לפני 6 שנים. 14 במאי 2018 בשעה 18:14
היום שוב קיבלתי הצצה לאיך המוח עובד כשהוא בסנכרון עם עוד מוחות רדומים.
אין דבר יותר עצוב מלראות את האנושות נלחמת במלחמות מיותרות רק כדי להצדיק את עצם קיומן.
אנחנו מטיפים על קבלת השונה ובמקביל נלחמים בכל מי ששונה כי אנחנו מרגישים מקופחים בגלל השוני שלנו.
נשים וגברים, שמאלנים וימנים, יהודים ומוסלמים, שחורים ולבנים.
עד מתי אפקט הקורבן, רגשי נחיתות ותרבות האכלו לי שתו לי?
למה העצמה צריכה להגיע כחלק מהשתייכות לקבוצה ולא מתוך אינדיבידואליות?
ממש כואב לי לגלות כל פעם מחדש שזו התפיסה הרווחת.
אנשים מעדיפים להתלונן על כמה שהעולם לא פייר ולגרור יחד איתם עוד אנשים לקרקעית במקום להרים את הראש , לקום ולעבוד בשביל מה שהם רוצים.
מי שבאמת רוצה להיות משהו, לא יכול להרשות לעצמו להפגע מכל אדיוט שאומר לו שהוא לא יכול.
