|
|
|
לפעמים אני מקנאה בכם הגברים בשל הזין שלכם (אבל זה חולף, אחרי מאית השנייה).
מעניין אם הייתי גבר, האם הייתי הולכת אחריו לכל מקום. נראה לי שהיה לי זין מיוחד שרק גדל וגדל כמו האף של פינוקיו. כל שקר היה הזין שלי גדל וגדל...
אוחחח... בטח איזו שקרנית הייתי. מזל שאני לא!
מעולם לא קיבלתי סטירה בחיי, רק בשנים האחרונות ורק כי ביקשתי לקבל. נתקלתי גם בשולטים שאינם מוכנים לתת סטירה, כל אחד וגבולותיו.
הדבר שהכי מרגש אותי בסטירה, הנו המבט בעיניי שמגיע אחריה, אמנם אני לא רואה אותו אבל מרגישה את האש בעיניי, את הגיצים הרושפים, את ההתרסה, נו נראה אותך נותן לי עוד אחת.
אני נשארת זקופה, רושפת ואז מגיעה עוד סטירה ושוב המבט ועוד סטירה... אני כל כך אוהבת את המבט ולא רוצה שזה יגמר...
טעות נפוצה ומרגיזה שראיתי בכתיבה כאן...
לפשק רגליים, כוס, תחת, whatever...כותבים ב-ש'.
לפסק ב-ס' כוונתו פסק, הפסקה, סימני פיסוק.
תוך כדי כתיבה עלתה בי המחשבה, למה לא לשלב בין השניים.
מתה שתפשק אותי ואז תפסק אותי ותיתן לי איזה סימן קריאה מכובד ומודגש!
אתמול נפגשתי עם כמה חברות...
החברות בוכות על הבעל ואני חושבת עליך.
החברות בוכות על הילדים ואני חושבת עליך.
החברות בוכות על המשכנתא ואני חושבת עליך.
החברות בוכות על הבוס ואני חושבת עליך.
החברות בוכות על החגים, הארוחות ושאר ירקות ואני חושבת עליך.
החברות בוכות על השעמום בחייהן ואני חושבת עליך.
ואז לפנות בוקר כשדיברנו, גם אני בכיתי... אבל מהכוס. אלוהים כמה בכיתי מהכוס, לא זוכרת מתי הכוס שלי בכה ככה, נשברו שיאים של בכי למרחוק!
הבכי המושלם, הבכי המשחרר. ממליצה בחום לכל נשות ישראל!
להדליק את הסיגריה האחרונה שנותרה, בכביש ארוך חשוך ושומם ולגלות שהדלקתי אותה הפוך !!
אל תשכח לשמוח גם בחלקי
ואל תמנע מלבכות כשעצוב
תנצל עד תום כל עוד אתה תמים
תלמד לוותר ואל תוותר על החיים.
כי בחיים הכל עובר
מטעויות למד והשתפר
מה שקולך הפנימי אומר, זו האמת שלך
לא, לסלוח זו לא חולשה
נצור אהבה בדרכך
ודע, את כל הסובב אותך.
אל תלך בדרכו של אחר
ואל תיכנע לחולשות שבגוף
שא בעול בכתפיים איתנות
ותאמין ותאמין, רק תאמין.
שבחיים הכל עובר...
* אמיר אטיאס, בית הבובות
פגשתי אנשים קשים
פגשתי אנשים רכים
פגשתי אנשים חכמים
פגשתי אנשים טיפשים
פגשתי חרוצים
פגשתי עצלנים
פגשתי אמיצים וגם פחדנים
פגשתי בוטים וגם עדינים
פגשתי שקרנים וגם אמיתיים
פגשתי חרשים לגמרי וגם כאלה ששומעים רק את עצמם
פגשתי נקיים וגם מלוכלכים
פגשתי מעניינים וגם משעממים
פגשתי אנשים קרים
פגשתי אנשים אוהבים
אבל החיבור האמיתי הנו כאשר אפשר להוריד מסכות, אני יכולה פשוט להיות אני לטוב ולרע, יכולה לסמוך, יכולה לתת אמון, יכולה לשתף ויכולה להתרגש ולרגש...
מעט מאוד בחיים יש חיבור כזה אבל כשזה קורה זה שווה הכל!
ולא משנה אם יש מילה כזאת...
כי לא מספיקות לי שתי רגליים ושתי ידיים בשביל לגעת, לעטוף, לחבק, ללוש ולמעוך את האוצרית הקטנה שלי שמתגנבת אליי למיטה בבוקר.
ובעצם גם לי נחוץ איזה תמנון או תמנונה לאור רמות האנרגיה הבלתי נדלות שלי...
"ילדתי שלי
אל תלכי לבדך
אל תלכי לבדך
בשדה המוזהב
ילדתי שלי
אל תלכי לבדך
הוא ימכור לך מרחב
השדה המוזהב
הוא יקסום לך אלף גוון
בחידת מרחקיו
אך בכל מקום ליבו אוון
הוא לעינייך זב כזב
זב אכזב
ילדתי שלי
אל תלכי לבדך
אל תלכי לבדך
בשדה המוזהב
ילדתי שלי
אל תלכי לבדך
הוא ימכור אם ואב
השדה המוזהב
הוא יתן לך רעננה
הוא יביא לך מטר רץ
פרדס חנה כרכור צל עלי בננה
רק ליבך הנמרץ נמרט נשרט
ונמחץ
ילדתי שלי
אל תלכי לבדך
לא אינני הולך
בשדה המוזהב
בחיים עובר שבוע
עוד מעט נרדם
לב נודד אל מבוע
אל שלחייך פרדס רימונים
כפרים עם נרדים
ילדתי שלי
אל תלכי לבדך
אל תלכי לבדך
בשדה המוזהב
ילדתי שלי"
(מאיר אריאל)
* לא רוצה ללכת לבד בשדה המוזהב
