סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אהבה סמיכה ממים

מאת לארה     3 במאי 2004
אתה איש רע ואכזר ונקמן וגם ילדותי. האף שלך קצת עקום והעיניים אדומות. אז בבקשה שמישהו יסביר לי איך הצלחתי להתאהב בך כל כך?
לא נראה לי שאי פעם אסלח לך על הנטישה הזו. הלכת בזמן שהכי הייתי צריכה אותך! נו באמת, לא יכולת להשאיר את הכבוד בצד לכמה דקות? הוא לא היה בורח. על אחריותי שלא היה קורה לך כלום.
הייתי רוצה לתפוס אותך, לתת לך שתי סטירות, לצעוק עליך במשך שעה על כך שאתה כזה מגעיל ומרושע ואז לחבק ולא לעזוב לעולם.
לא יודעת למה אני עדיין אוכלת את עצמי אחרי 7 חודשים, עוד מעט 8. לא היה לי די ממך?
הייתי רוצה לשנוא, ואינני יכולה.
כששמעתי את הקול שלך בקשר אחרי כל הזמן הזה, שוב הרגשתי את הביטחון שנסכת בי אז, כשיצאנו לשטח ביחד. לא יודעת, מעולם לא פחדתי כי ידעתי שתשמור עלי. ועכשיו אני כבר לא רוצה לצאת לשטח... אתה במקום אחר, ואין מי ששומר עליך.
הייתי רוצה לחלום עליך. ששוב ניפגש לעוד חיבוק אחד קצרצר, פיצפון... הרי אם לא הבנת, נשארו בי שרידי אהבה שאי אפשר למחוק. האהבה, ככה אומרים, סמיכה ממים. וכנראה גם מהדם.