המבצר שלי כולו
עומד בפני פריצה.
זאת רעידת האדמה השקטה ביותר שאי פעם נראתה.
הוילונות נקרעו,
החלונות נשברו
וכל
הקירות
עומדים
לקרוס.
והחלק הכי נורא-
אני עדיין לא רוצה לעזוב.
המבצר שלי כולו
עומד בפני פריצה.
זאת רעידת האדמה השקטה ביותר שאי פעם נראתה.
הוילונות נקרעו,
החלונות נשברו
וכל
הקירות
עומדים
לקרוס.
והחלק הכי נורא-
אני עדיין לא רוצה לעזוב.
חושבת לקחת את יזיזי/השולט שלי לשם, חדר 107 ליתר דיוק. אשמח לשמוע חוויות מאנשים שהיו שם, האם מומלץ, האם לא וכו׳
יותר מהכל;
יותר מהמשיכה שלי אליך,
יותר מהכעס שלי אליך,
(כמה שאנחנו יכולים לעצבן אחד את השני, אלוהים ישמור)
יותר מהקרבה שלי אליך,
אני פשוט לא מבינה איך זה שאתה לא בוחר אותי, פעם אחר פעם.
מה חסר בי.
מה אתה צריך עוד, חוץ ממני.
ואת מי לעזאזל צריך להאשים במחדל הזה.
אז ככה-
ביקשתי רשות בוואצפ מהאדון שלי לגעת בעצמי והוא לא ענה כי הסוללה שלו נגמרה. היה מאוחר בלילה אז אמרתי לעצמי טוב נו, אני אעשה את זה, מה כבר יקרה, הוא גם ככה לא עונה.
דקה אחרי שגמרתי, קיבלתי ממנו הודעה. פאק.
הוא התנצל על זה שהוא לא ענה והסביר שנגמרה לו הסוללה, וכתב שהוא מניח שלא עשיתי את זה בגלל שלא קיבלתי את האישור שלו. פאק.
בקיצור- אז ביום ראשון אקבל את העונש הראשון שלי ואני מתרגשת ומפחדת.
זאת לא הפעם הראשונה שלא פעלתי כמו שהוא אמר לי, אז העונש לא יהיה קל. הוא אמר לי שיש לי עד ראשון לחשוב על דרך להוריד את חומרת העונש. אשמח לעזרה בנושא, כי אני לא מצליחה לחשוב על אף דרך.
אע.
אז יש לי יזיז, שלגמרי יש לו בסיס מצויין לשולט, אבל בתכלס אני מכירה אותו לכל הדברים האלה.
אחרי ששכבנו פעם אחרונה אז (בהסכמה) הוא קרא לי הזונה שלו וכל מיני כאלה, ואחרי שסיימנו פשוט הלכנו לישון, ומאוד הרגשתי שאני זקוקה לaftercare כדי לנחות חזרה, אבל בגלל שהוא לא מגיע מהעולם הזה, והוא לא יודע מה זה aftercare בכלל, זה לא קרה, ובפעם הראשונה בחיי חוויתי sub-drop. זה לא היה מאוד רציני, אבל כן היה לי קצת קשה להירדם, וגם קצת בבוקר אחרי הרגשתי מופנמת, רגישה ושקטה.
אף פעם לא הרגשתי צורך בaftercare לפני, ואני לא יודעת מה הייתי רוצה שזה יכלול. אבל אני יודעת שלפעמים הבאות אני רוצה שהוא יכיר את זה כדי שזה לא יקרה לי שוב.
איך אני מסבירה לו ואיך אני מחפשת עם עצמי למה אני זקוקה בaftercare?
אוקיי.
אם אתה דאדי או שולט עד גיל 30 מאיזור חיפה ומחפש נשלטת (מתחילה), אני כאן!
כולם מעצבנים אותי היום.
ואני מרגישה לבד.
ואף אחד לא יכול לעזור.
וכל מה שאני רוצה זה לחזור הביתה ולהיכנס אל מתחת לשמיכה ושהיום הזה יגמר.
צומי יתקבל בברכה.
שהתקופה המסריחה הזאת תעבור כבר.
ילדה.
מילה כזאת פשוטה, ותמימה..
שגורמת לי להרגיש כל כך טוב.
מחכה שהויברטור שלי ייטען, לעזאזל.