סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Just another one

הדברים שלי, המחשבות שלי, פשוט דברים שהם אני
לפני 12 שעות. 17 ביוני 2021, 14:37

לפעמים אני רוצה שהם ישארו עליך ליותר זמן...

אני רוצה לראות את הפסים האדומים שהשוט משאיר על הגב שלך, סימני הציפורניים שלי, שאריות השעווה. כל אותן העדויות שאני משאירה על הגוף שלך, הסימנים שמראים שהגוף הזה שייך לי, שנתת לי אותו לעשות בו כרצוני.

חבל שהם נעלמים עם הזמן...

זה כיף לחדש אותם, ללא ספק, אבל לפעמים אני תוהה עם עצמי איזה נחמד זה היה עם כל פעם היה נשאר לפחות חלק קטן, משהו למזכרת. 

אבל עד אז, אין ברירה, נסמן אותך עוד פעם מחדש. חושבת שהפעם אתחיל מסימני חניקה על הצוואר ואולי כמה סימני שיניים על החזה ומי יודע איזה סימנים נוספים ישארו כשאסיים איתך היום.

מה שבטוח אתה תרגיש שלי גם הרבה אחרי שהסימנים יעלמו...

לפני 3 ימים. 14 ביוני 2021, 20:28

"יאללה תעלה על המיטה, על 4, תחת אלי כרגיל" , אומרת ותוך כדי מותחת את הכפפה שלא יושבת כמו שצריך על היד. הוא עולה על המיטה ונעמד כמו שצריך ותוך כדי חצי ממלמל חצי מדבר אלי, "את מתכננת ממש להרחיב אותי היום...".

אני מתקרבת לתחת המקסים שלך ומלטפת בעדינות. "לא ממש", היד שלי עוברת מהתחת שלו לביצים התלויות, וסוגרת עליהן לאט לאט עם האצבעות שלי. "רק מספיק כדי שאוכל להכניס את הסטראפון הורוד שלנו..." למרות שניסיתי לא הצלחתי להסתיר את הצחוק שלי וגיחחתי לי. 

"הורוד גבירתי????" הוא מסתובב אלי המום. הצליל של היד שלי נוחתת על הישבן שלו בחוזקה מזכירה לו לחזור לקבור את הראש בכרית בחזרה ולא לזוז מהתנוחה שביקשתי. 

"כן כן, הורוד" אני אומרת תוך כדי שמלטפת את המקום שעכשיו מאדים על התחת שלו. "הוא לא הרבה יותר רחב מהסגול שאתה רגיל אליו. ממה אתה חושש?" אני עונה לו מסופקת מעצמי כי הוא מתחיל להראות סימנים של פחד. 

מתוך הכרית עולה הקול החושש שלו, "כן גבירתי.... אבל, אבל הוא הרבה יותר ארוך, ויכנס הרבה יותר עמוק...". 

אני מתעלמת מהשאלה שלו ומכניסה אצבע לחור שלו. הוא ישר גונח, אחרי עוד כמה שניות כשהוא התרגל מעט אני מצרפת עוד אצבע.

"כן אבל שנינו יודעים שהקושי זה רק בלהכניס את הקצה פנימה. אחרי שהוא בפנים אתה כבר לא יכול להתנגד" אני אומרת מחוייכת וממשיכה להרחיב את החור שלו ללא רחמים. 

הוא גונח, רועד, מיילל מכאבים וחרמנות. והוא יודע שאין לו מה לדון איתי בנושא. אני מסיימת להרחיב אותו שמה את הסטראפון הורוד שלי, ומצמידה אותו לתחת שלו. 

אני לא צריכה להגיד כלום, הוא יודע לבד, יודע מה מספק אותי ומה משמח אותי ולמרות שזה נאמר בקול עם מעט חשש אלו המילים הכי מתוקות שיש - "גבירתי תזייני אותי בבקשה", הוא אומר מתוך הכרית...

לפני חודש. 7 במאי 2021, 1:43

לגרום למישהו כאב, זה רגע מיוחד בשבילי. זה לא רק מעורר אותי מינית, לא, זה יותר מזה...

זה משהו שבאמת הופך אותנו לישות אחת, כל החושים שלי מפוקסים על הכאב שנגרם לצד השני. אני שומעת את הגניחות והרעד בקול שקורה לי, רואה את העיניים שמחפשות רמיזה לבאות בעיניים שלי, אני יכולה כמעט להריח ולטעום את הפחד והחשש מהכאב הבא ולהרגיש את הגוף הרועד עם השרירים המתכווצים. הגוף שלי מגיב לכל תגובה של הצד השני, כל פיסת כאב שלו זו ההנאה שלי, החמצן הנוסף שאני צריכה כדי להרגיש בחיים. 

