Little Space

אלוהים אדירים

הוא עשה את זה שוב.

אמר

את תהיי חייבת לסדר אחרייך,

אחרי שמשחקים חייבים לאסוף בחזרה את כל הצעצועים.

אלוהים. אדירים.

אתמול

חבר בעבודה אמר את כל הדברים הנכונים

וגרם לי לרדת על הברכיים

ולציית

בזמן שהוא עמד מעלי והסתכל

וזה הרגיש

ממש

ממש

ממש

טוב.

נכנסת לחנות צעצועים בקניון ומסתכלת על כל צעצועי הפלסטיק והבד היפים והצבעוניים..

הלוואי שיבוא יום בו יהיה לי דאדי משלי, שיקנה לי צעצועים ונשחק בהם ביחד.. 

בינתיים כל מה שאני יכולה לעשות זה להיכנס לחנויות צעצועים ורק לקוות..

אני ממש ממש מתגעגעת אליך.

הלוואי והיינו יכולים להיפגש ולדבר ולצחוק וליהנות, אבל אני חוששת שזה כבר לעולם לא יקרה. 

עברתי הלילה שוב על השיחות שלנו.. על הלילות שבהם הקווים האדומים נמחקו, ובמקומם הגיעו רק תשוקה ורצון לדעת את הגוף שלך. 

יש פעמים שאני מתחרטת שאף פעם השיחות שלנו לא יצאו מהמרחב הוירטואלי. עם זאת.. זה כנראה היה הופך את הדברים רק ליותר מסובכים.

בוא ניפגש. 

ונשוחח, סתם, על דברי היומיום, במה אתה עובד עכשיו, איך אתה מרגיש, נדבר על אומנות, ופוליטיקה ועל החיים בכלל, ובכלל זה פסיכי.. כל הסיפור שלנו..

מה אתה חושב עליו?

אתה מתחרט? מתגעגע? כמוני, היית רוצה להגשים את החוויה שלנו במובן הפיזי? שני זוגות עיניים מסתכלות אחת על השנייה..

וזה מרגיש כל כך אסור, אבל כל כך, כל כך נכון, ואני לא רוצה הרבה. רק לילה אחד של שנינו ביחד, מגלים אחד את השניה. 

בבקשה תשלח לי הודעה. 

כבר הרבה מאוד זמן שאני מחפשת בובת פרווה. עד היום לא מצאתי את האחת, אבל היום, בחנות קטנה במרכז העיר, נתקלתי בבובת ארנב לבנה, עם אף ורדרד עם הפרווה הכי נעימה שהרגשתם בחייכם. היא עלתה די הרבה, אבל זה כל כך שווה את זה. 

המשפחה והחברים שלי די שופטים אותי על זה, כי אני בחורה בת 20, למה שעכשיו ארצה לקנות בובה? אבל הם פשוט לא מבינים. 

אני ממש שמחה שקניתי אותה, אבל עכשיו, אחרי התגובות של כולם, אני כן מרגישה מעט בושה. ידעתי שזה יקרה, וזאת גם אחת הסיבות שלא קניתי אחת עד עכשיו, אבל הלוואי ואנשים היו קצת יותר פתוחים ומבינים.