סיפור קצר

חלל עצום,
ארמון המשתרע עד אין סוף,
ובקצה הס פן תעיר יושב גבר זקוף קומה ומנגן במתיקות עגמומית.
היופי עוצר הנשימה הזה.
הנגן משוחח בכנות לא אופיינית עם המלך החולה,
המלך לבוש בתחתוניו מכניס שתי אצבעות לפיו ושורק,
ומן התיקרה יורדת בובה הלבושה בבגדים מרהיבים ביופיים ובעושרם,
נוצצים בכל הדרם,
נפלאים, צהובים וחמימים.
אתה זוכר, שואל המלך ברוך, והנגן עונה אני זוכר הוד מלכותך.
ובאמת רגע כזה של קסם טהור אי אפשר לשכוח.