הפתעת יום הולדת מקורית
מאת הפולניה(אחרת)
15 בפברואר 2004
אגדת יום הולדת / סיפור לתחרות מאת יובל אור
בגלל שסיגל זרקה אותו בבוקר יום ההולדת שלו, בלי לזכור בכלל שהיום יום הולדתו, ועוד הוסיפה אחרי הנאום המסורתי של - זה לא אתה זה אני - את המשפט הקטלני שצרב בנשמתו כל אותו יום - "וחוץ מזה במיטה היה ממש חרא עמוס. תודה שזה היה רע מהתחלה, והלך והשתפר לרעה עם הזמן." וסגרה עוד בטרם הספיק לחשוב על בדל תשובה הולמת, כאילו שיש בכלל תשובה הולמת למשפט מוחץ שכזה, יצא שדווקא הוא, ילד טוב חיפה, בילה את יום ההולדת העשרים וחמש שלו בפאב תל אביבי זר.
הוא פגש שם חשפנית אדמונית קטנה ועסיסית עם מבטא סקסי - וכשקם בבוקר, שמח וטוב לב זה כבר היה מאוחר מידי, השינוי נעשה והוא אף פעם לא חזר להיות הבחור החיפאי התמים ההוא שחגג לבדו את יום הולדתו העשרים וחמש.
בהתחלה הכל היה כרגיל. הוא התעורר כהרגלו מוקדם בבוקר וחייך לעצמו למראה הראש הפרוע על הכר לצידו. שבת שלמה השתרעה לפניו והעולם עשה רושם של מקום טוב להתעורר בו. הרפיון הנעים בחלציו בישר למוחו המנומנם שהוא בילה לילה מדהים, וקרעי הזכרונות שריחפו במוחו המעורפל משינה העידו שגם שותפתו למיטה עשתה חיים משוגעים. תאכלי את הלב סיגל חשב לעצמו בהנאה וחיוכו התרחב עוד יותר כשקלט שלמרות ששתה די הרבה וודקה וטקילות לא היה לו הנגאובר.
הוא התמתח בהנאה על הסדינים החלקלקים, מתענג על מגע השיער הערמוני אדמדם שזרם על הכר לצידו ודגדג מעדנות את לחיו. מתחת לשמיכה חש בישבן עגלגל ומוצק נלחץ קלות אל ירכו. בזהירות, כדי לא להעיר את שכנתו למיטה, הפנה את ראשו לסקור את הסביבה. במבט ראשון החדר הזר נראה כחדר שינה של אישה צעירה ורומנטית שנטתה חיבה יתרה לבובות פרווה ממולאות ולפוסטרים צבעוניים ואז, למרבה הזוועה, הוא ראה את … את זה !
יש לציין שברגע הראשון הוא באמת נדהם לראות את החזיה ההיא מוטלת כלאחר יד לצד השמלה הכחולה שלבשה הג'ינג'ית הישנה לצידו. ברור היה לו שהחזיה שייכת ללובשת השמלה, הוא זכר היטב את עיטורי המלמלה שדגדגו את סנטרו כשנישק את צוארה של הבחורה העגלגלה עם המבטא הרוסי הסקסי שנתנה את ידה הקטנה בידו ולקחה אותו לחדרה בלי שום בלבולי מוח נשיים והיסוסים מתישים שאפיינו את כל בנות המין היפה שאתרע מזלו לפגוש עד כה.
עמוס כבר ראה פה ושם כמה חזיות, ולמרות גילו הצעיר לא נרעש במיוחד מפריט נשי זה, אבל החזיה ההיא הייתה מיוחדת במינה. השדיים שהיא נועדה לתמוך נותרו בתוכה, היא הייתה בעצם חזה תותב, לא חזייה אלא רמאות מבישה הדורשת תגובה גברית הולמת.
הוא שמט את השדיים התותבים על הרצפה ופנה לבחון בקפידה את הפדחת הפרועה שנחה על הכר לצידו. נכון לעכשיו הכל נראה תקין - שיער אדמדם וחלק גולש על כתף צחורה, מנומשת קלות והשאר מכוסה בשמיכה. בנשימה עצורה החל מושך את השמיכה הקלה שהתהדרה בדוגמת משבצות ורודה וכחולה. הכתף השניה תאמה לראשונה - צחורה ומנומשת בחן. הגב היה דק ומאורך והסתיים, כדרכו של כל גב, בשתי גומות רדודות ומתוקות שאחריהן החלה התקמרות של ישבן עגלגל. אחר כך, בדרך הטבע, באו רגלים דקות וחלקות, מחוטבות להלל, שנגמרו כמקובל בכפות רגלים קטנות, וענוגות. בסוף כל רגל נחו אצבעות שמנמנות שהסתיימו בציפורנים צבועות ורוד לוהט.
