ז'קי ומומו מהתקווה

מוקדש לאהובה שלי, שביקשה שאמשיך לכתוב את זה.

הפרק הקודם: http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=36869&blog_id=14011

1988
כל הלילה ההוא וביום שלמחרת לא הפסקנו לגעת. הרגשתי איתה כאילו אני נוגע באישה בפעם הראשונה בחיי. פתאום זה לא היה לזיין כוסית, פתאום הייתי מאושר מהגמירות שלה והתייחסתי אל שלי רק כאל תוספת באושר הזה. כשהיא נרדמה מותשת אחרי שעות של זיונים, לא רציתי לישון למרות התשישות שהרגשתי בעצמי. רציתי רק להסתכל עליה ולחבק אותה. בפעם הראשונה בחיי רציתי לתת לאישה את כל מה שיש בי.

שעתיים אחרי הערתי אותה עם שקשוקה למיטה ומיץ תפוזים שסחטתי בעצמי. הייתה לה דירת סטודנטים של חדר וחצי, עם צבע שהתקלף מהקירות ודוד שנזל. אבל למרות העליבות, הדירה הייתה מסודרת למופת. לקחתי מהאגרטל שהיה על הכוננית מול המיטה פרח לבן וגדול, והנחתי על המגש ליד הצלחת שהבאתי לה למיטה.

בפעם הראשונה בחיים שלי הייתי מאוהב, ועדיין לא ידעתי את שמה.

מתוקה שלי, קראתי לה להתעורר, הגיע הזמן לארוחת בוקר.
ליטפתי לה את השיער, נישקתי את הלחיים והרגשתי הכי מאושר בעולם כשהיא חייכה אל ההתעוררות ושלחה אליי זרוע מחבקת ומלטפת.

אני הולך לצבוע לך ת'דירה, אמרתי לה, ודרך אגב, קוראים לי רוני.
אני לא מגלה איך קוראים לי לפני נשיקת הבוקר, וזה אומר שתחכה בסבלנות עד שאוכל ואצחצח שיניים, היא צחקה.
אי אפשר להפוך את הסדר? שאלתי, שקודם אני אקבל נשיקה ואז תאכלי? שם אני כבר אמציא לך, סמכי עליי, אני מביא לך שמות ישר מהשרוול, זהבית, כוכית, כוכבית... רק תבחרי אחד ואני מאמץ אותו על המקום.
כוכבית? בחיי שאין בך טיפת בושה. אני נראית לך הטיפוס הפרחי של כוכבית? אני נראית לך אחת שמוצצת בזמן שהיא לועסת מסטיק?
לא ממי, כשאת מוצצת את מתרכזת במה שאת עושה, צחקתי והצטמררתי כשנזכרתי בשפתיים שלה על הזין שלי בלילה.
מממ, עשו לך טוב השפתיים שלי? היא שאלה במבט הטיזרי-חתולי שלה.
תפסיקי או שלא תספיקי להגיע לארוחת הבוקר כשהיא עוד חמה. איימתי רק כדי לשמוע שוב את הצחוק המתגרה שלה.
אז מתי אתה מתחיל? היא שאלה.
מתחיל במה? לא הבנתי.
מתחיל לצבוע.
שנייה אחרי שאני מביא לפה ת'מזוודה ות'גיטרה. עניתי.
ככה אתה עובר לגור עם בחורה שמוצצת בלי מסטיק ולא אומרת לך את שמה?
כן. עניתי.
אוקיי, אז נאכל וניסע לארוז אותך. היא אמרה וטבלה את החלה בשקשוקה.

ככה עברתי לחיות איתה. למחרת התחלתי לשפץ את הדירה שלה שהפכה לדירה של שנינו. היא עדיין סירבה לומר לי את שמה. ככה יותר מדליק לי להזדיין איתך. היא הסבירה. אבל כשהיא יצאה למחרת לעבוד במערכת עיתון העיר, חרשתי את פח האשפה שלה רק כדי לגלות על אחת המעטפות שהושלכו לתוכו, שקוראים לה שירלי.

