צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הצד שלו מול הצד שלה

הצד של אוש מול הצד של אושה אישתי (כלבתי)
לפני שנה. 1 באפריל 2023 בשעה 14:35

החיים שלי אמורים להיות פשוטים

יש לי את אושה שאוהבת אותי ואת הדובשנית שאוהבת אותי גם.

שתי אהובות שלא יוותרו עלי למרות החסרונות שיש לי .

אז למה זה כזה מורכב לאפשר ולהנות מכל הטוב הזה בלי לחשוש ,בלי לקנא,בלי דרמות ,בלי באלגנים.

 

אם את הולכת או אם את חוזרת
שייגמר יומך בטוב
יוצאת אל הדרך, נראית מאושרת
ליבי איתך לכל היום
אז אני שר. עוצם עיניים ועוזב את הידיים
ופתאום הכל נראה כמו חלום
את מחייכת לי ממול
אני קולט כמה עבדנו קשה עד היום אז אם את הולכת או אם את חוזרת
שייגמר יומך בטוב
יוצאת אל הדרך, נראית מאושרת
ליבי איתך לכל היום אחר הצהריים והשמש בשמיים
ושומעים את הילדים מרחוק
בכלל לא חורף, בקושי אביב
ימים טובים נותנים עוד כוח לצחוק שים אלי לב שוב נתאהב
בוא נדבר להתקרב
ולחוות אחד את השני מחדש תני לו את הלב הוא מחכה
תני לכאב להירפא
ולחוות אחד את השני מחדש 

מתאים לי דווקא השיר הזה בדיוק באוזניים

רוצה לפרגן שכולם יהיו מאושרים ומחוברים אליי

 
 
 

לפני שנה. 11 במרץ 2023 בשעה 7:14

שבוע לא פשוט עבר אחרי הפוסט האחרון.

בכינו,דיברנו ומנסים לאחות את הכל ולחזור לשגרה וזה קשה.

הרבה שיחות על כל מה שקרה, שיחה ארוכה עפ המטפלת שלנו ,מנסים לשים את זה מאחור ולחזור אחד לשני.

לא זוכר אפילו מה היה השבוע חוץ משלישי שעשיתי כיף.עם הבת שלי.

הלכנו לראות הצגה של פיטר פן ולראות אותה עפה ונהנית עשה לי טוב.

איזה כיף אם היינו יכולים לעןף לארץ לעולם לא, שמה החיים פשוטים והם pure fun אבל אנחנו חיים במציאות מורכבת בה יש להתחשב בכל כך הרבה אנשים כמו אתמול במסיבה.

אני נמצא בה וגם אושה וגם העוגייה שבא להפתיע אותה וגם הדובשנית שלי וגם בעלה ובנוסף עוד חברים.

איך גורמים לכולם להרגיש בנוח שאף אחד לא ירגיש חסר ויהיה שמח ומרוצה.

וואלה דווקא נראה לי עבד טוב,נהניתי ולא הרגיש לי left out בשום שלב, יכול לקוות שזה היה הדדי לכל האנשים למעלה.

היום שבת וקמתי מוקדם בבוקר עם דודא לריצה,שמתי את נעלי הריצה והגעתי לאגם האקולגי .

עליתי על הגבעה הגבוהה שקט פה ואני משקיף על הכל מגבוה והלב והגוף נרגעים ,נושם עצמונית.

 

שלח לי שקט בקופסא ,שלח לי שקט מגבעה גבוהה.

😃

לפני שנה. 4 במרץ 2023 בשעה 18:07

כמו המדינה מרגיש שאני בצומת דרכים.

רצינו לצאת להלחם על המדינה(להפגין) אבל היום אני מרגיש שאני לא מסוגל להלחם על המדינה.

אני צריך להלחם על הנישואים שלי.

חשבתי שעברתי את חמישי ושישי היה סביר, יצאנו לסרט כיפי ונחמד וחזרנו הבייתה שהכל נראה שטוב.

יום שבת אני קם עם הרגשה כבדה ודש עם המוח שלי כל הזמן.

מה עושים הלאה, איך גורמים לזה לעבוד.

אני לא יכול ללכת מבור לבור, כל יציאה שלי מהבור עולה לי בדם ומשאבים מטורפים,אני לא חושב שיש לי יכולת לצאת מבורות לעוד הרבה זמן.