כל המראה כולו, מקצה הרעמה האדמונית הפרושה על הכר ועד לציפורנים הורודות, היה משובב נפש כל גבר. עמוס חשב שהיה שמח למצוא מראה כזה במיטתו כל בוקר, וגם בערב ואפילו אחרי הצהרים היה מקבל בברכה את העור החלק והצח הזה שנמתח על שרירים מוצקים ודקים, וקיווה בכל ליבו שגם מלפנים יהיה המראה מלבב כל כך.
"סשה ?" לחש בשקט.
אנחה קלה נשמעה הגוף הישן נע בחוסר נחת וכף יד קטנה ועדינה בעלת אצבעות דקות וציפורנים ורודות, קצרות אך מטופחות, משכה בחטף את השמיכה עד לכתפיים, מסתירה ממנו שוב את מראה הישבן החמוד והירכיים החטובות. הוא נאנח ושאל את עצמו מה יקרה אם פשוט יקום, ישתחל מהר לבגדיו המקומטים ויסתלק, אבל … אבוי, הוא עדיין לא ידע אבל כעת כבר היה מאוחר מידי לסגת.
הוא הניח את ידו על הכתף העגלגלה וניער אותה בעדינות. "תסתובבי בבקשה," אמר בתחינה. במוחו כבר החלו רוחשים זיכרונות מהלילה שעבר על שניהם במיטה הזו – מיטת מתכת עם ראש מעוטר פיתוחים רומנטיים, צבועים לבן וזהב. פיסות ושברים של זיכרונות תחושות ומגעים ריחפו במוחו … לרגע נקרע בין דחף פתאומי לנוס, ובין הרצון להישאר.
הייתה שניה אחת שהכוחות הללו - האחד מאיץ בו לצאת מפה מהר, והשני דוחק בו לגלות את הסוד החבוי מתחת למשבצות הכחולות ורודות – היו שווים בעוצמתם, אבל השניה הזו חלפה, עברה מהעולם ולא תשוב עוד. הוא החליט להישאר.
למה ? למה הוא לא ציית לאינסטינקט הבריא וברח ? למה הוא לא ראה איזה תסבוכת מחכה לו מתחת לשמיכה המשובצת כחול וורוד ? הרי הוא לא היה טיפש, איך לא הבין עד כמה ישתנו חייו ברגע שירים את השמיכה ההיא ?
הסיבות רבות מספור - הוא היה צעיר וסקרן. הוא חשב שלא נאה לקצין בגולני לברוח סתם ככה, הוא חשב שחייו זקוקים לשינוי, והעיקר - הוא ידע שאם לא יחבר תמונה ברורה מהפאזל המבלבל של הלילה הסהרורי שחווה, התעלומה תרדוף אותו כל חייו.
מקצין קרבי מיל' היית מצפה שיתפוס בכתפיים הנשיות הללו וינער אותן בתוקף ואולי - הוא כבר עשה דברים כאלו לא פעם – יהפוך את כל המיטה, כאילו השוכב בה הוא טירון סרבן שמירה. אבל לא, עמוס שב וגיפף בעדינות את הכתף הצחורה מתענג על המגע בעור הקטיפה הרך ושב להפציר חרש בסשה שתסב אליו את פניה. אנחה עמוקה נשמעה, קללה חנוקה ברוסית נזרקה, וסוף סוף הפנים שמתחת לבלורית האדמונית נגלו לעיניו. היו אלו פנים חמודות מאוד - עור בהיר וחלק, גבות ישרות מתחת למצח מעוגל, כמה נמשים מתוקים על אף קטן וישר, שפתים ורדרדות ומלאות, סנטר עגלגל עם רמז לחריץ באמצעיתו ו… פלומת זיפים עדינים ובהירים על לחיים רכות.
נשימתו של עמוס נעצרה בחזהו ולרגע חש כאילו הושלך בבת אחת למים עמוקים וקרים. הוא השתנק בעוד העיניים הגדולות התמימות - כחולות כשמי אביב צחים - נפקחו והביטו בעיניו. הם לטשו מבטים זה בזה ואז, בתנועה החלטית וחדה משך עמוס באחת את השמיכה וחשף את הסוד. לעיניו נגלה גוף צעיר וחלק, עם כל הציוד הגברי המקובל – חזה שטוח לגמרי, מעוטר בשתי פטמות קטנות וורודות, ואבר מין, אמנם ורדרד ונחמד למראה, אבל עדיין שמוק, שמוט על מצע של פלומת תלתלים אדומים כהים צפופים וקצרים.
