צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אך ורק בדרכי שלי

לפני יום. ראשון, 13 באוקטובר 2019, בשעה 11:24

🖤

🖤

לפני יום. שבת, 12 באוקטובר 2019, בשעה 19:17

מסכן שלי

סליחה

סליחה על הכל

על ההחלטות השגויות

על זה שלא שמרתי עליך מספיק

על זה שהתאבדתי כל פעם מחדש על האהבות שלי מבלי לחשוב עליך

על כל הקרבות

על כל הצלקות

על זה שמסרתי אותך לידיים הלא נכונות

סה"כ רציתי שתאהב

רציתי למלא את הצורך הבסיסי שלך

היית כל כך רעב

ניסיתי להאכיל אותך

בפועל?

שברו אותך

ריסקו אותך

ניפצו אותך לרסיסים

מעכו אותך ודרכו עליך

עברת תופת

סליחה

אני מנסה להרכיב אותך מחדש

מחברת את החלקים

תופרת אותם

מדביקה

סוגרת את הסדקים

עבודה שאין לה סוף

אתה אף פעם לא תהיה שלם

ולא תחזור להיות כמו שהיית פעם

היום אתה כבר לא תמים

אתה יותר אטום

יותר קשה

יותר מחוספס

סליחה

סליחה על כל מה שעוללתי לך

🖤

לפני 3 ימים. שישי, 11 באוקטובר 2019, בשעה 12:37

אפילו לא עשינו שום פרובוקציה

סה"כ תרגלנו את הקשר הכי בסיסי 

אבל המבטים של אנשים שעברו לידנו

זה פרייסלס

😆

לפני 3 ימים. חמישי, 10 באוקטובר 2019, בשעה 19:47

פינטזתי על זה שנים. כבר הפסקתי לצפות שזה יקרה לי. הפנטזיה הרטובה שלי (תרתי משמע חח) שאף גבר לא הצליח להגשים לי אותה. הגוף שלי בטראומה מכל האכזבות המיניות שהוא חווה במהלך השנים האחרונות והייתי בטוחה שככה זה ישאר.
את הסופש הזה, אני לא אשכח בחיים. היינו בנסעיה ארוכה בדרך לאילת. דיברנו, שיתפנו, שאלנו שאלות. ביקשתי שתספר לי על הסקס הכי טוב שהיה לך ולמה זה היה כל כך מיוחד. התחלת לספר, לתאר לי את הכל בפרטי פרטים. תמיד הייתי מבקשת מהגברים שיספרו לי על הזיונים שלהם וזה תמיד היה ממש מחרמן אותי. הסתכלתי עליך בזמן שדיברת והרגשתי שגם אתה נדלק מזה. האוויר בתוך הרכב נהיה דחוס יותר. יד ימין שלך, שעד עכשיו היתה מונחת על הברך שלי, התחילה לעלות למעלה.

אני עם גרביון רשת. בלי תחתונים. דחפת לי בגסות את הרגליים לצדדים, מבקש ללא מילים שאפסק אותן בשבילך. אני רטובה ממך. כרגיל. אני רטובה כל הזמן, גם כשאתה לא נוגע בי. האצבעות שלך בתוכי למרות שניסיתי להתנגד. כזאת אני, מפסקת בשבילך את הרגליים ועדיין מנסה להתנגד, כאילו שזה עזר מתישהו. אתה מזיז את האצבעות בתוך הכוס שלי, מנגן על הנקודות הרגישות שלי. התחלתי למלמל משהו על זה שיראו אותנו, שאנחנו בנסיעה ושזה מסוכן. הסתכלתי על הפנים שלך וידעתי שעכשיו שום דבר לא יעצור אותך. סובבת את ההגה ימינה, בלמת והרכב נעצר בשולי הכביש. אם מישהו היה מסתכל על הסיטואציה הזאת מהצד, הוא היה חושב שאתה ממש עצבני. התנועות שלך חדות ומהירות. פתחת חגורות בטיחות שלי ושלך, יצאת מהרכב וטרקת את הדלת. הסתכלתי עליך עובר מול הרכב עם פרצוף של רוצח והתחלתי להתנשף. פתחת את הדלת שלי, תפסת אותי ברגליים ומשכת אותי באגרסיביות החוצה. האגן שלי מחוץ לרכב, ופלג גוף העליון על המושב. התישבת מולי, בין הרגליים שלי, וברגע שהלשון שלך והשפתיים נגעו בי, כבר לא היה אכפת לי אם רואים אותנו ואם מישהו מסתכל. הכוס שלי הפך ליקום כולו והייתי מרוכזת רק במגע שלך. דחפת את האצבעות שלך והתחלת לזיין אותי באגרסיביות עם היד שלך. לחצת על אזור מסויים בדופן העליונה של הנרתיק וזה היה בלתי נסבל ומענג באותה מידה. הרגשתי שהגוף שלי יודע מה לעשות כי לי זה היה חדש. בדיעבד הבנתי שהכל קרה תוך דקות בודדות, אבל לי זה הרגיש כמו נצח. כשהתחלת לחנוק אותי, ודחפת את הראש שלי בין המושבים, טסתי לעולם אחר, טיילתי אי שם בין עילפון למציאות. לא היה אכפת לי מכלום. גם הסטירות על הכוס כבר לא כאבו, זה רק עזר לגוף שלי להגיע לפיצוץ שהוא היה כל כך צריך.
השרירים שלי התכווצו והרגשתי צורך לדחוף החוצה. מה לדחוף, אני לא יודעת. הגוף שלי עשה את הכל לבד עד שהרגשתי שהכל מוצף במים, הכוס שלי, הרגליים, היד שלך, הכתף שלך, הזקן. לא יכולתי להרים את הראש ולהסתכל, הייתי בהיי מטורף. עדיין לא הבנתי את מה שקרה, הייתי מסוחררת לגמרי. המשכת ללקק אותי, לנשק אותי, למרוח אותנו בכל הנוזלים שיצאו ממני, היינו ספוגים לגמרי.
החזרת אותי למצב ישיבה, לא הייתי מסוגלת להרים את עצמי. לא הפסקתי לגעת במושב הרטוב שלי, רציתי לקבל את ההוכחה שוב ושוב שזה באמת קרה. לא האמנתי שהחלום הכמוס שלי התגשם ממש עכשיו ושסוף סוף חוויתי את זה. עוד יותר הזוי שזה קרה בכזאת קלות.
המשכנו את הנסיעה בדממה לכמה דקות, שנינו היינו צריכים לעכל. גם אתה היית בהלם, ציפית לגמירה וקיבלת ממטרה לתוך הפרצוף. תפסתי את הראש ושחזרתי שוב ושוב את הסצנה הזאת.

