שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Femina sum

לפני 7 שנים. 6 בנובמבר 2017 בשעה 17:40

מוטו

אידיאולוגיה

דרך חיים

משתדלת

בד"כ

מצליחה

 

*קוראת כאן פוסטים של "תחזיקו אותי" אני רגע לפני..צוחקת. אף אחד לא יחזיק אותך ושום פוסט לא ישנה, "מילים מילים ואת משמעותן יבוא לו גל לשטוף אותן" 

לפני 7 שנים. 10 באוקטובר 2017 בשעה 21:58

 

לפעמים אני רוצה לבוא אליך בשקט, על קצות האצבעות בלי שתרגיש, להיות בשבילך ברגע הזה, להקשיב לך ולנשימות העדינות שלך

ללטף את פנייך, להריח אותך, לחבק  בשקט בשיא העדינות ולנשום את צווארך, כשאתה נינוח ורגוע, אני רוצה לגעת בגב שלך ולהרגיש איך היד שלי מוחקת כל שארית של מתח מגופך.

 לחקור אותך כאילו היית יבשת נדירה שאיש לא גילה לפני

לתת לך להנות מהמגע, מאיך שאני יכולה להכיל את כולך ואתה לא צריך להיות חזק ולא חלש תהיה אתה, כמו שאתה ותרגיש את המסירות שלי אליך וכמה טוב לי כשאני לצידך, להראות לך את הצד הרך שלי, זה הסודי שאני שומרת רק בשבילך.

ברגע הזה אני הכי אישה ואני גיישה מתוקה שבאה ישר מטוקיו לפנק אותך, ממוקדת רק בך.

להחליק עם היד על הרגל שלך, זו החזקה ולגלוש לפנים הירך, ללטף אותך שם המון, חלש ועדין כמו נוצה שובבה, שנייה אל תתן לי נשיקה, רוצה להרוויח אותה, להרוויח את הנשיקה שלך ואת הזיקפה שלך, לעבוד קשה ולהתאמץ בשבילה, ללקק את השקע המתוק בין הגב לישבן, רוצה לראות את המבט שלך מהופנט, מופתע ולהשפיל מבט, להתבייש ממך.

איך אני חמאה על מחבת נמסה ממך, לשמוע את הנשימות מתחלפות לאנחות ואת היד שלך מתקרבת לצוואר שלי

ננעלת עליו, חזק כמו רב בריח, מכריחה אותי להסתכל עלייך בעיניים ואז לראות את הרוגע מתחלף בניצוץ

זונה קטנה, מה את עושה?

להעלב לרגע, לשנייה ולרצות עוד מזה וממך.

תנשק אותי חלש ותתרחק, מווסת אותי שלא אתרגש, שאמשיך בדיוק לנקודה,לאמת הגדולה שניצבת בין שנינו עכשיו, למקום בו אין סימני שאלה ואין פסיקים, לרגע שלך.

בבקשה תחזיק אותי בצוואר קרוב אליך ואל תוותר לי שם מותק, תבהיר לי בעינייך שכאן לא משחקים

רוצה להרגיש איך הערתי את החיה שבך ואיך זה נבנה בך ואיך אני שלך.

Lust, מילה מתוקה מתגלגלת על הלשון שלי.

עכשיו

 

 

לפני 7 שנים. 8 באוקטובר 2017 בשעה 21:53

תמיד זה מגיע, אותה שאלה: שמעת עלי? מישהי סיפרה לך?

אז ככה: לא שמעתי ואני  לא רוצה לשמוע

כי יש לי עיניים לראות וראש שמבין מי אתם ומה אתם

כל מה שאני יודעת וכל מה שעשיתי, נשאר אצלי תמיד ולעולם לא אסגיר ניקים ושמות כי מה שאני יודעת נשאר איתי. אצלי. בסוד.

 

ככה זה אני, אסכולה ישנה. אומרת ומתכוונת.

וגם אם יתלו אותי מהרגליים לא אספר ולא ארמוז כי אם היה מעולה אני לא היחצנית שלך

ואם היה גרוע תמיד אפשר להשתפר עם אחרת

ואני רוצה להאמין שגם עלי לא סיפרתם לאיש, תנו לאיש לשפוט אותי בעצמו

כי מה שהיה איתכם לא יהיה עם אחר

והעתיד הוא מה שקובע

 

אז תבינו, לא באתי לרכל כמו פנסיונרית על ספסל בשמש ואם אראה אתכם ככה סתם ברחוב, אמשיך ללכת, מבט חלול בעיני, גם אם זה אומר להתקע בקיר מרוב פחד או שמחה זה בדיוק מה שאעשה.

 

אז קדימה להרגע, תנו לי להכיר אתכם ולשפוט בעצמי, שהרי גם אם תספרו איך חציתם את הים לשניים ואיפה הייתם ומה עשיתם זה לא ישנה לי

כי איתי זה אחרת וגם איתכם אני אהיה אחרת

"אנשי שלומך יהיו רבים, ובעל סודך – אחד מאלף" ובעברית: חביבה לכולם, אבל את הסודות (אולי) לאיש האלף, רק שלמאה עוד לא הגעתי ובינינו, בשקט בסוד, גם לא לשלושים.

 

ועוד דבר קטן, אני מתנצלת אם לא עניתי, אם לא הייתי מנומסת, לא הייתה לי כל כוונה לפגוע, פשוט משהו לא הסתדר לי, לא הכל מסתדר לי וזה בסדר.