"יום הולדת שמח עמוסי !" חייך הצעיר בחוצפה שובבה. "איך מוצאת חן בעיניך מתנת יום ההולדת שלך ?"
בגלל שסיגל זרקה אותו בבוקר יום ההולדת שלו, בלי לזכור בכלל שהיום יום הולדתו, ועוד הוסיפה אחרי הנאום המסורתי של - זה לא אתה זה אני - את המשפט הקטלני שצרב בנשמתו כל אותו יום - "וחוץ מזה במיטה היה ממש חרא עמוס. תודה שזה היה רע מהתחלה, והלך והשתפר לרעה עם הזמן." וסגרה עוד בטרם הספיק לחשוב על בדל תשובה הולמת, כאילו שיש בכלל תשובה הולמת למשפט מוחץ שכזה, יצא שדווקא הוא, ילד טוב חיפה, בילה את יום ההולדת העשרים וחמש שלו בפאב תל אביבי זר.
הוא פגש שם חשפנית אדמונית קטנה ועסיסית עם מבטא סקסי - וכשקם בבוקר, שמח וטוב לב זה כבר היה מאוחר מידי, השינוי נעשה והוא אף פעם לא חזר להיות הבחור החיפאי התמים ההוא שחגג לבדו את יום הולדתו העשרים וחמש.
בהתחלה הכל היה כרגיל. הוא התעורר כהרגלו מוקדם בבוקר וחייך לעצמו למראה הראש הפרוע על הכר לצידו. שבת שלמה השתרעה לפניו והעולם עשה רושם של מקום טוב להתעורר בו. הרפיון הנעים בחלציו בישר למוחו המנומנם שהוא בילה לילה מדהים, וקרעי הזכרונות שריחפו במוחו המעורפל משינה העידו שגם שותפתו למיטה עשתה חיים משוגעים. תאכלי את הלב סיגל חשב לעצמו בהנאה וחיוכו התרחב עוד יותר כשקלט שלמרות ששתה די הרבה וודקה וטקילות לא היה לו הנגאובר.
הוא התמתח בהנאה על הסדינים החלקלקים, מתענג על מגע השיער הערמוני אדמדם שזרם על הכר לצידו ודגדג מעדנות את לחיו. מתחת לשמיכה חש בישבן עגלגל ומוצק נלחץ קלות אל ירכו. בזהירות, כדי לא להעיר את שכנתו למיטה, הפנה את ראשו לסקור את הסביבה. במבט ראשון החדר הזר נראה כחדר שינה של אישה צעירה ורומנטית שנטתה חיבה יתרה לבובות פרווה ממולאות ולפוסטרים צבעוניים ואז, למרבה הזוועה, הוא ראה את … את זה !
יש לציין שברגע הראשון הוא באמת נדהם לראות את החזיה ההיא מוטלת כלאחר יד לצד השמלה הכחולה שלבשה הג'ינג'ית הישנה לצידו. ברור היה לו שהחזיה שייכת ללובשת השמלה, הוא זכר היטב את עיטורי המלמלה שדגדגו את סנטרו כשנישק את צוארה של הבחורה העגלגלה עם המבטא הרוסי הסקסי שנתנה את ידה הקטנה בידו ולקחה אותו לחדרה בלי שום בלבולי מוח נשיים והיסוסים מתישים שאפיינו את כל בנות המין היפה שאתרע מזלו לפגוש עד כה.
עמוס כבר ראה פה ושם כמה חזיות, ולמרות גילו הצעיר לא נרעש במיוחד מפריט נשי זה, אבל החזיה ההיא הייתה מיוחדת במינה. השדיים שהיא נועדה לתמוך נותרו בתוכה, היא הייתה בעצם חזה תותב, לא חזייה אלא רמאות מבישה הדורשת תגובה גברית הולמת.
הוא שמט את השדיים התותבים על הרצפה ופנה לבחון בקפידה את הפדחת הפרועה שנחה על הכר לצידו. נכון לעכשיו הכל נראה תקין - שיער אדמדם וחלק גולש על כתף צחורה, מנומשת קלות והשאר מכוסה בשמיכה. בנשימה עצורה החל מושך את השמיכה הקלה שהתהדרה בדוגמת משבצות ורודה וכחולה. הכתף השניה תאמה לראשונה - צחורה ומנומשת בחן. הגב היה דק ומאורך והסתיים, כדרכו של כל גב, בשתי גומות רדודות ומתוקות שאחריהן החלה התקמרות של ישבן עגלגל. אחר כך, בדרך הטבע, באו רגלים דקות וחלקות, מחוטבות להלל, שנגמרו כמקובל בכפות רגלים קטנות, וענוגות. בסוף כל רגל נחו אצבעות שמנמנות שהסתיימו בציפורנים צבועות ורוד לוהט.
