ז'קי ומומו מהתקווה

הפרק הקודם: http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=43114&blog_id=14011

1988
מה בא לך לעשות? שאלתי כשהתעוררנו בתשע בערב.
צריך לעשות?
אני יכול לבהות בך, ללטף אותך ולזיין אותך שעות מותק, אבל בקצב הזה תוך יומיים תבכי שאת משתעממת.
אתה לא עייף מהשיפוצים?
זו העבודה שלי ממי, אני רגיל לעשות אותה למרות שהקירות המתפוררים שלך דרשו קצת יותר צומי מהרגיל.
אני יודעת מה בא לי. אמרת ונשכבת מעליי, בא לי... נגסת לי בצוואר, בא לי שנתלבש ונצא לבית קפה. בא לי לשתות קפה הפוך. אמרת והתחככת בזין שלי שנעמד מיד כשנשכבת מעליי, בא לי שנחכה עם התשוקה שאני מרגישה אצלך מבעד לסדין עד שנסיים את הקפה ההפוך. ואז בא לי שנחזור לפה ושתזיין לי ת'צורה.
את בטוחה שאת רוצה לחכות עד אז? שאלתי והצמדתי את האגן שלך אל שלי.
לפעמים שווה לדחות סיפוקים. צחקת וקמת מעליי, אני הולכת להתקלח, אתה לא מצטרף אליי כי ברור לי מה יקרה אם תצטרף. חכה קצת סטאד שלי.
שלך? שאלתי מחייך.
חסר לך שתהיה של מישהי אחרת, תיזהר ממני, אני רכושנית. איימת מחייכת ונעלמת בחדר המקלחת.
נשארתי לשכב עוד כמה דקות מעשן לי סיגריה ומביט בעשן שהיתמר אל הקירות הסגלגלים. הרגשתי נפלא לשכב על המיטה שבתוך עשרים וארבע שעות הפכה לשלנו.
קום עצלן, שמעתי אותך קוראת לי מהמקלחת.
יש לה עיניי רנטגן. רטנתי וקמתי להתלבש.
זרקתי עליי ג'ינס וחולצת טריקו שחורה, נעלתי את מגפי החצי והרגשתי נפלא כשעלית מאחורי על האופנוע לבושה בג'ינס כהה ובחולצה מבד שלא הכרתי, שהתנופף ברוח וחשף עוד יותר ממה שהמחשוף שלך תכנן לחשוף. נסענו ליפו העתיקה ושם ישבנו מול הים בבית קפה שהאיר היטב את פנייך מולי.
ברור לך שכל העולם מקנא בי עכשיו ושאני אצטרך להתחמש כדי לחסום גברים אחרים מלהתקרב אלייך. אמרתי כשחבורת צעירים התיישבה בשולחן שלידנו.
ממי, אתה מה זה משוחד. צחקת.
אולי משוחד, אבל בפעם הראשונה בחיים שלי אני מאוהב, ואני מתכוון לשמור עלינו. צחקתי בחזרה.
הנחת את ידך על ידי וליטפת אותה על השולחן.
מאוהב זו מילה גדולה, לא?
לא. זו מילה אמיתית. אמרתי ושילבתי את אצבעותינו. זו מילה שאני מקווה שיום אחד תוכלי לומר גם עלייך. אבל אל תילחצי. את פשוט עוד לא יודעת שאת מאוהבת בי. אני רגוע אם את רגועה.
אז שנינו רגועים. חייכת ונשאת אליי את עינייך.
אף פעם לא ראיתי עיניים שדומות לשלך. כל הטוב שבעולם הזה התקבץ לתוך עינייך. טוב, וחום, ועצב, וחיוך, וחומה קטנה שאמרה לי: אני פוחדת.
רציתי לחדור את הפחד ההוא. רציתי לסלק מהעיניים שלך את העצב ולהפוך אותן למאושרות כשאת מביטה בי. לא ידעתי מה יצר את מה שראיתי בעינייך, אבל הייתי נחוש לגלות.
כתבתי לך שיר היום בין מריחת צבע לטבילת מברשת. סיפרתי לך.
לי? מה כתבת?
אני אשיר לך בבית, זה שיר עם לחן. הסברתי.
מחרמן אותי לשמוע אותך שר. חייכת.
אז אני לא אפסיק לכתוב לך. הבטחתי, תמיד ידעתי שהשירים הם הדרך המהירה ביותר להכניס אישה למיטה.
מניאק. צחקת ולגמת מהקפה.
מניאק שחולה עלייך. לגמתי משלי.

בפעם הראשונה בחיים שלי טיילתי על החוף מחובק עם בחורה ולא רק כדי להשכיב אותה. בפעם הראשונה התעניינתי באמת בדברים שסיפרה לי האישה שפסעה לצדי. בפעם הראשונה התאמתי את צעדיי לשלה כדי לא לגרום לה להיחפז, ולא חשבתי תוך כדי שהאיטיות גוזלת מאיתנו דקות של זיון שאחריו אוכל להסתלק אל דירתי. יכולתי להמשיך לצעוד לצדך למשך שארית חיי. להקשיב לקול החם ולמילים הנבונות שיצאו מפיך, להתמכר לפרצי הצחוק הקצרים שהצלחתי לגרום לך לצחוק, ולחום הגוף שלך שנצמד לשלי.

