|
|
|
אני קורא אותך
את הזונה שלך
מפרק כל מילה
בתוך החור שלך
אני בוחן אותך
על הלשון שלך
העומק שבך
ואת בכלל עדיין לבושה
במסכה ועור רוצה עדיין עוד
הכי קשה לך להוריד
אוהבת את ההגנה שאת מביאה איתך לעולם
הרצון להיות עיקשת נוקשה
ואני בא עם נקישה בדלת שלך
סבלנות איתך סבל שלך
ואת רטובה כלכך מהמראה ששמתי לך
משתוקקת בתשוקה למקל התאווה
ואני בשיא הרגע
אומר לך קחי תחתמי
ואת לוקחת את עט דיו
ומציירת חתולה
את הכי חשופה חשוקה מולי ואיתי
אבל את נלחמת בעצמך
לחיות לנשום להתייבש ולהירטב
איך המיניות תנהל אותך
כשהחרדות מנהלות אותך
השדים האלו כל יום את רוקדת איתם
הרחבה הזו תפוסה
אז אמרתי לך בואי
ונזדיין עם כל הפחדים והחרדות והשדים
בואי אחדור אותך מהחור למוח
תני לי להפוך אותך
על המיטה
כי המציאות קשה
תני לי להיות המשב רוח
הזמן שנעצר
כשהכל כואב
נהפוך כאב להנאה
והנאה לכאב
מנת דופו מין
פתאום
הרצון שלך
להיות
מאושרת משוחררת
לבדך או לא
לא מחפשת רועה צאן
שאלות רבות בתוך מי ים מתוקים מלוחים
גלים כחולים מול גרגירים זהובים
הרצון עולה על גדותיו
מציף אותך בחלומות
ורעב להגשים מחשבות
גשם של זלעפות
מערבולות אוויר של מציאות ופטנזיה
הרצון להיות מחודדת ולא חידה לעצמך
להפסיק לתהות
בלי פסיק או נקודה
להרגיש קצת בית
לחקור את התהום אבל במידה
להפסיק לספור טעויות
קצת למצוא את ה נחלה
את מרגישה לפעמים כמו נמלה
מעמיסה על עצמך עבודה
רק כדי לשתוק בתוך הסערה
כלכך הרבה כלכך מעט
אולי תראי אותי בקצה המנהרה
להיות לך נווה מדבר ב סהרה
שקט יחסי לתוך חיים של יחסים
בין עצמך ולעולם
זוכרת אותנו סוטים
הכי סוטים שאפשר
את רוצה שכולם ישתקו כבר
נמאס לך שכולם רוצים לראות לך
כמה טוב יש בך
בורחת שיעזבו אותך
את רוצה להיות רק סוטה
לא ישר
להיות רעה לצידי
מלאכית ושדה
על ארבע עם ראש מורם
קרניים וכנפיים
זיכרון קטן כמו נקודה מעוררת אותך
של עבר עתיד והווה
עירומה שקטה חרוטה את מתעוררת כך
זונה כלבה מבחירה חופשייה
ולא היה לך רע
אבל גם לא קל
האדם תמיד ימצא את עצמו
לחזור לאותה נקודה
שהוא צריך להתמודד
עם השדים שבו לבד
לאכול לבלוע את הרגע מיד
ולהחליט עכשיו כי זה חם
לקחת את להט האש
ולהגיד זה או אני או הם או אתה
או להמתין שזה יתקרר קצת
ואז להסתכל על הכל
ולבחור מאיפה בכלל
מתחילים ללעוס סיטואציה כזו
איך מעכלים הכל
יש שלל תירוצים
בכוס האלכוהול
או שהכל זורם ויזרום
בכוס מים
הכל זה נקודות מבט
החיים מלאים באפשרויות
ובעיקר העיקר זה הבריאות
לעקל מה שאפשר כמה שיותר נכון
בזמן שהוקצב
השקט בעיניים שלך לא מבקש ממני רחמים
הוא גם לא מבקש אישור וכך בלי קול ובלי תירוץ
הראש שלך לומד להתרוקן
את לא צריכה מילים לא מחשבות
לומדת לחיות בתוך הריק
ה void
מה שנשאר זה רק מבט אחד שצועק "אני שייכת."