כל המראה כולו, מקצה הרעמה האדמונית הפרושה על הכר ועד לציפורנים הורודות, היה משובב נפש כל גבר. עמוס חשב שהיה שמח למצוא מראה כזה במיטתו כל בוקר, וגם בערב ואפילו אחרי הצהרים היה מקבל בברכה את העור החלק והצח הזה שנמתח על שרירים מוצקים ודקים, וקיווה בכל ליבו שגם מלפנים יהיה המראה מלבב כל כך.
"סשה ?" לחש בשקט.
אנחה קלה נשמעה הגוף הישן נע בחוסר נחת וכף יד קטנה ועדינה בעלת אצבעות דקות וציפורנים ורודות, קצרות אך מטופחות, משכה בחטף את השמיכה עד לכתפיים, מסתירה ממנו שוב את מראה הישבן החמוד והירכיים החטובות. הוא נאנח ושאל את עצמו מה יקרה אם פשוט יקום, ישתחל מהר לבגדיו המקומטים ויסתלק, אבל … אבוי, הוא עדיין לא ידע אבל כעת כבר היה מאוחר מידי לסגת.
הוא הניח את ידו על הכתף העגלגלה וניער אותה בעדינות. "תסתובבי בבקשה," אמר בתחינה. במוחו כבר החלו רוחשים זיכרונות מהלילה שעבר על שניהם במיטה הזו – מיטת מתכת עם ראש מעוטר פיתוחים רומנטיים, צבועים לבן וזהב. פיסות ושברים של זיכרונות תחושות ומגעים ריחפו במוחו … לרגע נקרע בין דחף פתאומי לנוס, ובין הרצון להישאר.
הייתה שניה אחת שהכוחות הללו - האחד מאיץ בו לצאת מפה מהר, והשני דוחק בו לגלות את הסוד החבוי מתחת למשבצות הכחולות ורודות – היו שווים בעוצמתם, אבל השניה הזו חלפה, עברה מהעולם ולא תשוב עוד. הוא החליט להישאר.
למה ? למה הוא לא ציית לאינסטינקט הבריא וברח ? למה הוא לא ראה איזה תסבוכת מחכה לו מתחת לשמיכה המשובצת כחול וורוד ? הרי הוא לא היה טיפש, איך לא הבין עד כמה ישתנו חייו ברגע שירים את השמיכה ההיא ?
הסיבות רבות מספור - הוא היה צעיר וסקרן. הוא חשב שלא נאה לקצין בגולני לברוח סתם ככה, הוא חשב שחייו זקוקים לשינוי, והעיקר - הוא ידע שאם לא יחבר תמונה ברורה מהפאזל המבלבל של הלילה הסהרורי שחווה, התעלומה תרדוף אותו כל חייו.
מקצין קרבי מיל' היית מצפה שיתפוס בכתפיים הנשיות הללו וינער אותן בתוקף ואולי - הוא כבר עשה דברים כאלו לא פעם – יהפוך את כל המיטה, כאילו השוכב בה הוא טירון סרבן שמירה. אבל לא, עמוס שב וגיפף בעדינות את הכתף הצחורה מתענג על המגע בעור הקטיפה הרך ושב להפציר חרש בסשה שתסב אליו את פניה. אנחה עמוקה נשמעה, קללה חנוקה ברוסית נזרקה, וסוף סוף הפנים שמתחת לבלורית האדמונית נגלו לעיניו. היו אלו פנים חמודות מאוד - עור בהיר וחלק, גבות ישרות מתחת למצח מעוגל, כמה נמשים מתוקים על אף קטן וישר, שפתים ורדרדות ומלאות, סנטר עגלגל עם רמז לחריץ באמצעיתו ו… פלומת זיפים עדינים ובהירים על לחיים רכות.
נשימתו של עמוס נעצרה בחזהו ולרגע חש כאילו הושלך בבת אחת למים עמוקים וקרים. הוא השתנק בעוד העיניים הגדולות התמימות - כחולות כשמי אביב צחים - נפקחו והביטו בעיניו. הם לטשו מבטים זה בזה ואז, בתנועה החלטית וחדה משך עמוס באחת את השמיכה וחשף את הסוד. לעיניו נגלה גוף צעיר וחלק, עם כל הציוד הגברי המקובל – חזה שטוח לגמרי, מעוטר בשתי פטמות קטנות וורודות, ואבר מין, אמנם ורדרד ונחמד למראה, אבל עדיין שמוק, שמוט על מצע של פלומת תלתלים אדומים כהים צפופים וקצרים.
"יום הולדת שמח עמוסי !" חייך הצעיר בחוצפה שובבה. "איך מוצאת חן בעיניך מתנת יום ההולדת שלך ?"