הבעייה העיקרית נראה לי שאני לא מצליח להבין איך הראש של אושה עובד,האם יש סיכוי לגשר על הפער בין התפיסות שלנו או שזה נדון לכשלון ואנחנו רק דוחים את הקץ.

יצאתי להליכה כדי לכתוב, לרוקן את הראש לעייף את הגוף,להוציא את המוגלה כדי שאוכל לתפקד כי היום הייתי כל היום במצב כפית.

שונא את עצמי במצב הזה, לא יודע איך לגשר, איך להוציא את עצמי מזה.

"אבל איך לחיות
מכות מכות
ואנשים צוחקים עלינו
מתי שנולדות דמעות
עוד משהו מת בתוך תוכנו
חלומות וצלקות שלא עוברות שנשארות
תראי זה מה שיש בינתיים
ורק כשכל זה יגמר
שישטפו אותי המים
טיפות טיפות על החלון
תראה הזמן עצר מלכת
רק הסודות שהתגלו
עם רדת יום
עם בוא הערב
ניפול למלחמה, לנחמה
על סף הדלת
תראה הפחד משתלט
אבל בסוף אני נשארת?

 

לפני שנה. 3 במרץ 2023 בשעה 5:14

אז למסיבה יצאנו.

אני מחופש כקלארק קנט והיא כנמרה כחלק מרבעיית.חברות שהתחפשו ללהקת לביאות/נמרות.

בדרך מנסים לשבור קצת את הקרח ביננו ולדבר על כל מה שלא קשור לאמונוגמיה.

הגענו למסיבה, אני בוייב של לא רוצה להתמנגל עם אחד ,באתי לפה לזמן זוגי עם אושה ,היא בניגוד אליי רוצה לקשקש ולדבר עם אנשים אז לקחתי לי בירה ונכנסתי לרחבת הריקודים הריקה.

המוסיקה מתחילה להכנס לי לגוף,הבירה גם 😃ואני עם העיניים על הפתח כדי לראות מתי אישתי האהובה תבוא לרקוד איתי.

הזמן עובר ואני מבין שזה לא יקרה כל כך מהר,אז מקבל את העניין ורוקד עם עצמי ,נהנה מהמוזיקה.

חברה אחרת של אושה באה ואומרת שלום,שואלת אם אני רוצה לצאת החוצה ואני עונה בשלילה(לא מעניין אותי כרגע השיחות עם חלק מהאנשים בחוץ).

To make a long story short

רקדתי לבד ועם חברות של אושה אבל לא איתה,

יצאתי החוצה לשאוף אוויר בשיר לא משהו ולתקשר קצת עם הדובשנית שחזרה לארץ ולא הספקתי לדבר איתה.

And now comes the tricky part

אושה מוצאת אותי בחוץ, היא שואלת אם היא מפריעה,אני כמובן עונה שלא ,מכניס את הפלאפון לכיס ונותן לה את תשומת הלב ואנחנו מתנשקים והולכים יד ביד לרחבת הריקודים.

ריקוד אחד ,ריקוד אחד זה כל מה שקיבלתי והיא מפריחה לעברי נשיקה ויוצאת החוצה,אני נשאר לרקוד עוד עוד 2 שירים ויוצא החוצה לראות אותה מתנשקת עם בחור.

אני בטוח שכל החברות של אושה יגידו שאני לא צריך להתעצבן מזה,ומה אני עושה עניין אבל בטיפול שלנו דיברנו בדיוק על סיטואציות כאלו ןהגענו לא לחוק אלא להסכם שגם אושה אמרה שהוא בסדר מבחינתה.

ההסכם אומר שאושה יכולה לעשות דברים עם אחרים בתנאי שזה לא מולי.

אז מה הבעייה בטח אתם רוצים לדעת, הבעייה היא שלהסכם יש עוד צד והצד הזה אומר שהצד הרגשי שלי מלא ובטוח,כלומר לוודא שאני בטוב ואני לא לבד(זה מה שאני הייתי צריך בחלק שלי בהסכם).

הלכתי,יצאתי ממתחם המסיבה כדי להיות לבד ,לראות אולי הדובשנית תוכל להרגיע אותי ,מזל שהיא יכלה לדבר איתי ולהרגיע קצת אותי למרות שלא סיפרתי לה על סערת הרגשות הרגעית.

חוזר למסיבה ,אושה באה לקראתי והכל עולה לי ומתפוצץ.

