|
|
|
בזמן האחרון מפחדת לכתוב. פתאום משהו נעצר בי. כבר תקופה שהמחברות לא מתמלאות בקצב הרגיל. הכתיבה תמיד היתה מקום המפלט שלי, זה שמותר להגיד בו את הכל בלי להצטנע, בלי לצנזר, בלי להסתתר. ועכשיו, פתאום מפחדת להוציא הכל ממני.
משתפת בזה חבר, מדברים על כך שהכתיבה הכי טובה יצאה מתוך כאב,
"כאב של סופרים" הוא קרא לזה, "את משחזרת את הכאב". אז מה, אז זה אומר שעכשיו הכל טוב ובגלל זה לא יוצא כלום אל הדף? אני יודעת שלא.
השיחה איתו מערערת אותי ומחזירה אותי למפגש האחרון איתה. אל הרגע שבו קמתי ועזבתי בדיוק כשהכל כמעט קרה. מעל שנה, שנה שהמילים שלי רוקמות עור וגידים על הדף מתוך כל סימן שנצרב על גופי ובליבי, שנה של טיוטות. את חלקן השמדתי, את חלקן שיתפתי, ואז היא אמרה - זה הזמן לשחרר, תני לדברים לצאת לאור, הספר מוכן. גם את. ואני, בחרתי לברוח.
היום במפגש ביננו שיתפתי אותה שהמוזה חזרה, אבל האומץ עדיין לא. ולא, זה לא הפחד שלא יאהבו את דבריי או הפחד להיחשף, גם לא הפחד מביקורת או שפיטה. יש מי שיחשוב שאני פתטית, רגשנית או טיפשה ויש מי שיחשוב שאני מתערטלת באומץ, גיבורה. כך או כך זה לא מעניין אותי.
מה השתנה היא שואלת? ואני עונה בלי לחשוב שעכשיו אני שוברת עם עצמי את כל המוסכמות. מפרקת לעצמי את כל ההתנגדויות. כבר לא נשאר גבול לחצות מלבד זה הברור.
זה פשוט פחד לשחרר ממני את הכאב הלאה.
Betty❣️
לי.
יסמין מועלם החדש. יצא היום. משננת את המילים כל הדרך להופעה הערב.
מן 'מוד' שכזה...
לפעמים הוא מתפרץ 😉
חולצה ביום... (פעם זו היתה) פינה קבועה
Betty❣️
תודה❣️
בדרך לסדום.
כשתגיע, אדע .
את הגבולות נפרוץ יחד, כשנדע שאנחנו המקום הבטוח האחד.ת של השני.ה.
לגלות כמה רחוק אני מוכנה ללכת אתה תדע, אחרי שנצעד כברת דרך יחד.
כשתגיע, אני אחוש ואדע את הדומיננטיות שבך, אל תכפה אותה מראש.
אני רוצה את ההזדמנות להכיר, בהדדיות, שתדע ותלמד מי אני על כל גווני, רצונותי, יכולותיי ולמה אני כמהה. שתאפשר לי ללמוד ולהכיר אותך, כולך.
אם אתה באמת האלפא עבורי, הנשלטת שבי תדע ותזהה זאת, עמוק מהבטן זה יתפרץ אל הראש, אל הלב ובין הרגליים. בטבעיות מוחלטת תגלה איך האישה העוצמתית הופכת לילדה למולך והשליטה מוענקת לך. תן לי לדעת, להכיר ולמלא את הצורך שלך, שלי.
לא לשחק איתך.
זה לא מנטלי ולא מדויק.
תהיה הגבר האמיתי שאתה.
בלי משחקים
בלי חולשה.
Betty❣️
ויפרחו.
גם אני.
(מחכה)
Betty❣️