בבוקר התעוררנו מחובקים. בשישי אין צורך למהר ולצאת מהמיטה, ושנינו ניצלנו את האפשרות הזו בצורה הטובה ביותר. לא יכולתי לשבוע מהאורגזמות שלך. כשצרחת, כשהשתוללת מתחתיי, כששרטת לי את הגב עד זוב דם... הרגשתי שהנשימות שלי קוראות בשמך ושלעולם לא אוכל להתרחק ממך מרצוני החופשי.

תגמרי ת'קפה וקומי להתלבש. אמרתי לך, אנחנו נוסעים לקנות לנו כלב.
מאיפה זה בא עכשיו?
תשמעי, כבר לפני שנים הבטחתי לעצמי שכלב אני אביא הביתה ברגע שאני ארגיש שיש לי בית. אנחנו יחד כבר כמה? יומיים וחצי? הייתי אומר שיש לנו בית. עכשיו צריך כלב שישלים ת'תמונה. הסברתי.
יש לי say בעניין? שאלת.
את יכולה לומר באיזה צבע את מעדיפה ת'כלב, ואני אתן לך לבחור לו ת'שם.
אה, ככה זה?
נו ברור לא? אישה, גבר, כלב. עניתי.
טוב, נלך לקנות כלב. נאנחת ביאוש מזוייף.

נסענו לתנו לחיות לחיות. השאלתי מחבר מכונית כדי שהגור שנבחר לא ימות מפחד על האופנוע. אני חושב שהוא כמעט מת מאושר, כשהוא שכב לך על הברכיים מתמכר לליטופים שלך.
מבין שלל גורי הכלבים שהיו שם בחרנו בלברדור מעורב. אני רציתי את השחור אבל בחרנו בלבן. את בחרת ושנינו התפוצצנו מצחוק כשהוא ליקק לך את כל הפרצוף בהתלהבות.
אני כבר רואה שמתפתחת כאן תחרות על הלב שלך. הזהרתי.
אבוד לך, אני מאוהבת. צחקת ונישקת את הכלבלב.
אני דפוק באמא שלי. גנחתי ביאוש. הייתי צריך לדעת שהסכנה לא תבוא מגבר אחר אלא מכלכלב.
רצית כלב, קיבלתי כלב. עכשיו תתמודד. צחקת.
טוב נו, תבחרי לו שם. עניתי.
תן לי עשרים וארבע שעות ואמצא לו אחד. אבל עכשיו, תועיל בבקשה ללחוץ על הגז, לא בא לי לטבוע בשתן שלו בדרך הביתה.

ככה נכנס ליאו לחיים שלנו. קראת לו על שם ליאונרד כהן, שהיה מהזמרים האהובים עלייך. מהר מאוד גילינו שלליאו הייתה היכולת להימצא תמיד במקום הכי לא צפוי כך שתמיד התנגשת בו, ושהוא אהב להתקלח. לא משנה מי מאיתנו התקלח באותו הרגע, ליאו תמיד היה קופץ אל תוך האמבטיה ומתענג על המים הזורמים. אם שנינו התקלחנו יחד, דבר שמנע ממנו להצטרף, הוא היה נעמד מחוץ לאמבטיה ונובח בתסכול. לפעמים זה היה קצת מפריע להתרכז.

1991
בפעם הראשונה הלכתי מכות בכלא כשמוסה החליט לאמץ לו גופיה שלי שתליתי לייבוש אחרי הכביסה. מוסה היה פעם משה, סוחר סמים שישב על הברחת הירואין לארץ. היה לי ברור שאני עומד מול מבחן. שאם אשתוק אהפוך לסנג'ר ושאם אלחם בו יכסחו לי ת'צורה. לא היו לי הרבה ברירות. נכנסתי בו כמו מטורף במכות רצח. תוך דקות התגלגלנו על הרצפה כשאחד הסנג'רים עומד ליד הדלת ושומר שסוהר לא יבוא. אחרי כמה דקות כשכבר חשבתי שאני עומד לנצח, התנפלו עליי שניים מהעובדים של מוסה שהיו בתא. הם העמידו אותי מולו כדי שאחטוף ת'פיצוצים של החיים שלי לבטן ולפרצוף. בעיטות, אגרופים, בעיטות... כשהוא סיים איתי שכבתי חצי מת על הרצפה, אבל ידעתי שזכיתי בכבוד. מוסה זרק עליי את הגופיה ועלה לשכב לנוח על המיטה שלו. אני גררתי את עצמי אל שלי.

כשהסוהרים שאלו מי היכה אותי שתקתי. כשהם יצאו מהתא מסר אליי מוסה קופסת מלבורו. זכיתי בהערכה שלו. מאותו הרגע אף אחד לא ניסה להתנכל לי.

לפרק הבא: http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=49344&blog_id=14011