לא הבנת כלום

אתה רוצה לקחת, לדעת הכל, רוצה שכל מה ששלי שלך יהיה, רוצה לחדור למקום בו רגל אנושית לא דרכה מעולם. רוצה, מנסה.

אני מגנה בציפורניים, נושכת, עוקצת, בועטת, מעליבה, מתחמקת, לא נותנת. זה שלי, איך אתה לא מבין את זה? זה כל מה שיש לי. זה כל מה שנשאר לי.

תעזוב אותי בשקט, טוב לי מאחורי החומות האלה, שקט, בטוח שם. אז לבד שם... רגילה כבר. אז לא מרגישים שם... זה רע? זה טוב, תאמין לי שזה טוב. לא מרגישים כאב.

לא, לא קרה לי שום דבר כזה נורא בחיים, אין לך מה לחפש טראומות ילדות. זה המצב, תעזוב את זה ככה, תפסיק לנסות להיכנס, אתה לא רואה שהמנעול מזמן החליד והמפתח אבד?

פעם ידעתי לצחוק באמת, צחוק מתגלגל מכל הלב. היום נשאר לי צל של חיוך. ככה זה כשלא כואבים, גם לא באמת מאושרים. אבל למי איכפת? בטח שלא לי.
תלך, אתה במילא לא יכול, לא מבין, לא יודע שום דבר. אין טעם להתעקש, צריך לדעת גם לוותר בחיים.

ממושמע אתה... הלכת. כמו שאמרתי, לא הבנת כלום...