רוצה להיות איתי - טוב שבאת עכשיו אחרי שלוש שעות של מסיבה,עכשיו אני פחות רוצה להיות זה שמרחמים עליו או מנסים שלא יכעס אז נותנים לו קצת פירורים של תשומת לב. 

למה התנשקת איתו אני שואל ומקבל עוד כאפה לפנים - לא כי היא ממש דלוקה עליו או חושבת שמשהו שם יכול להתפתח אלא כי היא רוצה לגרום לעוגיה שבכלל נמצא במקום אחר לקנא.

הוא חשוב מאוד אדון עוגיה ולמרות שמעניין לו את התחת עם מי היא התנשקה או מה היא עשתה לגרום לו לקנא הרבה יותר חשוב מאשר לגרום לי להרגיש בטוח ונאהב ואחרי זה היא מתפלאת למה בחלק מהמקרים אני לא בטוח באהבה שלה אליי.

אני לא שותק יותר וצועק ,כן צועק את כל מה שעל ליבי ולא אכפת לי מי שומע.

אושה מתחילה לבכות ואני צריך לגרד כל גרם של אדישות שיש לי כדי לא לחבק אותה(העצבות שלה זה הקריפטונייט שלי) אלא כדי להוציא את התסכול והעצבים שלי על זה שגם שמגיעים להסכם אז גם אותו לא מצליחים לקיים.

ההמשך אינו שמח

ויכוחים במסיבה ובאוטו חזרה מי היה בסדר ומי לא, מי השתבלל ומי לא נתן אהבה.

נכנסים יחד למיטה ואי אפשר לישון ככה, שוב כל אחד עם הצד שלו ואולי אושה תפרסם את שלה(בכל זאת ככה נקרא הבלוג 😜).

בסוף לא יודע אם הגענו למשהו אבל ניסינו לשים את זה מאחורה וללכת לישון מחובקים.

השעה 7 בבוקר ואני ער כותב את הכל.

מה ילד היום,איך יתפתח שישי אין לי מושג

🙏🙏🙏🙏🙏🙏🙏🙏🙏🙏🙏🙏🙏

לטוב

 

לפני שנה. 2 במרץ 2023 בשעה 17:03

שבועיים רגועים עברו אצלנו

 

וביום רביעי יצאנו לזמן זוגי במלון מדהים וכיפי.

נסענו צפונה ובדרך עצרנו ביקב המתמחה דווקא בליקרים ולא ביינות.

אושה ישר התבייתה על ליקר שוקלד פיסטוק שנקנה אחרי טעימות של כמה סוגים בנוסף לליקר ליצי שגם היה טעים.

לקחנו גם בקבוק יין והמשכנו עוד קצת למלון בית בגליל הפסטורלי באמצע יער.

המלון מדהים, הצוות שירותי ועוזר והחדרים גדולים וכוללים גקוזי כיפי שעשינו בו שימוש.

לפני הגקוזי עוד הייתה לנו שיחה עם המטפלת בה עוד כמה דברים הובהרו ואבני הדומינו נפלו (חלק אצלי וחלק אצלה).

ארוחת ערב טעימה  ואחריה שיחות על הנושא הרגיל שלנו -אמונגמיה וכל כל מה שעלה בטיפול.

הלכנו לישון עם הסרט

"Saved from the barbershop" והתעוררנו ליום חדש שמשי וכיפי,ארוחת בוקר וכמה תמונות ואנחנו כבר חייבים לעזוב ויוצאים לכיוון הבית אבל בדרך מתוכננת.עצירה ביקב לטם.

מגיעים ליקב היין נמזג השמש מחממת אותנו,כיף לנו ,אנחנו נהנים.

אפילו לא יודע איך הגענו לזה שפתאום השיחה הפכה כבדה,כמה אני חושב שהיא אוהבת אותי ואיך זה שאצלה יכול להיות שאני והעוגיה מקבילים באהבה ואצלי יש היררכיה באהבה.

ומה זה אומר עלי אם יש לי היררכיה באהבה, האם זה שיש לי רגש לדובשנית מרים אותה ומוריד את אושה?.

איך זה שכאילו אושה אומרת שאם כבר היא צריכה להיות יותר מודאגת כי הטענה היא שאצלי אחד בא על חשבון השני ועדיין יוצא שבסוף דווקא אני היותר קנאי ובעייתי.

אני יודע שאני מעדיף מונוגמיה עם תבלון ולא אמונוגמיה אבל איכשהוא הרכבת כבר יצאה מהתחנה והרבה מזה עלי.

