לנגב לך את הדמעות..

אז מה הקטע של בנות שלא מוצצות? עזבו את הסיבות שהן טוענות להן. ממה זה נובע?

אשמח לתשובות חכמות מבעלות ידע וניסיון... 

אין לראות בנאמר ביקורת מכל סוג שהיא.

אז עצרתי בחנות חיות מחמד היום.. היה שם גור חמוד שצד את עיניי.

אבל אני בכלל בקטע של גורה...

יושבים במשרד לאכול ארוחת צהריים. אני יושב עם עדי (לא שם בדוי) שרק עכשיו סיים אוניברסיטה והתקבל לעבוד אצלנו, האנרגיות שיוצאות ממנו הם קצת טו מאץ' ובסה"כ כל אחד במשרד היה שמח להוריד לו כאפה ולא לשמוע אותו מדבר.

יחד עם עדי יושבת איתנו לירון (גם לא שם בדוי, וזה ממש מצחיק אם את קוראת את זה :). לירון היא בחורה בינונית בכל רמ"ח איבריה. לא אינטלגנטית במיוחד אבל גם לא נעל, נחמדה בגבולות הסביר אבל לא תהפוך את הירח בשבילך (וגם לא תטרח להגיד לך כשהיא יורדת להביא אוכל). מראה ממוצע, 1.65 מ' בערך, שיער שחור קצת מתולתל, עיניים שחורות, מבנה גוף ממוצע עם כמה ק"ג עודף.. בקיצור: "אנשים בינונים וסבירים" זו היא.

לירון בת 23 ועדי בערך 27, החליטו לדבר בצהריים על הטיול הגדול שלהם, שזה כבר נושא שיחה מעניין יותר מהנושאים הרגילים שכוללים משפחות של כל מיני עובדים מבוגרים יותר, צרות עם ילדים, ענייני עבודה או פוליטיקה.

עדי העלה את קולומביה ודיבר על הבחורות שם. גם לירון הייתה שם ויצאה בהצהרה כי "כל הקולומביאניות האלה שרמוטות, ממש לא כמו הישראליות" תוך כדי עיקום הפרצוף. 

אני שעד אותו רגע בעיקר הקשבתי הנחתי את המזלג לרגע ואמרתי ללירון: "מה גורם לך לחשוב שאת יותר 'טובה' מהן?". אז לירון ענתה שהן "כולן זונות זולות". פה כבר הרחקתי את הצלחת ממני ופניתי אליה עם הכיסא. "לירון, יש לי שאלה.. למה באת היום לעבודה עם מחשוף?". לירון דפקה בי מבט עקום של "מה השאלה הזאת אמורה להביע" (בינונית כבר אמרנו?)..

ואז היא אומרת לי: "כי זה יפה, וגם חם היום.. וככה כולן הולכות.." אז אמרתי לה: "וואלה.. לכי 20 שנים אחורה.. 30, 40 שנים אחורה לפני עידן האינסטגרם וטרם עידן הליברליות הנוכחי, שאז רק היה בחיתוליו.. נשים היו הולכות עם מחשוף כדי להתגאות במה שיש להן.. אם יש.. וגם בעיקר כדי למשוך מבטים, או להשיג משהו. כשלפני 20 שנים פלונית החליטה לקום בבוקר וללכת למשרד עם מחשוף נאה, מבחינתה כל מבט שהיא משכה היה כמו לייק היום באינסטגרם או בפייסבוק. כשהנהג אוטובוס הסתכל, והזקן שישב מולה הסתכל, והשומר בכניסה לבניין, והמזכירה בכניסה למשרד (אוי.. המבטים האלה של בנות שבוחנות בנות אחרות.. סטרייטיות כן?! אחח אלו מבטים שיכולים להרוג..). כשהבוס ושאר העובדים זורקים מבט למחשוף היפה הזה.. זה בדיוק כמו בחורה שמעלה היום תמונה שלה מהים באינסטגרם בשביל לייקים. בשביל האישורים החברתיים האלה שאומרים לה את סקסית.. את נראית טוב".

Fast Forward 20 שנים קדימה ובחורות בתל אביב לובשות מכנסיים שהתחת מציץ מהן (אין תלונות כן?), בגד-ים חוטיני הפך להיות סטנדרט, בחורות עושות סקס בדייט ראשון, כל בחורה שנייה הולכת לחוג ריקוד על עמוד (כי זה ממש קשה! אתה יודע איזה שרירים זה עושה? כן.. אני יודע..) ואת רוצה להגיד לי שלא בכל אישה מסתתרת זונה? ולמה זה רע? מה, נשים זה לא יצור מיני? הן יכולות לשרוד בלי מין?

עד לפני 100 שנים כשהחברה דיכאה אותן (קצת כמו שמדכאים היום חרדים או מוסלמים) היו לזה השלכות, היסטריה זוכרים? אם לא אז תקליקו:

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%AA

אז היום האבחנה כבר השתנתה, או למעשה נמחקה והוחלפה במאות אבחנות אחרות שחלקן הן חרדה על שלל סוגיה ועוד אבחנות סכיזופרניות. אבל דבר אחד בטוח, העידן הליברלי "שיחרר" הרבה יותר נשים ותופעות נפשיות כגון אלו המתוארות בספריהם של פסיכולגים רבים נרשמות בתכיפות הרבה יותר נמוכה.

