עלינו לבחור אדון. אלוהים איננו עוד באופנה

לקחנו פטריה, והיא לקחה אותנו.

לסיור רך בתובנות המהות

לסיור מודרך בנבכי העצמי.

מחזה ויזואלי שעולה על במה מוזהבת

להבין דרך הצבע ודמויות מביעות

אי יכולת להתחמק מהמראה הפנימי

שכל כך לא רציתי להתחבר אליו.

הוא מייצג את מה שאני לא כרגע

והוא מייצג את מה שכל כך רוצה להיות.

לא כותב כדי להיות המגב"ניק של הנשמה

כותב כדי לעשות עוד צעד במסע לתוכי

שלא בטוח בכלל שאגיע.

הפיזי התחבר להפליא למנטלי, שילבו ידיים,  והרימו אותה לגבהים של תובנה והרגשה.

כל פילוח בלתי צפוי של הכאב פגש הרגשה חדה שפתחה את נשמתה לרסיסים והרכבנו חזרה יחד.

כיוונה את חלקי גופה הכבול  שבקשו לחוש את אצבעותי שהביאו אותה שוב ושוב ..

כיוונתי את החיבור לחלקי גופה ששוחרר לחלוטין

משוחררת לבסוף, גם מהכבלים, רטובה, הסתכלה עלי באושר.

הבנתי...

היא שלטה בי.

המקום הזה, בעיקר מצמיח טירופים מקודשים, שמטרתם להתגבר על העולם החיצון של הנראה לעניין באמצעות משאלות הלב.

ומשאלות הלב האלה, שיושבת לעיתים על חלל ריק של חולשה עצומה ,

אינן יכולות להתגבש ללא שיח פתוח וכנה עם עצמנו. כן אותו האדם האמיתי ששוכן בתוכנו

אותו ה"מיינד", ששולח אותנו למוח על מנת לייצר מחשבות התואמות את המציאות שאנו חיים בה. ככה הוא עובד עלינו המיינד.

הניסיון לעקוף את המיינד באמצעות שליטה או נשלטות, אינו יכול להתקיים באמת ללא הבנה עמוקה של הצרכים הפנימיים שלנו. אותם צרכים שאנו נמנעים מלדבר עליהם עם עצמנו לבד. 

לא יכולה להיות שליטה או נשלטות ללא המיינד, או "השליטה / נשלטות מנטלית כפי שאנו קוראים לה.

מטבע עובר לסוחר. לא מעט עושים שימוש במנוח הזה בלי להבין אותו .

גם אני לא בטוח שמבין אותו לגמרי

לכן, כמו שאתם רואים. אני לא כאן בכלוב.

אני הכלוב, שצריך לחפש עכשיו מי בתוכו.

אז לא רוצה לכתוב בנימה פסקנית..

למרות שמרגיש . קורא חלק מהבלוגים כאן..תוהה על מקומי.

זה נראה כאילו ה"נשלטות" הצעירות כאן  הן עבדים של חלומות. ו"השולטות" המבוגרות יותר הן משרתות של חרטות.

תוהה אם הן נעות קדימה או נדחפות מאחור..

יש רגעים בהם אני עם עצמי. מנסה לדבר איתי, להסתכל פנימה ולראות מי שם?

לא אוהב את מה שרואה. לא רוצה לדבר איתו.

גם ברור לי שהערוץ הבדס"מי הוא לא כלי נכון לייצר הרגשות שלא מתכתבות עם מי ששם בתוכי. זו רק דרך לעקוף את השיח הפנימי עם פירוטכניקה שכנראה מיוצרת באגו.

גם יחסי הכוחות בין גברים לנשים לא נכונים.

הנשים צריכות שוויון מוחלט .

צריכות את היכולת להיות פגיעות בלי להיות קרבן, להיות חושניות בלי להרגיש זנותיות, להיות חזקות בלי שיקראו להן ביצ'יות. רק ככה ערוץ בדסמ"י יכול להסיע למחוזות האמיתיים והחזקים. לצד האפל של הבדס"מ הנאור.

נראה לי , שהאנשים שהכי רוצים לשלוט על אנשים הם, מעצם העניין, הכי פחות מתאימים לעשות זאת, והתשוקה גדלה וגדלה מעצמה, וצומחת מכוח אי מימושה. ואז הכל מתחבר לכל. אפילו בכלכלה זה ככה, תראו את וול סטריט. זה  המקום היחיד בעולם  אליו נוסעים אנשים ברולס רויס, בכדי לקבל עיצה מאלו שהגיעו ברכבת התחתית.

לאנשים כאן יש אולי תענוגות רבים, אך האמיתי שבהם הוא זה שלמענו הם נוטשים את האחרים.

זהו, חוזר למציאות ולדפוסים של היום..

מגלה שוב ושוב איך שליטה ונשלטות הם מסע מופלא לתודעה..חושף את הפחדים , את הצורך בשחרור מוחלט מאחריות ולו לרגע, את מסירת הבטחון בשתי ידיים לאדם שבוטחים בו ...שייקח לחוף מבטחים....ולנוח. למנוחה יש כאב מיוחד משלה, שנחווה רק מהמקום ממנו נוצרת המיניות וההגדרה העצמית.

המקצב של ההקשבה הבדס"מית...להרגיש בכל שניה מה את מרגישה, לאן זה לוקח אותך, ומה רוצה לגלות..

אין טיול מאורגן אל האושר, אבל הוא שם..שביל צר מוביל אליו..אבל הוא שם.

אנחנו ממשיכים לסחוב דברים כי המיינד מפחד מהעוצמה האינסופית שלנו. זה עוזר לו לספר סיפורים של מישהו קטן וקורבן וחסר ערך או זכות לאהבה. לא צריך זכות לאהבה כי אנחנו האהבה. היקום מסודר, אפס שגיאות. הערך שלנו לא תלוי בדבר. הכל הרי מחשבות. האני שלנו שהוא המרכז מייצר מחשבות ..זה לא אנחנו .אלה המחשבות שמקבלות פתאום ערך, ומייצרות מעגלי מחשבות נוספים. גם העבר לא רלוונטי, לא נוגע בנו בכלל. האני האמיתי שלנו שהוא המרכז ייצר את מה שנגיד לו לייצר. התהליך הבדסמ"י כמו שאני מכיר אותו , מאפשר לנו לזהות בבהירות מתי זה המיינד שלנו שמדבר ומתי זה שידור של האהבה הנקייה  שאנחנו . גם השיח הזה הוא לא עם עצמי. זה המיינד שלי שמדבר עם עצמו, ואני רק מודע לשיח הזה. לשם רוצה להגיע בכל פעם..