צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

עולם שלי.

אני לא מושלמת אני מיוחדת. וכן אני כותבת מהלב הגדול שלי. אני עולם ומלואו. אנושית. עם עיניים מדברות. ולפעמים אני לא צריכה לדבר או לתאר רואים בהם הכל.
אני מתמסרת מהנפש.
תקראו לי דעתנית. עניינית. חופרת. רגישה. מיוחמת. ילדה. משוגעת. בועטת .טורפת.
זה בסדר :) אני כותבת על הכל .
אני יודעת ואני גם לא מתביישת לכתוב על כל זה יחד.

הבלוג שלי הוא קודם בשבילי.


ואז גם לעיניים שלכם.
לפני 8 שעות. שלישי, 12 בנובמבר 2019, בשעה 04:18

אִם אַתָּה רוֹאֶה אוֹתִי בְּהֶתְקֵף חֲרָדָה
זֶה לֹא יַעֲזֹר אִם תַּגִּיד לִי שֶׁאֲנִי צְרִיכָה לְהֵרָגַע
רַק חַיֵּךְ אֵלַי בְּשֶׁקֶט, שִׂים יָדְךָ עַל יָדִי
סַנְכְרֶן אֶת הַנְּשִׁימוֹת שֶׁלְּךָ עִם הַנְּשִׁימוֹת שֶׁלִּי
וְכָל הַזְּמַן תַּגִּיד לִי
מָה שֶׁאֲנִי לֹא מַצְלִיחָה לִזְכֹּר
שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר
שֶׁעוֹד מְעַט זֶה יַעֲבֹר

אִם אַתָּה רוֹאֶה אוֹתִי נִלְחֶמֶת וְזֶה נִהְיֶה יוֹתֵר קָשֶׁה
תַּזְכִּיר לִי שֶׁאֲנִי לֹא צְרִיכָה לְנַסּוֹת לִשְׁלֹט בְּזֶה
רַק לָתֵת לְזֶה לְהִכָּנֵס וְלַעֲבֹר דַּרְכִּי
תַּצִּיעַ לִי דְּבָרִים שֶׁיַּסִּיחוּ אֶת דַּעְתִּי
וְכָל הַזְּמַן תַּגִּיד לִי
מָה שֶׁאֲנִי לֹא מַצְלִיחָה לִזְכֹּר
שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר
שֶׁעוֹד מְעַט זֶה יַעֲבֹר

וְאַל תִּבָּהֵל
אַל תַּחְשֹׁב
שֶׁאִם זֶה לֹא עוֹבֵר אוּלַי
אַתָּה לֹא עוֹשֶׂה מַשֶּׁהוּ טוֹב
וְאַל תִּתְיָאֵשׁ מִמֶּנִּי
כִּי זֶה הֲכִי מַפְחִיד אוֹתִי
אֲנִי גַּם כָּכָה מַרְגִּישָׁה נוֹרָא
עִם כָּל מָה שֶׁאֲנִי

דַּבֵּר אֵלַי בְּרֹגַע
חַיֵּךְ אֵלִי בְּרֹךְ
חַבֵּק אוֹתִי חִבּוּק
הֲכִי קָטָן, הֲכִי אָרֹךְ
וְכָל הַזְּמַן תַּגִּיד לִי
מָה שֶׁאֲנִי לֹא מַצְלִיחָה לִזְכֹּר
שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה בְּסֵדֶר
שֶׁעוֹד מְעַט זֶה יַעֲבֹר

 

 

 

יַעֲבֹר?????

לפני 10 שעות. שלישי, 12 בנובמבר 2019, בשעה 02:26

שוב חסימה

שוב אני מתמודדת עם פיצול אישיות שלך

שוב האשמות

שוב הדרמות

שוב ניגון חוזר של כאב ועצב

שוב מראה לפני

שוב אותם מבטים

שוב אותם תמונות

שוב אותם מילים 

שוב חסימה

שוב אני מתמודדת עם פיצול אישיות שלי

שוב אני אשמה 

שוב דרמות שלי

והכל מחניק בגרון

והכל עומד בגרון

העיקר שאתה מחייך.

 

מלחמת התשה של מפסידים.

 

שוב חסימה. הפעם. כנראה לתמיד. 

 

שוב לא נכנסת לכאן. 

שוב מרוקנת מבפנים.

 

 

 

הייתי כולי שלך. 

 

 

 

 

 

הייתי. ולא אהיה בחזרה.

לפני 14 שעות. שני, 11 בנובמבר 2019, בשעה 22:23

אין לי תסביכים עם אבא...

טוב אולי קצת. 

אני לא מתחברת לקרוא לגבר דומיננטי אבא.

גם לא לדחוף מוצץ לתוך הפה.

 

אבל

 

 

 

יש לי תסביכים של חוסר חום.

של חוסר מגע כואב ומלטף וחוסר יותר עמוק...

שאני לא עטופה.  בנוכחות שלו גם כשהולך.

 

 

 

 

יש לי תסביכים של חוסר. 

 

 

 

 

 

ואולי אני בכלל ילדה של אף אחד.

 

 

 

 

 

לפני יום. שני, 11 בנובמבר 2019, בשעה 07:32

אחרי חצי ג׳וינט אתמול בערב...

 

הבוקר אני עדיין בסטלה חזקה.

ועכשיו ללכת לעבודה נשמע כמו משימה בלתי אפשרית!

 

אבל פאק חרמנות חוגגת 🤦🏻‍♀️

 

 

רק זה מה שחסר לי... להיות בלי זין יום שלם.

בכל החורים. והכי עמוק שניתן.

 

כמה ניתן ?

 

 

 

שאלה טובה... 

 

 

לפני יום. ראשון, 10 בנובמבר 2019, בשעה 13:16

סחרור מסוכן של מצב נתון.