בקיצור מיום שהיה אמור להיות fun הנסיעה חזרה קצת פחות כיפית ,אושה עוצמת עיניים ואני חושב שהיא מנמנמת אבל היא רק מתכנסת לעצמה והראש של עובד שעות נוספות.

 

היום יש מסיבת פורים בערב, נקווה שזה יקרב את המרחק שהביקור ביקב יצר.

 

לפני שנה. 17 בפברואר 2023 בשעה 5:43

יום רביעי הגיע ושנינו מגיעים לטיפול די טעונים

המטפלת שומעת ומשקפת עבור כל אחד את הרגשות והרצונות שלו, זה קצת משחרר ומנקה את האווירה.

הדבר הכי חשוב שלקחתי מהפגישה היא שהמטפלת אומרת שאנחנו זוג חזק שרוצה לעבוד על הביחד שלו והיא אופטימית אז גם אני לשם שינוי אופטימי.

הקשיים עדיין שם ואושה מנסה לעזור לי ואנחנו הולכים לישון ביחד ומתחברים אחד לשני.

חמישי המפחיד הגיע ואני יוצא מוקדם לעבודה ומגיע לתל אביב כמה דקות לפני זריחה.

אם כבר הגעתי וביום ראשון הייתי בשקיעה בים לא נאזן ונלך בזריחה,ברור שכן אז הלכתי ושלחתי תמונה לדובשנית שהיא היחידה שגם משוגעת וערה בשעות האלו(היא ממש אוהבת קור).

 

במהלך היום מדבר עם הדובשנית והיא מרגיעה אותי וגם נותנת לי קצת בראש ואני מרגיש איך עוד חלק בראש משחרר, אני לא שמח מזה שהיא יוצאת אבל זה כבר פחות מפחיד וקשה.

 

הערב מגיע אני במקלחת ואושה נכנסת להגיד שלום,בהתחלה אומר לה ביי בקרירות אבל עוד חלק בראש מסתובב וקורא לה בחזרה ומאחל לה שתהנה(מקווה שזה מקל גם עליה).

 

מסיים להתקלח ויוצא לחבר שקבעתי איתו כדי לא להיות לבד בבית, הוא ואשתו הם זוג מצחיקים ותמיד כיף לראות את הדינימיקה בינהם.

אז העברתי שעתיים וחצי רגועות וחזרתי לישון בבית בלי מחשבות רעות.

מה שמביא אותנו להיום

אומנם שקט והמיטה ריקה אבל הלב לא התרסק לאלף חתיכות, הוא עדיין פועם ואני עדיין נושם עצמונית.

מחכה שתחזור ואתן לה חיבוק ונצא היום בערב.

 

 

לפני שנה. 17 בפברואר 2023 בשעה 5:42

יום שלישי כבר פה וולנטיינס גם

מבחינתי להראות אהבה בפחמימות טעימות יותר שווה מאשר זה פרחים אז קונה גם לאושה וגם לדובשנית מאפים מיוחדים במאפייה הקרובה לעבודה.

יודע שהדובשנית עובדת היום עד 13:30 וחשבתי לקפוץ להפתיע אותה עם הפתעה קטנה.

מתחיל לעבוד ומדבר איתה ומבין שהיא היום בבית, הראש חושב שזאת הזדמנות טובה לעשות משהו ספונטני ,מוודא שהיא יכולה לצאת מהבית,לוקח את האוטו ומגיע עד אלייה,אנחנו יושבים בגינה וחולקים מאפה וחלק מהדאגות שלי נעלם באסקפיזם של הזמן.

אנקדוטה משעשעת תוך כדי שאנחנו יושבים אני מנהל ישיבת צוות בטלפון בדרכי המיוחדת, אני חותך ישר לעניין ולא אוהב להתברבר והדובשנית אומרת לי שאפסיק להיות קר לאנשי הצוות שלי(אבל אני זה אני וככה אני מתנהל).

אפילו יש לי חולצה שכתוב עליה

"I dont have the energy to pretend i like you today" 😜.

טוב כמובן שהדרמות צריכות לרדוף אחרינו והאשם לדרמות הוא אני 😃.

שכחתי לעדכן את אושה שאני נוסע לראות את הדובשנית והיא חיפשה אותי להגיד לי ולנטיינס שמח והייתה לחוצה שלא עניתי לה(באמת שלא הייתה לי שיחה).

