חוויותיה של נשלטת מתחילה

בזבזתי עכשיו מלא זמן על כתיבה של פוסט חשוף ורגשני. 

נמחק לי. 

זין.

מפרסמת תמונה במקום- 

אי אפשר שכולם יאהבו אותנו. 

אין מה לעשות עם זה 🤷 

רציתי לכתוב על מה שעברתי בשנתיים האחרונות,

רציתי לכתוב על החוויות הטובות והפחות טובות שהיו לי בכלוב,

רציתי לכתוב על תהליך הלמידה שלי את עצמי,

רציתי לכתוב על כל מה שגיליתי על עצמי בעולם ה א-מונוגמיה ששינה לי את החיים,

רציתי לכתוב על הבן זוג,

על האיזון הבדסמי-ונילי שלי,

רציתי לכתוב על המעבר לתל אביב, 

רציתי לכתוב על שולטים זולים,

רציתי לכתוב על אובדן הליבידו ועל העבודה הקשה והאיטית כדי להחזיר אותו, 

האובדנות שחוויתי והדברים שחיזקו אותי, 

ההריון הלא מתוכנן וההפלה הכן מתוכננת ששברה לי את הלב 

רציתי לכתוב הרבה מילים בהרבה נושאים,

אבל נזכרתי שאין לי כוח לכתוב יותר 

והחרמנות מטשטשת אותי. 

אולי בהמשך...

בינתיים אני בודקת אם הטוסיק שלי נראה טוב גם בתחתוני סבתא. 

דעתכם? 

חסרים לי קצת סימנים

אז החרמנות גואה בהסגר הזה, 

ואני אפתח בפרוייקט חדש... 

תמונה ביום (אולי יותר) 

בעצם, אל תפנו אלי, אני נהנית במרחב הוירטואלי בלבד 

והכל אותו הדבר... 

מתרגשת לחזור, התגעגעתי ללהתחרמן וירטואלית.

מה חדש? מה קורה פה? 

איך עובר עליכם ההסגר? 

דיאנג'לו עדיין חי? 

לעשות מנוי? 

בסוף גמרתי לבד באמבטיה

מתי מגיע הסקס? 

או

איך אני מוצאת זיון בעיר הגדולה? 

יוצרת חברויות מעבר לאוקיינוס

*תכף חוזרת ארצה

אחרי שהרומן קיץ שלי נגמר בצורה קצת מאכזבת..

הייתי ממש מתוסכלת היום. 

חרמנות מצטברת כבר חודשיים שאני לא מצליחה לפרוק בצורה מלאה ומספקת, הגיעו היום לסף שבירה. 

ואז נזכרתי כמה הגעגעתי להצטלם. 

ולהתחרמן. 

ולסקס סוער. 

געגועים הביתה...

אז דש מאמריקה-