ואז אמרתי ללירון: "אולי אם את וכל חברותייך שחושבות שהן 'יותר טובות' מבחורות אחרות בגלל שהן באות מתרבות שונה, והייתן מתנהגות בצורה אחרת - פחות ילדותית - הייתן צריכות פחות להתעסק בנראות ו'במה החברה תגיד', ויותר בלהשתחרר ולהנות מהמתנה היפה שאלוהים נתן לך - החיים האלה. רק אז, אולי, כנראה היית מסתובבת עם חיוך על הפנים כל היום ולא עם הפרצוף המבאס שלך".

ללירון לא היה מה להגיד, עדי התאפק כמה שניות לפני שהסתכל אליי במבט חלול ואמר: "וואלה אחי יש משהו במה שאתה אומר, אבל אין על הישראליות". התעצבנתי ואמרתי לו "עדי, פספסת את הפואנטה, כמו בכל מקום בעולם גם פה יש נשים שהן אחלה ונשים שהן חרא, גם בקולומביה! וגם תפסיק להתחנף ללירון, היא לא אוכלת את זה".

ואז רציתי להגיד לו שיבוא לראות את "הכלוב" וכל הנשים פה, שמעמידות פנים בחוץ, אבל ליד המקלדת פורקות כל עול.. התאפקתי (: מה הילד סחי הזה יבין.

לירון פלטה: "אנחנו לא זונות, אתה דפוק" ולא דיברה עד סוף הארוחה ובהתה בי במבטים ביקורתיים ו"מאוכזבים".. כנראה שהאמת כואבת.

שיעור לעצמי - תגיד לאנשים מה שהם רוצים לשמוע. לא את האמת. עם האמת קשה להתמודד.

וכל מילה מיותרת..

אני מסתכל עלייך - את מחייכת אליי, חיוך מתגרה ומזלזל

אני מתקרב אלייך - החיוך המהמם שלך רק מתרחב

נותן לך נשיקה - את נאנחת

מוריד אותך על הברכיים - את קצת מופתעת

עוד נשיקה - החיוך שלך חוזר

סטירה בלחי ימין - פנייך מבועתות

סטירה בלחי שמאל - "אבל למה?"

נשיקה - את גונחת

פותח את הריץ' רץ' - שם לך אותו על הלשון

את יונקת אותו בתאווה - אני זורק לך את הידיים מאחור..

מי היה מאמין שפסגת הסחיות.. חלומם הרטוב של כל אותם "בינוניים וסבירים".. שלמה ארצי בכבודו ובעצמו! שלמה ארצי יספק לנו כזאת יצירת מופת...

שלא יתפרש לא נכון - שלמה ארצי הוא פרפורמר ענק, אמן נהדר, כותב שירים מוכשר ואני אפילו נהנה לשמוע אותו פעם ב.. ברדיו.

פשוט אף פעם לא היה לו שפיץ.. חריפות כזאת, אולי זאת הסיבה שלא התחברתי. הוא גנרי מדי.ייתכן שהוא מסתיר מכולנו משהו?

אבל 'לנגב לך את הדמעות', אם נתגבר שנייה על הפירוש הפשוט של השיר, אני מתחבר לכל הברה בשיר הזה, אפשר לעשות פה קריאה מודרכת!

צירפתי את המילים.. עם טאץ' קטן אישי שלי, תהנו:

מנגב לך את הדמעות

מילים ולחן: שלמה ארצי

לוקחת חצי כדור להרגיע את עצמה,
וזורקת משפט של הימור: "אתה ,או אני, או אתה?" (איזו תמימה.. ברור שאת!:)
ואני בתוכי סגור, מילותי כבר אינן יוצאות,
וחוץ מללחוש את שמה,
מנגב לה את הדמעות.

תבכי לי עכשיו,
תבכי אני אומר,
זה כואב, זה יכאב,
אבל בסוף זה ישתחרר, (כמה ממכן מסכימות?)
תבכי במקומי,
אני כבר לא יכול לבכות,
אני, תפקידי-
לנגב לך את הדמעות. (אחרי שגרמתי להן לפרוץ..)

"תראה" היא אומרת לי, "ערפל מכסה את הכביש,
הבעיות מתחילות בראש, החיים מפחידים מספיק".
ואני בתוכי סגור, לא יכול שום דבר לראות,
וחוץ מללחוש את שמה, מנגב לה את הדמעות.

תבכי לי עכשיו,
תבכי אני אומר,
זה כואב, זה יכאב,
אבל בסוף זה ישתחרר,
תבכי במקומי,
אני כבר לא יכול לבכות,
אני, תפקידי-
לנגב לך את הדמעות.

מעבר לכמה מטאפורות שארצי מענין פה בחלק מהמקרים: "מילותי כבר אינן יוצאות".. "ערפל מכסה את הכביש".. השיר עצמו פשוט ישיר ולא מתחכם. האם שלמה כותב גם באתר הזה...?