אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב
הצטרפ/י לכלוב תוך דקות - ובחינם
הרשמה התחברות

אך ורק בדרכי שלי

לפני 21 שעות. שני, 18 במרץ 2019, בשעה 19:51

מבלה

מחייכת

אפילו צוחקת

פוגשת אנשים חדשים

משוחחת

מתעניינת

מספרת

משתפת

עושה דברים שעושים לי טוב

מדחיקה

מדחיקה 

מדחיקה

משחקת אותה שאני בסדר

 

אזייף עד שזה יהפוך לאמיתי

 

לפני יום. ראשון, 17 במרץ 2019, בשעה 22:54

אוהבת ללא תנאי

מעריצה בצורה עיוורת

סוגדת ללא עוררין

מכבדת כי זה בסיסי

נאמנה כי לא יודעת אחרת

נמשכת

שייכת

מחוברת

מכילה

חומלת

מקריבה

נותנת

עושה

נלחמת

לא מוותרת

 

ובסוף? 

חוטפת אגרוף בבטן

מתקפלת

נחנקת

אין אוויר

 

ובכל זאת אני מתיישרת שוב

הפעם עם בטן יותר חזקה

מוגנת בשיריון עבה

 

לומדת מטעויות

חוזרת לעצמי 

 

אם אני שורדת את זה

הכל קטן עלי

 

לפני 3 ימים. שבת, 16 במרץ 2019, בשעה 04:03

לא מזהה את עצמי

לא מכירה את זאת שחיה בתוכי עכשיו

מסתכלת עליה מהצד

ולא יודעת אם להיות עצובה כי אני כבר לא מה שהייתי

משהו בי מת ובמקום זה נולד משהו חדש ולא מוכר

או לשמוח על השינוי הזה

אחכה חודש חודשיים ואז אחליט

 

לפני שבוע. שני, 11 במרץ 2019, בשעה 14:06

נסיעה של 6 שעות ברכבת

לארוז מזוודה בחצי שעה

בכי שלא פוסק

זה היה בלתי נסבל

לראות את הנופים המדהימים

את העיר הקטנה הזו שהייתי כל כך מאושרת בה

את הרחובות מלאים בזכרונות

את הבית שכל כך אהבנו בו

זה בלתי נסבל

הריח שיש בבית

הריח במיטה 

הכל ספוג בו

אז הרחתי

את הכרית שלו את המצעים

את הבגדים שלו בסל כביסה

שלא אני אכבס אותם

פתחתי את הארון שלו

חיבקתי את הבגדים ובכיתי עליהם

יצאתי מהבית עם מזוודה

כמעט רצתי לתחנה

בלי לראות כל כך את המדרכה כי הדמעות הסתירו את הכל

הלואי וזו היתה הפעם האחרונה שהייתי צריכה להגיע לשם

הלואי ויכולתי לקחת את כל הדברים שלי בבת אחת ולא לחזור לשם

הלב המדמם שלי לא עומד בזה

בפעם הבאה אצטרך להיפרד מהכל לתמיד

בפעם הבאה אצטרך להיפרד ממנו

לפני שבוע. שני, 11 במרץ 2019, בשעה 08:22

הולך להיות יום קשה
שמתחיל בבוקר קשה
קמתי היום בן אדם מת
הכל בפנים מתפורר
אני מנסה לחבק את עצמי
להצמיד את החלקים שבי שלא יתפוררו
וזה לא מצליח
מרגישה איך נופלות ממני חתיכות בשר שהוא חתך ממני בלי רחמים
בונה סביבי חומות
שלא יגיע אלי יותר
שיפסיק להכאיב
שהאדישות שלו לא תגיע אלי
מכסה את עצמי עם שכבות שכבות
מתכסה בהן
ומדממת מתחתיהן
לא רוצה לאהוב יותר
לא רוצה לאהוב אף אחד
כמה רגעים של אושר לא שווים את הכאב שבא אחר כך

 

לפני שבוע. ראשון, 10 במרץ 2019, בשעה 22:00

מילים מילים מילים מילים

כמה שאני אוהבת אותן

יש בהן כלכך הרבה משמעות

תוכן

עומק

כוח

עוצמה

אבל כאשר יש רק מילים

ואין מעשים שמוכיחים

אז אין למילים שום משמעות

זה סתם רצף של אותיות בלי כוונה אמיתית

אני אוהבת מילים

אבל לא מסתפקת בהן

אני מסתפקת ממעשים

מעשים שמוכיחים שמה שנאמר הוא אמת

וכשאין מעשים, אין משמעות

המילים שלי הן קשות

ללא פילטר

לא מייפה אותן

שמה אותן על השולחן כמו שהן

בכנות כואבת

מעדיפה לקבל מילים כואבות של אמת מאשר זבל חסר משמעות שיוצא לאנשים מהפה

סיימתי להקיא להיום

מחר יהיה יותר קל

 

לפני שבוע. ראשון, 10 במרץ 2019, בשעה 21:27

התעלמות זה הכי אכזרי

זה יותר נוראי מצעקות

זה יותר נוראי מקללות

זה הרבה יותר פוגע

זה לא רק פוגע

זה גם משפיל אותך לרמת אפס

אתה אפילו לא שווה תגובה

וככה הרגשתי עם עצמי

עלובה

כלכך עלובה 

לא שווה מענה 

לא שווה יחס

עולב

היום?

ח

אני מודה שזה מעצבן

אבל זה רק מחזק אותי ומוכיח לי שהדרך שלי נכונה

אני בסדר

אני מתחזקת

 

 

 

לפני שבוע. ראשון, 10 במרץ 2019, בשעה 13:09

לפעמים אני נתקלת בפוסטים כל כך מדויקים בשבילי ומה שאני עוברת

לא יכולתי שלא לשתף פוסט כזה

כל הקרדיט ל XBEAST

תודה על המילים המדויקות 👇

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=78069&postid=846862

 

למרות שאני די סגורה על איזו דרך אני רוצה לבחור לעצמי

לפני שבוע. ראשון, 10 במרץ 2019, בשעה 07:57

קמתי לבוקר מלא בהודעות

איך את?

איך ישנת?

בכית?

את בסדר?

נאחזת בכל כוחי בכל הודעה והודעה

אבל מצד שני זה מקפיץ את הדמעות

המון תשומת לב ואהבה מהמון אנשים

אז למה אני מרגישה כלכך לבד

הלילות קשים

השינה לא רצופה

אולי זה העייפות המצטברת

אולי זה נפילת מתח

אולי

נותנת לזה לצאת ממני בשביל שאוכל לקום ליום חדש

שמה אוזניות ונותנת לזכרונות להציף אותי

לפני שבוע. שבת, 9 במרץ 2019, בשעה 22:39

זה קטע איך הימים עוברים

וכל יום הוא בצבע שונה

היום היה יום בלי דמעות

אולי כי התכרבלתי עם כל החיות שלי

וספגתי מהם את הרוגע ואת החום

בערב יציאה עם חברות

אוכל מטורף 

כמה שעות ששכחתי מהכל

צחקתי כאילו הנפש שלי לא מדממת

נהנתי כאילו אין מחנק בחזה

לא מפסיקה להגיד תודה על האנשים שיש לי בחיים

אם הייתי נשארת בזה לבד, לא הייתי קמה מזה חד משמעית, או לפחות היה לוקח לי כמה חודשים להגיע למצב כמו שאני היום

אז תודה על היום מנוחה הזה

מנוחה מבכי

העיניים שלי כבר לא עומדות בזה

מצב רוח של אדישות אינסופית