אני כבר המשכתי. התקדמתי בחיים, יש לי כל מה שאני רוצה ואני מגשימה את כל החלומות.
אבל ככל שחולף הזמן האשמה רק מנקרת בי. אשמה על שלא עשיתי כלום.
חושבת עליכן, ילדות יפות, מבולבלות ואבודות, ילדות שהגיעו בטעות לידיים שלו.
חושבת וחשה את כאבכן, מנסה לדמיין מה קורה איתכן, באיזה שלב אתן בקשר.
האם באופוריה של ההתחלה? בשלב הסנוור המפורסם? האם כבר בכיתן מספיק? סבלתן מספיק? הושפלתן מספיק? נעלבתן מספיק? חטפתן מספיק ביקורת? האם הגעתן כבר מספיק נמוך בשביל להיות האפס שראוי להשתייך אליו?
האם אתן מתחילות לתהות? לשאול שאלות? (ומי נמצא שם לתת לכן תשובות???).
האם כבר הבנתן שאתן עוד מספר בסטטיסטיקת החללים שהוא הותיר אחריו?
האם אתן לבד? האם גם אתן רוצות לתבוע את תומתכן בחזרה?????
כל אחת מכן אני אכיר ואדמיין עד הפרט האחרון, תלוו אותי במחשבות והשברים שלכן יהדהדו לי בראש.
אם רק יכולתן לדעת לפני כמו שאני הייתי רוצה לדעת.
לפני 18 שנים. 7 באוגוסט 2006 בשעה 20:06