 

לפעמים כשדיברתי עם אנשים פה בכלוב, אלו שחיפשו תגובה ספציפית שתרמוז על כוונה שלי לגרום להם כאב, הם פעלו בשיטה פשוטה שאולי גם עבדה להם עם סדיסטים אחרים, הם ניסו להכעיס אותי. לומר משהו שיפגע באגו שלי קצת או שירמוז על חוסר משמעת שלהם, ניסיון לגרום לי להכניע אותם. זה תמיד שעשע אותי, דיי קשה להכעיס אותי בכך שתזלזלו בי, או תטילו ספק בכישורים שלי, זה לא משהו שמרגש אותי, כבר לא. אבל, אולי כן תצליחו להכעיס אותי בצורה כלשהי, ואז אתם תפספסו את המטרה שלכם לגמרי. כאב הוא לא הדרך שלי לנקום במישהו או לפרוק רגשות שליליים. כאב הוא חלק מהקרבה שלי לאדם, חלק מהרגשות הכי טהורים וחמים שלי. אין לי שום אינטרס לגרום כאב למישהו שהצליח להכעיס אותי, כי אם אני באמת כועסת, כנראה שעשית משהו מאוד רציני.

 

כדי לחוות את הכאב שאני גורמת צריך להשקיע, זמן, הקשבה, לבנות אמון ורגש. אחרת זה יהיה סתם עוד כאב רגיל שכולנו גם ככה חווים בחיים. 

לפני חודש. 24 באפר׳ 2021, 22:30

זה למצוא מנגות, עם הבחורים הכי חתיכים שראיתי בדו מימד אבל אם זה לא מספיק הם נשלטים.... 

אז כן אני צריכה גמילה כי ביליתי יותר מידי זמן בפנטזיות על בחורים מצויירים הסופ״ש הזה... 

אבל מה לעשות מישהו שם יצר את היצירה המושלמת בישבילי, ואחרי שסיימתי אותה לא יודעת איך אמשיך בחיי...

 

 

 

אגב בטוחה שיש פה עוד חובבים של מנגות למינהן בנושא, יותר מאשמח לשמוע על עוד יצירות מופת שנתקלתם בהם :)

לפני חודש. 19 באפר׳ 2021, 11:32

במקום זה אני כל היום במיטה עם פוך ומזגן. ויודעים מה עוד בא לי?

להרגיש שפתיים מנשקות בעדינות את הרגליים שלי, מקצות העצבעות, לכפות הרגליים. לשמוע את הנשימות שניניו כבדות יותר ויותר ומזכירות גניחות ככול שעובר הזמן. להרגיש אותך מטפס הלאה ועכשיו זה כבר השוקיים והירכיים. לא להבין אם אלו הגניחות שלי או שלך בשלב הזה, למען האמת זה אפילו לא משנה. להתהפך על הגב אחרי שאיהיה מרוצה מכמות היחס לישבן שלי. להרגיש אותך מעלי, עובר במעלה הבטן לחזה שלי ולא מפספס אף נקודה. לתת לידיים שלך להכרך סביבי וללטף בעדינות את השיער שלך. וכמובן אני מוכנה לרגע שלא תעמוד בפיתוי ו"בטעות" תשתמש בשיניים שלך, אני כבר אדאג למשוך אותך מהשיער לקבל נשיקה לפני שנתחיל עם העונש שלך.

 

 

לפני חודשיים. 4 באפר׳ 2021, 12:08

"יואו מה עשית, עכשיו אני ממש חרמן"

-"אוקיי, אז בוא נחליף נושא"

"מה לא. אני חייב לגמור עכשיו"

-"פשוט תניח לזה, אתה תרגע עוד כמה זמן"

"ניראה לך ?? את יודע איזה כואב זה ביצים כחולות? גם למה שאני אסבול ככה אני פשוט אראה קצת פורנו. נדבר"

 

 

וזה הרגע שנזכרתי שביצים כחולות נחשב סיוט ולא משהו שגרתי וכיפי ושגברים וניליים זה הדבר הכי מוריד שהיקום נתן לי. 

לפני חודשיים. 2 באפר׳ 2021, 20:25

אחרי הצבא היה לי קליק. אני אוהבת שלכל דבר יש מקום משלו ואוהבת סדר. לא הייתי מסודרת ככה עד השחרור. ועכשיו לכל דבר יש מקום. 

