|
|
|
מתלבטת....
האם יש תנוחות שמאפשרות גירוי של הדגדגן בזמן חדירה / אוראלי?
האם מתאימה כריהוט לסלון? האם נוחה לשבת עליה ברגיל?
האם היא תשרוד גור חתולים?
אם הולכים על זה, איפה לקנות באיזור תל אביב?
עוד טיפים או הצעות או דברים שכדאי לשקול? תודה.
רצוי מאוד אירועים פרטיים / סגורים.
יש לי תחפושת מאוד מושקעת ובא לי להשוויץ בה :)
אבל הצביע לטראמפ.
השמיעו קול.
“...She stared up at him in horrified incredulity. ‘And for that, you punish me like this?'
-'Open your legs,’ he said. ‘It’s only just begun.’ He loved to see an aristocrat humiliated...”
From A Column of Fire by Ken Follett.
לפני יותר מעשור -
בתיכון ראיתי סצינה מסרט שלא יצאה לי מאז מהראש.
היא התרחשה בטירה במהלך משתה. התפאורה הגותית המוקפדת הזכירה לי אולם נשפים שמשולב עם מרתף עינויים. האורחים היו במלבושים ימי בינימיים אך סמי-קינקיים, ישובים מסביב לשולחן גדול שערוך לסעודת מלכים. בין האורחים, מאחוריהם ולתדהמתי גם מתחת לשולחן הסתובבו משרתות. הן היו כמעט ערומות וכולן ענדו קולרים. המשרתות בידרו את האורחים, הגישו מזון, שתייה ואף את גופן לאורחים. השתמשו בהן, השפילו אותן, הכאיבו להן אבל למרות כל זה גם סגדו להן. הן היו במרכז.
וואו. ההתרגשות. המבוכה. ההקלה שאף אחד לא יודע מה הרגשתי אז, בתור נערה בת 17, בתולה, לא מינית. לא ידעתי אז מזה אומר - כבר אז אהבתי מאוד היסטוריה, ימי הביניים, אירופה וספרות פנטזיה, אבל הרצון העז להיות במקום אחת המשרתות ושישתמשו בי ככה היה לי זר. מפחיד.
מעולם לא גליתי מאיזה סרט לקוחה הסצינה. ראיתי אותה עם בן זוגי דאז וחבריו במועדון הנוער בקיבוץ סנובי ונהדר. לתומי האמנתי שהם לא התרשמו ממנה באותה המידה כמוני. שאני לא בסדר. סוטה. כשהיינו לבד בן הזוג שאל מה חשבתי על הסצינה, ואני טענתי שבכלל קצת נרדמתי ושלא התרכזתי. באותו הרגע שמחתי שאין לי זין, כי לא היה לי ספק שלא הייתי מצליחה להסתיר את מה שעבר לי בראש ובגוף. מעניין מה היה קורה לו העזתי לשתף אותו בפנטזיות שלי.
אתמול בלילה -
אני לבד בדירה בתל אביב. שומרת על עציצים וחתול שמן. קראתי את הספר המצויין שממנו לקוח הציטוט למעלה.
השעה מאוחרת, ולמחרת צריך לקום לראיון עבודה. עוד עמוד ועוד עמוד. אני קוראת מהר. שואבת את הספר.
אחת הדמויות, ממזר חסר מוסר וסוטה (והדמות האהובה עליי), עלה לגדולה ונוקם נקמות מתוקות בכל מי שזלזל בו במהלך הדרך (כן, גם את רמזי אני אוהבת). הוא עומד לשים את ידיו (תרתי משמע) על אחת הגבירות שבגדה בו בעבר. שזלזלה בו. שהשפילה אותו בציבור.
נעצמות לי העיניים. שינת הלילה שלי הולכת ומתקצרת.
ואז זה קורה. הוא נכנס לחדרה. קורע ממנה את השמלה. היא מנסה לברוח אבל מישהו תופס אותה מאחורה ולא נותן לה ללכת. היא מנסה להאבק אבל לאט לאט מבינה שזה חסר טעם. ההתנגדות שלה רק מלהיבה אותו ומשעשעת את הצופים. הציצים שלה, עגולים וגדולים (היא כבר לא ילדה) נגלים לפניו והיא עומדת מולו בהתרסה. החזה האצילי, השובב שדובר עליו רבות כל הספר נחשף סוף סוף. ואני מחכה לשמוע בקוצר רוח - האם הוא לוחץ אותם? צובט? נושך? מצליף?... והוא... הוא רק מסובב אותה עם הגב אליו. נצמד אליה. ו...
נגמר הפרק.
לסצינת האונס העסיסית אין שום זכר.
רטובה ומתוסכלת כביתי את האור.
אולם לפני השינה הזיכרון של הסצינה ההיא, שלא חדלה להיות במחשבותי כשנגעתי בעצמי בגיל ההוא, עלתה שוב.
וגם הרצון העז לשתף עם מישהו את החוויה הזו ומחשבות רבות נוספות.
ברוכים הבאים.
