חתול מעורר

וכל מילה נוספת מיותרת

מיאווווווו....

היה טוב לראות אותו.

כשנה וחצי עברו מאז שנפרדנו סופית והכאב שאפף את הפרידה התפוגג זה מכבר.

לאחר שוך הסערה בזמנו, הבנתי שאנני יכולה להתחרות במחלה שתפס ולא הצליח להפטר ממנה.

המחלה שכירסמה כל חלק מוסרי שבו, שבזכותה המשיכו חיי למקום הרבה יותר נכון וטוב.

קיבלתי את העובדה הפשוטה שאיני יכולה לספק את הצורך שלו בלהיות האביר המושיע כי איני מסכנה כאותה אחת שבחרה למכור את גופה כשהפסיק לתמוך בה.

לא הייתי תלויה בו.

למרות גילי "המבוגר" והיותי בתחילת חיי החדשים, בונה בחזרה חיים נורמטיביים, לא הייתי נזקקת בשום שלב ולכן הוא איבד אותי לטובת המחלה.

הוא לא השתנה.

האם שם לב לשינוי שלי?...

שיח קולח, מתעדכנים בחיים אחד של השני וזורמים לערב נעים.

כמו פעם,

פשוט נהנים.

כי וואלה, זה כיף לראות אנשים מוכרים איך נראו בצעירותם.

במהלך השירות חלמתי על אופנוע. השתחררתי, עבדתי, חסכתי והגשמתי.

שנת 1996.

האופנוע הראשון שלי 🤩🤩🤩