הנוף בסוואנה שלי

ישנה רכבת קסמים מופלאה ומכושפת כזו שלוקחת ליעד אחד מיוחד מאד. הרכבת הזו מעוצבת בארכיטקטורה מודרנית ובצבעים מאד מפתים באופן השובה את העין והלב לכל עוברי האורח. כל כך שכך, שכמעט לא ניתן לשלוט בדחף החזק הזה לעלות על הרכבת ולצאת למסע, ממש כמעט בגדר כישוף.

ניתן כמובן לקנות כרטיס הלוך חזור, אבל למרבה הפלא מה שמייחד את היעד הזה שכמעט אף אחד לא חוזר משם. הרבה אנשים שומרים על כרטיס החזרה מכל משמר, חלק אפילו מניילנים אותו ומידי פעם מוציאים אותו ומעיינים בו בערגה, חולמים לעשות בו שימוש, יצא לי להכיר אפילו כאלה שהשתמשו בו, אך רק קמצוץ מופלא מצליח להשתמש באותו כרטיס חזור מופלא מבלי לקנות שוב כרטיס הלוך חזור אל אותו יעד מכושף.

אז מה כל כך מיוחד ביעד הזה, או אולי ברכבת בכלל ? הנוף כמובן. כל אורחת שמגיעה לכאן פוקחת עיניים גדולות, נדהמות ומרוגשות, למראה מבחר מתקני השעשועים, בעלי תווית מחיר שווה לכל נפש. לא רק שכך, אפילו ניתן בקלות למצוא מדריך מיומן שמתנדב בשמחה להשקיע את מלוא זמנו ומרצו להוביל אותך במיסתורי המתקנים המופלאים והמורכבים הללו שהרי זה לגמרי לא פשוט להשתמש במתקנים הללו בללה לנד שלנו.

אצל רבים מרגע תחילת השימוש במתקנים, נוצר דחף עמוק, כמעט בגדר אובססיה, לעלות על עוד מתקן, ועוד אחד, ואת זה... עדיין לא ניסיתי. תופעת הדחף הזה מתמתנת אצל רובם לאחר חצי שנה עד שנה, אך אין בכך די בכדי לאפשר להם לעזוב את מתחם הלונה פארק הקסום הזה, שהרי הם כבר מכורים.

בדסם זה כרטיס לכיוון אחד.
שלא תגידו שלא הזהרתי אתכם.

פרסמתי גם באלפוני.