עולם פנימי

אני מחכה לערב חמים שיגרום לי להתפשט מולך בשדה פתוח,ערב סקסי עם הרבה תשוקה ויצריות עם עיניים מציצות מבין השיחים.

אני רוצה להתהלך לאורך החוף כשאתה בוהה בקימורי גופי בלי בדים מיותרים.

אני,אתה והשקיעה

אני,אתה וריח התאווה שלא נגמרה גם אחרי בית וילדים.

ואז תשלוף את המצלמה והזין ונלקט עוד חוויות מטורפות ונצרף לאלבום המפואר שלנו.

הקולות הרמים שבוקעים מתוכך גורמים לי ללכת בעקבותיך ולנסות להבין מה מתחולל במרתף נפשך.
אני חובטת בכל מה שמסביבך כדי שלא יפריעו לי להגיע אליך.
כן, אליך אל האיש שאני איתו 20 שנה.
למדנו הרבה בשנה האחרונה,
בעיקר איך לתקשר גם כשהכל מתפוצץ לנו בפנים שוב ושוב..
אני אוהבת את הביחד שלנו, את המשפחתיות ואת העיניים הבורקות של ילדינו כשהם מסתכלים עלינו יחד מאושרים..את הדוגמה והבטחון שזה נותן להם ואת המנטרה שהם משננים..
גם כשקשה לא בורחים, מתמודדים.
יש ימים שהאפלה סוגרת ומצמצמת את האויר בינינו ואנחנו נבהלים,
אלוהים כמה שאנחנו נבהלים וזורקים מילים שפוצעות ,מילים שיורקות אש.
אבל הקשר החזק והנפשי שיש לנו חזק מהכל וזה תמיד מנצח ואנחנו משלימים בזיון סוער במיטה הזוגית שלנו .כשהכוס שלי בפה שלך והזין שלך נעוץ לי בלב.

אז אני מרשה לעצמי להיות
טיפה גאה בנו

מסתכלים סביב סביב....

למה אני צריכה לכתוב?
למה?
אני מנסה להסביר לעצמי שזה צורך מאוד חזק שלי,להשיל את שכבת ההגנה הראשונית ולתת לאחרים להציץ לתוך העולם הפנימי העשיר שלי.
אז למה אני בודקת כמה רייטינג אותו פוסט עשה?
כי כך אני יודעת אם קראו ואהבו, אם התחברו.כי כך אני מנציחה את עצמי ואת הנשמה שלי.
לפעמים התחושה היא שזה מאין שליחות,
לטפח בלוג משלי עם תובנות מהחיים עם מסר ועם המון תשוקה לחיות את החיים בצורה שלמה ונכונה.בלי לוותר על חלקים בי אבל להפוך את אותם חלקים למשהו מאוזן שלא פוגע באף אחד ובמיוחד לא בעצמי.
הכתיבה משחררת אותי וגורמת לי להפליג ולנדוד ולשחרר מועקות ופחדים.
הכתיבה היא כמו תרופה
היא סם שמתמכרים אליו.
היא זורמת לי הרבה יותר מלהיות ורבאלית מול אנשים.
הכתיבה נותנת דרור ליצירתיות שטמונה בי ולסודות הכי כמוסים שקשה לי לדבר עליהם..היא משחררת בי כעס ועצב
שמחה ותשוקה.
אני מסתכלת על הדף השחור ומילים מתחילות לטפטף והכל מתערבב ולא מאורגן בראש וזה לרגע מרגיש נורא חשוף ואני בלי הגנות וכולם יכולים לראות לתוכי וזה מוזר שזה מה שאני רוצה..שיראו ושידעו.
הכתיבה מחזקת אותי ומנציחה את האמונה שלי בעצמי.

אז למה אני צריכה לכתוב?
כדי למחוק ולכתוב מחדש