אושה חשבה שאני מנסה להחזיר לה על פעם שהעוגייה הגיע למטה ספונטני ואני כעסתי שלא עדכנה אותי אבל באמת שפשוט שכחתי,מקווה שזה לא התת מודע שלי שמשחק איתי משחקים.

את ההמשך אפשר כבר להבין לבד והדרמות במשפחה ממשיכות,שיחות נוספות והסבר שלי שלא התכוונתי ואני מתנצל ושוב pause עד לרביעי ,הזמן לטיפול זוגי בו נפתח הכל.

 

וואי וואי לא תכננתי כזה ארוך אבל איכשהוא זה משחרר ומסדר את המוח אז part 2 נגמר ו part3 תכף יתחיל

לפני שנה. 17 בפברואר 2023 בשעה 5:42

אז יום שישי בבוקר והמיטה ריקה ושקט.

היא יצאה למסיבה ובטח עכשיו ישנה.

 

אבל נעשה rewind ונדסקס את השבוע שהיה.

לאחר "הצהרת" המשחרר שלי מבחן ראשון צץ ועולה במיידי ישר בראשון איך שאני מתעורר, מסיבה בחמישי מהסוג שפעם קודם העלו אותי על הר הזבל באמצע הלילה כדי לחשוב.

 

מבקש עזרה עם הקושי אבל לא נענה(שחררת אז תתמודד).

כל ראשון הראש שלי בזה,לא מצליח להשתחרר וכאשר הבוס שלי מודיע שאין שעות נוספות אני יוצא מוקדם,רואה את השמש מתחילה לשקוע ומחליט ללכת לים עם בקבוק בירה,לנקות את הראש ולנשום קצת אוויר שבקושי נכנס לריאות מהלחץ.

 

הים עוזר לי להרגע ולנקות את המחשבות אבל שחוזר הבייתה מתחילים להתווכח שוב .

הויכוחים האלה שמרגישים כאילו כל מה שאנחנו עושים זה רק מתווכחים על הנושא הזה.

אני די מציתי אותם ,משאיר את אושה כעוסה וחותך לשחק כדורסל ,להוציא קצת אנרגיות.

ברור לי שהמצב לא טוב ושולח לאושה הודעה שמזכירה לנו קטע מסדרה

Lets pause

שמים את  הריב בpause ונחזור אליו אחר כך אבל עכשיו אנחנו צריכים לנשום ביחד.

יוצא מהמגרש ,נוסע הבייתה ,מתקלח ויוצאים ביחד בלי להזכיר את הנושא ,רק אני והיא כדי להתחבר מחדש ואיכשהוא זה עובד לנו ❤.

 

חזרנו מחוברים יותר ,אינטימים יותר ורגועים יותר.

 

 

לפני שנה. 10 בפברואר 2023 בשעה 22:16

אז על מה לכתוב

על יום וחצי בירושלים תחת מעטה קור עם הדובשנית או על החפירות והבעיות אחרי שחזרתי או אולי על השינוי הכי משמעותי שאני מנסה מאז נכנסנו לפולי.

 

נראה לי אכתוב על כולם.

אז נתחיל לפי הסדר, ברברה מכה במדינה ואני נוסע לירושלים עם הדובשנית ליום הולדתה.

הגענו במבול ועד שמצאנו את המלון המדליק ממש על מחנה יהודה לקח לנו קצת זמן אבל משם הכל זרם חלק,הסתובבנו בשוק בקור בלילה וחלקנו פיש אנד ציפס,ניהלנו שיחות ארוכות על יחסים וגם למדתי לשחק touch.

למחרת עשינו אימון משותף בחדר כושר ואז רגלינו לקחו אותנו לארוחת בוקר מטעם המלון במסעדת צמח שזוהי מסעדה צמחונית של אסף גרניט.

מסתבר שגם קרניבור כמוני יכול להתחבר לארוחת בוקר שם במיוחד הפרנץ טוסט המדהים.

 

חזרתי ברביעי גמור והתמוטטתי מוקדם למיטה , בחמישי נסענו לבקר את אחות של אושה ובדרך הנושא הקבוע שלנו:

אמונגמיה -הסכמים,חוקים,חופש וכל באלגן שבינהם, רק חזרתי מאסקפיזם ישר ללב הקונפליקט והבעיות והלב מתחיל להרגיש מלא וכבד.