1991
הלילה הראשון בכלא הכי מפחיד. פתאום אתה קולט שכל מה שהכרת נגמר. אתה מרגיש יתום גם אם יש לך משפחה. בכלא, אין לך אבא או אמא. זה רק אתה והכוח שאתה מחזיק בשרירים ובראש.
תיכנס, תתפשט לבדיקה, תתכופף, תפתח רגליים, תרפה ת'שרירים של התחת בשביל הבדיקה החודרנית. אתה נקי, עכשיו לך נגב ת'תחת ואלה הבגדים שלך מעכשיו. אם תהפוך לאסיר מצטיין תקבל בחזרה ת'בגדים שלך. בגדים הם פריוולגיה בכלא. ביקורים הם פריווילגיה, שיחות טלפון הן פריוולגיה, ואתה תגלה שאפילו שינה על הרצפה בתא שיש בו עוד עשרים גברים נחשבת לפריוולגיה לעומת השינה בבידוד שאיתה תתחיל אצלנו.
למה בידוד? שאלתי.
בשביל שנכיר ת'סחורה. ענה לי זיקו כהן, הסוהר שהיה מקבל את האסירים החדשים ומחדיר בהם אימה ומשמעת. לפחות בבידוד תוכל לשמור על התחת שלך לאיזה חודש. אחר כך תצליח לשמור עליו רק אם תהיה מספיק חזק. אתה נראה לי ילד, אבל עם שרירים. אז מי יודע, אולי תצליח להגן על עצמך.
שיהיה לך ברור שאני אעדיף למות או לחסל את מי שיתקרב לי לתחת. הבהרתי לו.
תירגע ילד, הוא אמר, יש דברים יותר גרועים מזיון בתחת.
לא יכולתי להעלות בדעתי דבר שיהיה לי גרוע יותר מלאבד את שירלי ולקבל בתחת בו זמנית.

הבידוד. חדר באורך שני מטר על מטר אחד. אין בו מיטה, אין ארון, אין טרנזיסטור. רק תא מזויין ודלת שנפתחת שלוש פעמים ביום כדי להכניס לך אוכל. אחרי יומיים אתה קולט שיורד לך דם מפרקי האצבעות מרוב אגרופי תסכול שאתה דופק בקירות.
אחרי שבוע אתה כבר לא דופק אגרופים והאצבעות מחלימות כשאתה שוכב מיואש על הרצפה ומנסה להיזכר בפעם האחרונה בה חיבקת אותה.
שבועיים אחרי העבירו אותי לתא אחד עם עוד עשרים מורשעים. בשבועיים האלה הורדתי שבעה קילוגרמים מהמשקל. הרגשתי שאני נחנק, שאני רוצה לצרוח, שאם מישהו רק יתקרב אליי אני אכנס בו במכות רצח של יאוש. רק שירלי הייתה לי בראש, שירלי והחיבוקים שלה בלילה. שירלי והצחוק שלה, שירלי והדמעות.

2010
אני יודע שעולם שונה לגמרי מזה שהורגלתי לו מחכה לי בחוץ. בשנה שנכנסתי לכלא סובארו הייתה המכונית הנמכרת ביותר, מחשבים ביתיים עם הארד דיסק של חצי מגה נמכרו בשלושת אלפים שקלים, ואת היית ילדה בת עשרים שסוף סוף התחילה לגעת איתי בחיים שיש בהם טוב.

תשע עשרה שנים לא יצאתי לחופשות מהכלא. יכולתי, אבל סירבתי. ידעתי שאם אצא אלך לחפש אותך. ידעתי שאני חייב לך אפשרות להתחלה חדשה, אמיתית, כזו שאין בה זכרונות.

לפעמים קראתי לך ילדה שלי, קטנה שלי. זה היה קורה כשהמסכות היו נופלות משנינו, כשהרשית לעצמך להתכרבל עמוק לתוכי, כמו תינוקת. הייתי מערסל אותך, מלטף לך את הדמעות, מחייך אותך בנשיקות שלי, בשטויות שהייתי אומר כדי שתצחקי.

ילדה שלי, כמה שאני מתגעגע. אהבנו לשחק יחד משחקי תפקידים, אהבתי לפתות אותך כל פעם מחדש בדמות אחרת. הייתי נטרף כשמיענת להתמסר לי בהתחלה, כשבמילים שלי הייתי ממוסס את ההתנגדות שלך. כל פעם מחדש הייתי לוקח אותך, כל פעם מעניק לך ולי ראשוניות. טעימה אחרת של סקס שיש בו אהבה.

לפרק הבא: http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=43114&blog_id=14011