כל מצמוץ שלך הוא ויתור קטן לעצמך כל הבזק ריסים כל תזוזה של אישון מילה שנבלעה אמרתי לך
את לא צריכה לדבר קטנה שלי
כדי לדבר באמת
כדי להגיד אמת העיניים שלך לאט לאט כרעו ברך בפניי
אני נוגע לך בסנטר מרים את ראשך למעלה הלב שלך כבר שייך
הראש עדיין לא היה
אני כבר רואה שאת נכנעת את בולעת את הפחד כמו הריר נותנת לי לחלחל בך מילים יפות לתוך
הסדקים
ואת כבר לא עוצמת עיניים כדי להרגיש
את מתחילה להרגיש גם כשאת רואה הכל
כשהקול הפנימי שבך נדם וברגע שתסגרי אותן לרווחה
אני אקח עוד פיסה ממך למסע ואת לא תבקשי אותה אף פעם בחזרה
את תרצי שהשקט הזה ישאר לנצח
ואת תביני שהשקט הזה הוא הניצחון שבך
השתיקה שלך היא שירה והמבט שלך כתב הכניעה היפה ביותר שחתמתי עליו אי פעם
הס...קטנה
השקט הוא נחלתך
עכשיו
ארי קיי אש, היא סופרת ואשה מעוררת השראה תרתי משמע שכן כתבה כמות נכבדת של ספרי השראה לנשים ולעודד אותן לצאת וליזום ולהשתלב בעולמות שכביכול ניראים סגורים כלפי נשים דבר שלא היה נפוץ באמצע המאה הקודמת. קיי אש ונאלצה לפרנס את שלושת ילדיה לבד במהלך מלמת העולם השנייה וכאשר חזר בעלה מהמלחמה באירופה, התגרשה ממנו והמשיכה ללמד את עצמה עצמאות מהי. היא כל כך הצליחה בעסקים שונים שעשתה עד כי החברה שלה גלגלה כ-2 מיליארד דולר בשנה. בשלב הזה היא התפנתה לתת השראה לאחרים, כתבה ספרים, הקימה ארגונים ועמותות ובסופו של דבר מתה בגיל 83 בשיבה טובה ואחרי שהטביעה את חותמה בעולם הנשי ובכלל.
אחד הציטוטים המפורסמים מספריה של קיי אש הוא התיאור שלה על הדבורה שמשקל גופה גדול מכדי שהכנפיים שלה יוכלו לשאת אותה "מבחינה אווירודינמית, הדבורה לא אמורה לעוף, אבל הדבורה אינה יודעת זאת, ולכן היא ממשיכה לעוף בכל מקרה" לכן אין דבר העומד בכח הרצון והאמונה בכתביו של אגרונום צרפתי שחי בשנות ה-30' של המאה הקודמת אבל קיי אש הפכה את הדבורה החביבה לשם דבר ולדוגמא ולמופת למשהו שמצליח כנגד כל הסיכויים. כמוה ממש.
לפני מספר שנים הצליחו מדענים מאוניברסיטת וושינגטון בארצות הברית באמצעות ניסויים שנעשו בתא שטח קטן ואטום אליו הוכנסו דבורים לגלות כי הדבורה מניעה את הכנפיים שלה בתדירות גבוה יותר מאשר זבוב הפירות הגדול ממנה. הדבר הזה עורר אצלם את הצורך לבדוק את הדבר לעומק והניסויים הנוספים שהם ערכו לימדו אותם שהדבורה למעשה משתמשת במערבולות אוויר קטנות (מעין הוריקנים שאנחנו כבני אדם לא יכולים להבחין אותם) בשביל לדחוף את עצמה קדימה ויכולת הזיהוי שלה את כיוון האוויר הוא מה שנותן לה את היכולת לעופף.
לפעמים צריך להבין שהכל תלוי בנו, הכל מתחיל ונגמר בנו היכול שבנו לשנות להשתנות להשתכלל להבין ללמוד לפי היכולות המובנות שלנו שנרכשו במהלך חיינו האינטרקציות שהובילו אותנו לידע שצברנו במהלך חיינו יכולים לשמש אותנו בצורה מופלאה רק אם נדע להסתכל ולהתבונן ולקחת את זה כהשראה.
ארי קיי האמינה בכל ליבה שאין דבר העומד בפני כח הרצון ויש פתרון לכל דבר, אבל בעיקר אם רוצים.
וצריך לרצות, כי לפעמים אנחנו לא באמת רוצים או לא יודעים לרצות מספיק
וגם רצון אינו מספיק לעיתים אלא התבוננות מעמיקה לגבי צעדים שבהם נממש את הרצון ונוציא אותו ממשבצת החזון לעשייה.
הרבה פעמים אנחנו רוצים בזוגיות כלכך הרבה דברים מציבים להם יעדים
אך לא באמת הולכים את הצעדים אלא מדמיינים אותם.
בכולנו יש דחיינות לגבי אלמנטים שהם קלים לביצוע, כי גם כך עוד שניה נבצע את זה או נוכל, וכך זה נמשך.
האלמנט שהכי עוזר זה היכולת להבין שזה בסדר לשלב מישהו נוסף שידחוף אותנו, כמו שרובנו מעדיפים לא ללכת לחדר כושר לבד
אלא למצוא פרנטר בן זוג להליכה.
ומתבעסים כשהוא אינו מסכים.
