נָתַתִּי רוּחִי בְּךָ וְאֶת חַיֶּית

במסע הזה
אני ואת
כלכך שונים
ואנחנו גם
כלכך דומים

שנינו באנו
עם מטען
פרקנו הכל
על הריצפה
ועל המיטה

ואז דיברנו
על כל מה שהיה
כל מה שעכשיו
וכל מה שיהיה
מעתה...

אני לא מכיר אותך
בלי עתיד
בלי החוויה
בלי הדרך
עד כדי כך
היינו שלמים
שם באותם רגעים

אני זוכר
חיוכים
חיכוכים
אני זוכר
שיעורים
סיעורים
שני מוחות

אני יודע
שיש רגעים
שישנו אותך לעד
אני לא אשתנה
ואת תהי את
כי הרגע הזה
ששנינו אחד
הוא הכי שלם
שאפשר

מערפל את החושים
משכר את התבונה
מצר את האופקים
יוצר שטחים מתים
ראיית החיים הקצרה
מעוור את הבחירה
עד לרמת שיכרון

והוא הופך מיד לאחד
לנפרד לישות
עד שלא תשאל
תדע רק אחד האני שבך
וכך הסיכוי לסיכון גדל
ויוצק קינאה כמו מכשפה לסיר
רוקח את ה אני
והשאר לא כלל

ולאן? לאן....
המודעות מתעוררת לתחייה
הרגשה טובה לרגע אחד
ניצחון במערכה רעב למלחמה
מתיקות לשניה כמו ממתק ממכר
סם של העצמי שבך
והתוצאה בכלל הפוכה
ברגע שתהיה הפוגה

ולך נגדו?
הוא חי בך
הוא מרומם נפשך
הוא קל לעיקול
הוא חלק ממך
מרים הכי גבוה שאפשר
ואין הוא נעלם
או נאלם
ונגדו תהיה?

האגו
לא נגדו
לא בעדו
לעבוד איתו
הוא חלק בלתי נפרד
משוכלל בגנטיקה האנושית
ביחד עם שאר תווי הנפש שבך
פשוט תהיה מאוזן לא בהגזמה
כמו בכל דבר גם באהבה
אין מספיק אבל יש יותר מידי

"ריח מעורר, תנסי להתרכז, תעצמי עיניים" הוא הצמיד אותה אל העורף שלו נותן לה להסניף את הצוואר שלו, ריח עז נעיף אלון שרוף גורם לנחיריה להתרחב קלות ולהרגיש רגועה אך מעוררת, בעוד החום מהחיבוק מחמם את עורה מרחוק כמו נשימה חמה. היא שמעה את נשימותיו השקטות והיציבות, כמו קצב תופים רחוקים שמגבירים את הדופק שלה. "תירגעי," לחש אדי בקול רגוע, ידיו נוגעות קלות בכתפיה,
הוא עבר לאט אל החזה, ידיו מלטפות את השדייה בעדינות, סוחטות קלות, מציירות מעגלים סביב, מתקרבות בהדרגה אל הפיטמות, אצבעותיו מחליקות על העור החלק, גורמות לטעם מלוח קל של זיעה להצטבר על שפתיה כשהיא נושכת אותן בהתרגשות. "תגידי לי מה מרגיש טוב," אמר, משתמש בסולם 1-10 כמו טיפ למתחילים, כדי להתאים את הלחץ, קולו נמוך ורטוב קלות, מהדהד בחדר השקט. היא הנהנה, "5," לחשה, והוא התחיל לצבוט בעדינות בין אגודל לאצבע, מגלגל את הפיטמה קדימה ואחורה, משנה את המהירות איטי בהתחלה, מהיר יותר אחר כך, התחושה כמו זרם חשמלי חם שמתפשט מהפיטמות אל כל החזה, גורם לה להתנשם בכבדות, נשימותיה רועשות יותר, כמו רוח קלה, התחושה הייתה צורב-מתוק, כמו של להבה קטנה, מתפשטת כמו גלים חמים אל כל החזה, גורם לה להתנשם בכבדות, כאילו המוח שלה מתחבר ישירות לאזורים הגניטליים, כ שחרור אוקסיטוצין שמגביר את ההנאה, עם טעם מתוק של התרגשות בגרונה.
הוא הוסיף אלמנטים נוספים נגיעות קלות בצוואר עם ידו השניה אבל שמר את המיקוד בפיטמות, משלב צביטה ומשיכה עדינה בהתחלה, חזקה יותר כשהיא ביקשה "7", אצבעותיו מחוספסות קלות, גורמות לצריבה חדה, ריח העור המתחמם סביבה כמו ענן. הגוף שלה התחיל להתכווץ, הנשימה מהירה יותר, גניחות נמלטות משפתיה, והשיא הגיע כמו גל פורץ – אורגזמה מהפיטמות, עונג מפוזר בכל הגוף, רועד ומשחרר, כאילו כל הנוירונים התפוצצו בבת אחת, משאיר אותה מתנשמת ומותשת, גלי חום מתפשטים מהחזה לכל הגוף, עם ריח הסיפוק באוויר.