 

בערב נפגשנו עם זוג חברים מצחיקים וטובים, מצחיק וקליק אבל שחזרנו הבייתה אושה הייתה במצב רוח קצת להנקי פנקי ואני ממש לא בראש של זה, המוח עובד שעות נוספות על הבעיות הקודמות.

בקיצור כרגיל הולכים לישון עצובים,מאוכזבים ולא יודעים מה יהיה באופק.

 

יום שישי יום חדש , קם ומארגן את הילדים,ואחרי זה שולח לאושה שיר.

האפקט הוא לא האפקט שציפיתי ונכנסים לעוד סבב שיחות .

האסימון של לשחרר אותה כמן שהיא רוצה כסר מסתובב בראש והיומיים בירושלים בהחלט דוחפים לכיוון אז החלטתילעשות טת אחד הדברים הכי קשים שעשיתי בחיים שלי:

לשחרר אותה ליום בשבוע שתעשה מה שהיא רוצה ועם מי שהיא רוצה,בלי חוקים ביום הזה בלי הגבלות.

שלישיות, רביעיות,מה שהיא תרצה לא מתערב.

מקווה לבחון את ההחלטה בעוד חודשיים שלושה ולדעת שזו הייתה ההחלטה הנכונה ,שההחלטה הזאת תביא קצת שקט לראש וללב ולמערכת היחסים הרועשת שלנו.

 

"כל הנקודות כבר מתחברות לקו
משהו חדש מתחיל אצלי עכשיו"

 

לפני שנה. 30 בינואר 2023 בשעה 18:37

 

 

 

נכתב היום בבוקר ועולה רק בערב,כנראה שפחות רלוונטי אבל טוב לזכור מה היה בבוקר.

 

רוצה לדעת או לא רוצה לדעת זו השאלה.

מצד אחד אמרתי שמעדיף לא לדעת על מה שהיא עושה עם העוגיה ומצד שני שאני שואל שאלה אני מצפה לקבל תשובה ישירה ולא מתחמקת.

אז אתמול הייתה כרגיל מיני דרמה

אושה אמורה לנסוע לחיפה אליו ושדיברנו אמרה לי או בשלישי או ברביעי ואז אמרתי שמעדיף את שלישי כי יש לי עיסוקים וזה יקל עליי.

התשובה שלה הייתה שאי אפשר שלישי והיא מבטלת את זה לגמרי, נשארתי המום ולא מבין למה אי אפשר שלישי אם לפני 2 דקות זו הייתה אופציה.

מסתבר שחצי שעה לפני חברה של העוגיה הציעה לאושה שלישיה בחיפה אבל היא יכולה רק ברביעי ואושה לא רצתה לטרגר אותי עם זה ולכן כרגיל דרמה שאני לא מבין למה אי אפשר ולמה לא להגיד לי ואושה מצידה מנסה לא לטרגר אותי ומוכנה לבטל את הנסיעה שלה כדי שלא אפגע.

 

בקיצור יצא עקום, גם שמנסים לעשות טוב לפעמים יוצא עקום.

ונחזור לשאלה המקורית של הפוסט אותה גם שאלה אותי המטפלת האם לדעת מראש על דברים יעזור לי להתמודד או לא.

התשובה היא לא יודע.

לדוגמא אני חושב שאם לא הייתי שואל והיא הייתה נוסעת ברביעי,עושה מה שהיא עושה בלי שאני יודע מזה היה לי יותר קל מאשר עכשיו שאני יודע.

אבל לכל מטבע יש שני צדדים

והצד השני הוא עכשיו שאני יודע יש לי זמן לעכל, אומנם זה יותר קשה ומאתגר ובטח יהיה יותר קשה ברביעי בלילה אבל איכשהוא נראה לי שאצליח לעבור את זה.

ואחרי שאעבור את זה אני מקווה שפעם הבאה תהייה יותר קלה 😃.

 

בקיצור אתגר אחרי אתגר ומסתבר שגם לאושה יש אתגרים לצלוח שלא חשבתי שקשים לה אבל זה שלה לטפל ולהרחיב אם תרצה.

 

בזמן האחרןן אני מתחבר לשירים ועלה לי ישר בית משיר 

 

"הדרך ארוכה ומפותלת
אני נופל וקם
נופל וקם
נופל וקם
אף פעם לא אפסיק ללכת
אני נופל וקם
נופל וקם
עובר גשר ועוד גשר
אני נופל וקם
נופל וקם
נופל וקם
כמה ארוכה היא הדרך
אני עומד איתן עם ראש מורם"