מעניין כמה אנשים ראו אותנו. כל כמה שניות עברו לידנו מכוניות ואוטובוסים ולא בדיוק הסתרנו את עצמנו.
לא ידעתי מה בא לי יותר, לצרוח בקולי קולות, לצחוק בלי הפסקה או לבכות כי צפו לי דברים שעדיין קשה לי להתמודד איתם. הסתכלתי עליך, הרחתי את כל הטינופת שיצרנו פה הרגע, והחלטתי שמגיע לי לחייך.
השעות טסו להן והגענו לאילת. חדר רומנטי בצבע שחור ותכלת. הרמת אותי באוויר וזרקת על המיטה. זה כאילו יש לך את המתכון המדויק לגוף שלי. אתה לוחץ על הנקודות בסדר הנכון, וזה קורה שוב. המצעים רטובים, הגוף שלי כואב ממך, הכוס שלי טבע בנוזלים של עצמו, הזרועות שלך שוב רטובות ממני ויש לך טיפות על הזקן.
אתה מוציא ממני את השרמוטה שבי. היא עוד רדומה ולא מתפקדת, אבל כשאתה נוגע נכון, כשאתה מכאיב לי ומשאיר עלי סימנים, לאט לאט היא מתעוררת לחיים. אתה כל פעם מחדש מצליח לתפוס אותה בשיער ולשלוף אותה החוצה. אתה מת על זה, שאני הופכת לשרמוטה מזדיינת לידך, שאני מיללת תחתיך, גונחת, נוהמת, שורטת ונושכת אותך. אתה גם מת על זה שברגע שהאצבעות שלך בתוך הכוס שלי, לא אכפת לי משום דבר מסביב. אתה כל כך אוהב לשמוע אותי נחנקת בין האצבעות שלך כשהן על הצוואר שלי. אתה מחכה לשמוע כמה כואב לי. אתה לוקח אותי למקום הזה שהעולם מסביב לא קיים ויש רק אותנו. שם, במקום הזה אני יכולה לשחרר, אני יכולה להכיל אותך ואת המגע הקשה שלך, שם אני חופשיה מעצמי.
היומיים האלה היו מדהימים, מרתקים, משוגעים. ביציאה מאילת עצרנו בצד, על הגבעה, לראות את השקיעה. אתמול רדפנו אחריה ופספסנו, היום יש לנו כרטיסים בשורה הראשונה.

אתה אפילו לא צריך לבדוק אם אני רטובה, אתה שולח יד ואתה יודע שהיא תחליק פנימה בלי שום הכנה מראש כי אתה מריח כמה אני רוצה אותך. אתה משתמש במתכון המדויק שלך ואני שומעת את הצליל של הנוזלים שמצטברים בתוכי בדרך החוצה. אני מתפוצצת בידיים שלך, אבל אתה לא עוצר. אתה ממשיך עם התנועות שלך ואני ממשיכה להשפריץ את כל כולי, שוב ושוב ושוב. ספרת את כל הפעמים. חמש. חמש פעמים ברצף. עד שלא הייתי מסוגלת יותר, עד שקרסתי באפיסת כוחות ורועדת.
אני לא אוהבת את אילת. היא לא שווה את הכסף שצריך לשלם עליה. בסכומים האלה עדיף כבר לטוס. אבל הפעם, היא היתה שונה מכל הפעמים שביקרתי בה, היא היתה צבעונית יותר. טעימה יותר. מלאה באדרנלין אקסטרים ודופק מהיר.
תודה על הסופש הבלתי נשכח הזה.
תודה על זה שהגשמת לי את הפנטזיה הרטובה שלי.

