד מאותם העלים אליהם אתה יושב. ואותו האחד נשאר פה כדי לספר את הסיפור ולשאול אותך האם תאהב אותו. קמתי מהקרקע, חיבקתי חזק את הזקן ואמרתי שאוהב אותו לנצח.
כאשר שבתי ליער כעבור שנה, הזקן כבר לא היה שם אך בניו היו עדיין פזורים בארץ, והרוח עושה בהם כרצונה, מאז היער הפך לריק ואין אני מוצא עוד עץ כזה כמו הזקן שאותו אהבתי.