אני לא צריך הרבה ממך
ואת גם לא ממני
בנינו זה פשוט
זה רק...חשק חזק מתפרץ
הביחד יפתור את כל התהיות
כל מה שרציתי, בסוף קרה איתך
אם לא ברגע שהופעת
אז עם הזמן

יש לנו את הבדס"מ
ויש לנו את הביחד
יחד אנחנו מתממשים
לא רק משתתפים
אנחנו מגבירים ומגבירים
עובדים ועוברים שלבים
וזה מסנוור
את כל מי שלא באמת בפנים
עד כמה אנחנו אחד לשני טובים
גם כשאנחנו רחוקים
אנחנו אוספים מלקטים
אנחנו אוגרים צוברים
המתח עולה ואז מתפרקים
מרוב שהדם החם עמוק בורידים
אנחנו תמיד בסוף מתפרקים
מוצאים את הנקודה
הנקודה של האור

זה לא מובן מאליו
פשטות כזו
זה כל כך פשוט
שזה חייב להיות...
מסובך לעולם

ואף אחד לא באמת
לעומק יבין
שבתוך החושך
אנחנו הכי...
אנחנו הכי מתמצאים
דווקא בתוך הביב
כשאני ואת מתלכלכים
וקרובים

כשיש רגש
יש משקל
כל מילה
או סכין
או בד
רגש
עושה אותך חשוף
אהבה הופכת
בקלות לסם
ללכת על חבל דק
ליפול לכאן או לשם
צעד צעד
אחד מול השני
לכאן או לשם
שק מלא במה שהיה
הכל מה שנשאר
זהו הקול
תיקשורת כאיזון
מייצב
את שומעת אותי משם?
כי אני רואה אותך מכאן

אני לא צריך לגעת בך פיזי 

רק כדי שתרגישי אותי 

המגע כבר קורה

עמוק במחשבה שלך איתי 

אני מנסה אותך

אני מתנסח איתך 

בשקט שלי

מדבר אלייך

עם השקט שבי 

והשקט שלי נכנס אלייך 

כמו יד פנימית

ואני לוחץ לך בכפתורים 

עמוק בפנים

פותח לך את החולצה הפנימית

רואה את העור שלך

באור שלי

זונה שלי

בסוף כל מה שעברתי בחרתי
הכל הוביל אותי אלייך
ואותך אליי
עמוק בפנים את יודעת את זה
אני יודע שאת מודעת לזה
כל מה שאמור לקרות קורה
ויקרה בזמן הנכון
כשאנחנו מוכנים להכיל את הדברים הטובים
כי אין אינטרקציה שהיא סתם
תמיד ניתן ללמוד מכל דבר
על עצמך ועל האחר
על ההרגשה ועל התחושה
להקשיב לעצמך
ולזהות מה שמולך
כי אין טעויות
ואין שגיאות
פשוט שבילים שלא בחרנו ללכת בהם
או לא ראינו אותם
ובסוף אנחנו רואים אותם

אני זוכר איך
הכאב הזה חדר
עמוק היה חד
כלכך גם על
הישבן
הסימנים האלו
היו הטובים ביותר
שלי עלייך
את חצי גנחת
חצי צרחת
ובטוח הזעת
החגורה פילחה
את העור
ספרתי עד 100...
1...2...3...
הזמן נעתק בסשן
כאילו לא עברה לה שעה
כשהגוף כואב
והמוח משוחרר
והלב רוקד
כשהחגורה של אבא
מפלחת את דרכה
לנשמתך
אחרי זה היה לנו חיבוק חזק
ישבת לי על הברכיים
והתנדנדת..
כמו החגורה:)