שיר תת מודע זמני

איך אני מדמיין את זה?

אני על ארבע. היא עומדת. אני עירום והיא לבושה. כפות רגליה כמעדן ללשוני, עורה מתוק וחלק כמו קרם. אני מביט למעלה למרות שהיא אמרה שאסור, ורואה שהיא מחייכת. סטרפאון בין הרגליים שלה, שוט ביד ימין וסיגריה ביד שמאל.

אני מחכה לקבל את פקודותיה. ללקק מה שהיא תגיד ללקק, איזה חור שתבחר, באיזו תנוחה שתבחר.

אני מביט שוב, ומבין שהייתי לא בסדר. אני מסתובב, ומקבל את הספאנקים שמגיעים לי.

מעבר לנקודה זו, הכל נהיה מעורבב. מטושטש. כואב. חודר. מענג. משכר. שורט. נושך. יורד. משגע. מעלף.

ואז אני מתעורר לגלות שכל זה קיים רק כאותיות ומילים בבלוג שנפתח רק השבוע.

But baby since I've been loving you Im about to lose, my worried mind, oh yeah

את הסרסיי שלי. החליסי.

טבעת העוצמה של סאורון, הצד האפל של דארת' וויידר. את איש החול שמפזר חלומות בלילה והבוגימן שמסתתר מתחת למיטה.

את סקאר, את ג'פאר, מכשפה, מאלפת אריות, ציידת, כובלת, תוקפת, פוגעת, מטפלת, אוהבת, מחנכת, אוכלת, נוגסת, נושכת, מצליפה ומבכה.

ואני יושב כאן, עם זקפה בין הרגליים, ולא מתקדם לשום מקום בלעדייך.

רק שאלה אחרונה - תזכירי לי מי את?

מסתובב בועידת MAD לשיווק. מביט סביבי ורואה אותן בכל מקום. אני מזהה אותן לפי המבט בעיניים, העמידה הזקופה, הרעב. הן לא יודעות מי אני, ומה הייתי רוצה לספוג תחת ידיהן. תחת השוט שלהן. תחת זעמן ואהבתן.

בינתיים אני לומד, מסתכל, מתלהב, מתחרמן.

'אל תפנו אם אתם לא סגורים על עצמכם',' דע מה אתה רוצה' ועוד שלל משפטים ותגובות כ''כ מוחלטות. אולי זה עניין פסיכולוגי - השולטת רואה דברים בצורה דיכוטומית, או שכן או שלא, והנשלט... אוי הנשלט התמים. איך יהיה סגור על עצמו אם הוא מוכן לוותר על עצמו בשביל להיות איתה?

אני עוד לא יודע. ואתם/ן?

מחפש, לא בדיוק מוצא. מחליף את החוויה בחיקוי, כל פעם משהו אחר.

אבל אף פעם לא זה.