מילים.
דפוס של הברות וצלילים שמתקשרים משמעויות שעליהן יש הסכמה קולקטיבית.
ההגדרה המילונית למילים היא לרוב סטטית,
אך המשמעויות משתנות מאדם לאדם.
לפעמים השינויים הם בולטים וזה יוצר קצר בתקשורת.
כמו משחק טלפון שבור.
לפעמים אין שום קשר בין מה שיוצא לך מהפה, לבין מה שאיש השיחה מבין ממך.
אתה יוצר תמונה מסויימת בעזרת מילים
שיוצרות תמונה שונה אצל כל מי שהוא לא אתה.
מילים מעולות לצורך העברת רעיון הקולקטיב,
אבל פחות יעילות כשמדובר ברעיון האינדיבידואל וכל מה שמרכיב את העולם הפנימי שלו.
לכל מילה יש הגדרה מוסכמת אך יש בה גם הרבה מעבר.
מילים מכילות בתוכן גם עולם פנימי שלם:
רגשות, תחושות, רצונות, פחדים, רעיונות, חלומות.
ובעולם הפנימי אין קולקטיב.
בחיים לא נוכל לדעת מה התחושות של אחרים כי אי אפשר לדעת מה זו תחושה, או להסביר אותה
במילים.
פשוט מרגישים.
אנחנו מסוגלים להזדהות עם אחרים כי אנחנו יודעים לזהות באחר תחושות שקיימות גם בנו.
אבל אלו תחושות שקיימות בנו.
הגוף שלנו מגיב אחרת לתחושות וגם הפרשנות שלנו לתחושות היא שונה.
אצל אדם אחד פחד זו סכנה ואצל האחר זה אתגר מלהיב.
כיווץ מסמל לאחד לעשות אחורה פנה, לשני להתעצבן ולהתחיל לזרוק דברים, השלישי בכלל לא ישים לב..
ויהיה גם אחד שעבורו כיווץ זו בעצם אהבה.
זה גורם לך לחשוב.
אם כולנו משתמשים באותן המילים אך נותנים להן משמעויות שונות,
עד כמה אנחנו באמת מסוגלים להבין אחד את השני?
בעלי חיים מתקשרים מדהים ללא מילים.
בני אדם המציאו 6500 שפות
ועם כל אוצר המילים,
אף אחד לא מבין
מילה.