אז כשנפלת על השולחן שלי, והיד האחת שלי אחזה בשיער שלך והיד השניה החזיקה את האזיקים שעל הידיים שלך. הדילדו כבר היה עמוק בתחת שלך, והאגן שלי זה דחף אותך חזק יותר ויותר על השולחן, הגניחות שלך ושלי מילאו את החדר ושנינו ידענו, כל אחד נמצא במקום שלו.

לפני חודשיים. 29 במרץ 2021, 16:32

נשיקה להוטה, ידיים שמחליקות על הגוף ולא יודעות שובע. החרמנות שמציפה אותנו והנשימות שהופכות לעמוקות, נשימה בין נשיקות מלאות בחרמנות ולהט. אני אוהבת להרגיש את הידיים שלו על הגב שלי, מצמיד אותי יותר. אני מסיימת נשיקה ארוכה במיוחד, ומתקרבת לאוזן שלו.

"תזוז אלי קצת שלא תיהיה צמוד לקיר". אני חוזרת לנשיקות והוא מתקרב אלי יותר ומתרחק מהקיר מעט. ברגע שאני יכולה אני מחליקה את היד שלי מאחוריו, עולה במעלה הגב, ובמשיכה חדה מושכת את השיער למטה, כמובן שמיד הוא מרים את הפנים לתקרה. האחיזה שלו הופכת לרפויה מעט וזה מספיק לי כדי לסובב אותו, ולהצמיד אותו עם הפנים לקיר. למזלו הוא מספיק להאט את הפגיעה בקיר עם הידיים.

"זו אשמתך, בגללך אני חרמנית עכשיו, ואתה צריך לטפל בזה", היד הפנויה שלי עוברת על הגוף שלו עד שהיא מגיעה לבליטה במכנס שלו.

"אני רואה שאתה גם חרמן, נו זה מצויין", אני שוב מתקרבת וממשיכה בלחישה לתוך האוזן שלו, "זה טוב שאתה חרמן תיהיה פחות התנגדות כשאזיין אותך".

אני משחררת מהבלטה ומעבירה יד על התפר של המכנס, כאילו שאני מתכוונת להכניס אצבעות פנים בהתעלמות מוחלטת מהמכנס. 

"כן גבירתי!! בבקשה! תשתמשתי בי..." הקול שלו מזכיר לי שהוא עדיין צמוד לקיר ואני עדיין בלי סטרפאון. 

אני משחררת את האחיזה בשיער, ונותנת לו להסתובב אלי, ואנחנו חוזרים לנשיקות העמוקות בדרכינו לחדר.

לפני חודשיים. 27 במרץ 2021, 13:20

2 קוביות. תזרוק אותן. כול פעם אפליק לך בביצים על פי המספר שיצא. נמשיך ככה עד שיצא לך דאבל 6, או שימאס לי אחד מהשניים. כשיצא לך דאבל 6 תוכל לגמור. בדרך שאני אבחר כמובן. 

והיופ אני בוויב לעמידת נר, ישר לפה. אז נשחק?

לפני חודשיים. 24 במרץ 2021, 9:50

יותר נכון היא שם כבר כמה ימים טובים. אז בא לי מישהו חדש בחיי. דיברתי על זה עם חבר טוב והוא שאל אותי אז איפה את מוצאת מישהו שיתאים לך מבחינת הצרכים שלך (יודע על עניין הסדיזם והשליטה). בלי לחשוב אמרתי שיש אתר שמוקדש לנושא ואז נזכרתי כמה זה בתכלס מקום נורא לחפש מישהו. כי כן אני אוכל למצוא פה מישהו שיתאים לי בעניין המיני וזה אחלה, אבל מה עם כל השאר?

מה עם להצליח לנהל שיחה יותר מכמה ימים?

מה עם להבין שאוקיי אני שולטת אתה נשלט אנחנו באותו הראש זה לא אומר שאני ארצה או הרגיש בנוח לשלוט עליך ככה בבום? אם בכלל ארצה אותך.

שלא לדבר על עניין שאני רוצה את זה עם זוגיות. זה כשלעצמו לא האישיו, האישיו הוא שאנשים מקשיבים לזה ומתעלמים. "בטח אני רוצה גם זוגיות", אבל בואי נעשה ככה וככה לפני, ואם זה לא מקובל עלי אני המבאבסת ... למרות שאמרתי שזה לא מתאים.

אז אני אתן למחשבה הזו עוד כמה זמן, ובסוף יש לי תחושה שאתן לזה הזדמנות, האם אני אבזבז את הזמן שלי סתם? כן, כניראה כן, אבל מי יודע אם זה עניין של מזל, לרוב היקום אוהב אותי אז אולי שווה לנסות.