גורם לי להיות שקטה. 

הקול כבר לגמרי השתנה. 

להימלט ? בלתי ניתן.

אני אומרת ומשננת לעצמי שהיום אני חייבת לחייך. 

למצלמה שמולי. את מי שאני רואה מולי.

סלעים ענקיים מולי.. ואני שוחה. 

עד איבוד כוחות אני עדיין מנסה. 

 

לחייך לעצמי במצלמה.

ובפנים מערבולת במסלול מעגלי... 

אני עם עצמי ועם החלטות שלי .

 

 

 

 

יום חדש.

לפני 3 ימים. שבת, 9 בנובמבר 2019, בשעה 12:15

אבל תמיד זה מתפרש בדרך שאני לא תמיד מבינה.

ואולי זה לטובה ?

וכל דבר הופך להיות דרמתי... וכל המסביב במערבולת והסביבה רק גורמת לאש לבעור!

זאת שפעם הייתה מחממת אותנו. מכל הכיוונים שקיימים. קיימים?  הסביבה שתמיד הייתה מפריעה לנו.

ככה זה כשיש חוסר בטחון במי שמולך. 

 

 

 

הכל כבר אחרת. וזה לא הולך להשתנות.

אבל למדתי. אני לומדת. כל פעם קצת אחרת.

כל יום עם תובנות. 

על מה שהיה ועל מה שיהיה...

 

 

וכל מילה הופכת להיות גורלית. 

איפה אתה ?  איפה אני ? 

 

 

 

בקשת ממני שקט. עכשיו אני חייבת שקט. לעצמי.

 

לפני 3 ימים. שישי, 8 בנובמבר 2019, בשעה 13:29

כן. זה כבר ידוע. 

הכל ידוע ואין צורך במילים כתובות.

התמונות מדברות בעד עצמם. המריירים שמחרפנים.

ואני ? אני מחכה לסימן...

 

 

התשוקה שורפת כל חלק בי.

הדבר הפנימי הזה להיות מתחת ... בריצפה הכי קרה.

כשרגל אחת על ראשי. ורגל אחת עמוק נדחפת לגרוני.

הדבר הפנימי הזה להיות תינופת שברירית שם....

עם פיטמות כואבות מקור ונשיכות סטירות והיריקות. 

 

פ ר ס !!!!!

 

 

כן. זה כבר ידוע.

ידוע לך שארצה את כל התשומת לב שלך.

 

התשומת לב לפיפס קטן. 

 

 

והכל .....מ ח כ ה .

 

בשקט רועם. 

 

לפני 4 ימים. חמישי, 7 בנובמבר 2019, בשעה 21:06

חנק בגרון ואני לא יודעת מה עדיף עכשיו...

ויסקי בלי קרח או פייסל ...

 

מה שבטוח אחרי זה אני ארדם בלי מחשבות .

אולי אמצע את השקט שלי בהסחת דעת כמו בחדר כושר כשאני מזיעה לתוך מגבת ורק מביטה איך הרגליים שלי רצות על המסלול שנראה אותו הדבר גם אחרי 6 פאקינג קילומטר. 

החניקה של העישון כבר לא מפריעה לי... 

או יותר נכון... הראש נקי ממחשבות.

 

אבל על מי אני עובדת ? 

 

 

רק על עצמי. עם עצמי. עם כוס ויסקי שמחכה לי בלי קרח. 

וביד השניה ... פייסל שנכנס ישירות לריאות.

 

 

 

חמישי שמח. 

 

 

והכי חשוב... אופטימי... אי שם... בין לגימה לשחטה חזקה.

לפני 5 ימים. רביעי, 6 בנובמבר 2019, בשעה 20:38

איך כל פעם אני אומרת שאני התנתק מפה ומשם.

שדיי כבר. כבר הכל יוצא מפרופורציה. כבר הלילות לא אותם לילות. הימים הפוכים.

ואני מסתכלת על הכל אחרת .

התמימות שהלכה איתי. הטהור שהייתי. 

בא לי הכל בחזרה. האם ניתן בכלל לחזור אחורה ? 

למה לעזעזל אין קפיצה לעתיד או קפיצה לעבר. הייתי בטוח טובה בקפיצות האלה. 

שוב מנגנון של בריחה... בריחה ממגרש משחקים אכזר שבחוץ. 

 

הייתי קופצת לאותו ילדה ותמימה עם שיער שחור ארוך ותלתלים . שחושבת שהכל סביבה זאת אהבת חינם. עם עיניים צמאות וידיים מתגרדות... לדבר שמחרפן אותה. 

ויש שעות מסויימות שאני אומרת זהו מספיק. כנראה שמיציתי כנראה שזה לא בשבילי. 

אבל שוב אני נופלת לאותו המקום. שאי אפשר להסביר. 

הדבר הזה שנותן לי ... להיות אני. 

כנראה שהגורל שלי זה להתמודד עם כל המסביב עם כל מה שמושך אותי... 

 

הצורך הזה... להיות. הכל . או לא להיות. כלום.

לפני 6 ימים. רביעי, 6 בנובמבר 2019, בשעה 12:08

כבר הרבה זמן שיש לי פלשבק .

בין ניירות בין קפה שניגמר. בין סיגריה עם מלא עשן...

כמו בהצגה של עצמי. כרגיל אני במתחם ה VIP

אני רואה את הפעולות ואת הדמויות שהייתי. 

זוכרת איך הההרגשה להיות שלמה . במקום בטוח. מוגנת בפני עצמי. 

וכמו בפלשבק אני חוזרת למקום עכשוי. 

הוא בעצם לא הולך להסתיים...

ואני חייה בין עבר להווה עם פלאשבקים שמולי. 

במתחם VIP כרגיל רק אני.