🖤

לפני 3 ימים. חמישי, 10 באוקטובר 2019, בשעה 14:59

פגישה חברית לבירה במאנץ' שהפכה מהחיבוק הראשון לערב שכולו מתח מיני ופלרטוטים.
נשיקה ראשונה על הדשא בפארק שהמשיכה לטירוף חושים על הרכב בחניה.
התכתבויות על הא ודא שהפכו לשיחות עומק כואבות.
חרמנות חייתית שמסתיימת במגע חם אבהי וחיבוק אנושי עוטף.
נטחנת תחתיו עד שגופי מגיע לקצה גבול היכולת ולא מסוגל להכיל אותו יותר.
מתפוררת בידיים הקשות שלו.
מאבדת את עצמי בכאב ממנו.
מתנתקת מהמציאות כשצווארי נמחץ ואני מפסיקה לנשום.
ואז נאספת לחיבוק עוטף על החזה שלו,
מדממת את הפחדים שלי מולו.
נטרפת מהבושם ובגדי אלגנט מחוייטים.
נוטפת מריח זיעה ובגדי עבודה מלוכלכים.
ג'נטלמן שפותח לי את הדלת של הרכב ומזיז לי את הכיסא במסעדה.
פרא אדם שאונס אותי בגסות כשאנחנו לבד.

🖤

לפני 4 ימים. רביעי, 9 באוקטובר 2019, בשעה 22:38

יש לי כלכך הרבה דברים לכתוב עליהם, שאני לא יודעת מאיפה להתחיל..

הרבה דברים טובים, יותר מדי אפילו. 

אבל גם המון חששות. המון מחשבות. פחדים.

מצד אחד משהו חדש ומדהים, מצד שני כאב וצלקות שלא עוזבים אותי לשניה.

יש לי כמה שעות לבד עם עצמי, לכתוב ולסדר את המחשבות.

בנתיים אסתפק בתמונה שטחית 😉

לפני שבוע. חמישי, 3 באוקטובר 2019, בשעה 21:31

לא יודעת מה היה מיוחד ביום הזה, גם אתה אמרת את זה ולא יכולנו להצביע על משהו ספציפי.

אולי זו הנסיעה לסידורים בבוקר.
עם מוזיקה ברכב, יד ימין שלך עלי, וכרגיל אתה לא מוריד אותה ממני לשניה במהלך כל הנסיעה. אתה מספר לי סיפורים, שואל אותי שאלות.

אולי זה סשן חבלים בצהריים. כשעשית אותי כל כך יפה. הרגשתי מהממת עם חבלים הדוקים על הגוף שלי.

אולי זה בגלל שהסתכלתי עליך מתאמן. ישבתי מהופנטת מהגוף הגדול שלך, שרירים שזזים מתחת לעור, ורידים שיצאו על צווארך, הזיעה שנטפה, הגניחה שיוצאת ממך בפוש האחרון ואז הצליל המתכתי של משקולות כשאתה מניח אותן.

אולי זה ערב מוצלח בסטודיו, האינטרקציה ביננו, זה שאנחנו חולקים את התשוקה הזאת לחבלים, נדלקים מאותם דברים. אני רואה איך אתה מסניף בסקרנות את העולם הזה ונשאב לתוכו ומתענגת על הרגעים האלה איתך.

אולי זה בגלל ששוב ניסינו להיות וניליים, כי סיכמנו שנתקדם לאט לאט. אבל כרגיל, הידיים שלך חנקו אותי ורק אז הגוף שלי נפתח למגע שלך.

אולי זה בגלל שרעדתי על הלשון שלך בזמן שהאצבעות שלך זיינו אותי חזק וכואב.

ואולי זה בגלל החיבוק האדיר, כשקיפלת אותי והנחת אותי על החזה שלך. כששוב נתת לי את הביטחון להראות לך את הפגיעות שלי, ולהיות כל כך קטנה בידיים שלך.

זה היה יום מיוחד.
🖤

 

 

לפני שבוע. חמישי, 3 באוקטובר 2019, בשעה 13:25

לפני שבוע. שלישי, 1 באוקטובר 2019, בשעה 19:05

שני צדדים שבי:

עדינה

רכה

שברירית

שקטה

לעומת הצורך הלא ברור הזה במגע קשה

גס

חייתי

יצרי

כואב

🖤

לפני שבוע. שלישי, 1 באוקטובר 2019, בשעה 13:16