 

לפני 7 שנים. 4 באוקטובר 2017 בשעה 8:26

 

אני מספרת לו שהגעתי לכאן שוב

 עם מטרה ברורה

בלי רצון להעמיק

רציתי קל, זה הסתדר לי בלו"ז, במחשבה ובדמיון, להיות שוב כמו פעם פרועה והוללת אבל בלי השורשים העמוקים שקשר בדסמי מטמיע בך, פותח בך דלתות שלא ידעת על קיומן

 

הכי רחוק מהסיבוב הקודם, בלי שמישהו יחזיק לי את הלב, הראש והגוף חזק ולא ישחרר במשך הרבה זמן

 

בהתחלה, הייתי מסויגת ומתנשאת והוא המשיך והמשיך והמשיך להפתיע עד שהגיע לנקודה ממנה קפצתי ראש למים בלי גלגל הצלה, הכי עמוק והכי סוער אל  "זה הים גדול ורחב ידיים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות"

למעשה, הייתי לו  נשלטת בינונית ומטה אבל כשזה מגיע לאהבה, אין עלי. אוהבת בלי בושה, בלי בגדים ועל מקסימום אש

 

לילות בלי שינה הטריפו אותנו, אהבתי לגשת אליו על ארבע ולראות את השיגעון שנדלק בו

ובלי ששמתי לב, תמנון גדול חיבק אותי ולא נתן לי לזוז, סילק ממני את הבושה והכניע אותי

הוא היה בתוכי, בכל נשימה שלי ובכל מקום שהייתי.

וגם כשאמרנו שדי לא הצלחנו לעזוב

אני את הכוח והראש שלו והוא את הדרך בה אהבתי אותו, הדרך המתוקה בה גרמתי לו להרגיש מלך שייך.

ולא התבלבלתי עם השייך כאן, גם שולטים רוצים שייך.

יחד הגענו לפסגות ויחד התגלגלנו לביבים עד שלא יכולנו עוד.

 

המשכתי להחזיק פאסון. חיי המשיכו במסלולם, קריירה, חברים התחלות קטנות ובית במקום אחר

עד ששיחת טלפון הרעידה אותי מחדש רק שהפעם לא מתשוקה כי אם מפחד

 

Fast Forward

מחפשת לי ריגושים והרפתקאות, בלי עומק ובלי כאבי לב וכאן בחנות  הסקס הגדולה בארץ

אין שום דבר מתחת לדלפק, כל הסחורה בחוץ.

 אמרתי גם אני מה רוצה ומה מחפשת בדיוק.

אז אמרתי

לא הלך

קדימה

 ואתה רוצה לאט. אני  פוחדת מהלאט כי ללאט יש כוח, לחצוב בסלע כמו מעיין  קטן מחלחל

כמו מנהרה שנחפרת ,כמו אנדי דופריין עם פטיש הגיאולוגים שלו, כל פעם עוד קצת ועוד קצת

בדרכו אל החופש, אבל בשונה מאנדי המנהרה הזו תוביל אותי למקום הכי רחוק מחופש

ואת זה אני לא יכולה לתת.

****

בפוסט יש אזכורים לסרט "חומות של תקווה" ואם את/ה  אחד/ת משני האנשים שעדיין לא ראו את הסרט, מהרו להוריד. אתם תודו לי אח"כ

וגם פסוק מתהילים שאני מאד אוהבת ויש לו כמה פירושים, אולי בפעם אחרת.

 

לפני 7 שנים. 1 באוקטובר 2017 בשעה 22:27

ואז ממש לפני שאתה מכבה את הסיגריה, שומעת אותך אומר

תכתבי.

אני בכלל בגמילה חושבת, בשעה שאני מעשנת  לאט את הסיגריה שלי זו האחרונה להיום

לכתוב על מה, ממי? אומרת בקול מתפנק

 רוצה לקרוא על עצמך? בודקת

אני רוצה לקרוא אותך, מעניינת אותי. את יודעת זאת.

ברור שיודעת גבר, התרגלת להיות עם כוס צר ומוח מיותר ואני מנצחת בכל מצב.

חושבת אבל לא אומרת. כותבת.

 

אז אחרי שאספת מכל טוב הכלוב, את זו עם העיניים הכחולות החלולות ואת זו שראתה 50 גוונים

זרמה איתך יופי, עד שקלטת שאתה סטטיסט ממלא צ'ק ליסט בהפקה שלה.

את זו שמחפשת את עצמה, את זו שמצאה אבל לא בטוחה שהיה שווה כי תכלס מצבטים לפטמות

זה כואב.

את השבורה שמצפה  שאתה תרכיב אותה מחדש, חתיכת אחריות שמה עלייך זאתי.

את המשוררת המתוקה, הרומנטית שכותבת בחרוזים (לא לא אני)

את השרמוטה הנשואה שגנחה כאילו בעלה מסורס

ואת זו שעדיין מחכה לך על  4 עם  מלפפון בכוס משנת 2010

 ואולי עוד נשלט אחד או שניים עליהם לא סיפרת, כי לא רצית שאחשוב שאתה הומו

 

ובכן באתי.

סוסה דוהרת, נינג'ה אדומה וצוחקת, מורכבת ופשוטה מכולן

איזה צד תראה בי? אין לשנינו מושג.

 בכל מקרה, אתה גבר.

 

לפני 7 שנים. 29 בספטמבר 2017 בשעה 19:08

 

תמיד הייתי חופשיה ותמיד אהיה

אני לוקחת על עצמי התחייבויות מבחירה אם בגלל  שאני צריכה כסף, עצמאות תינוק או בית.

אבל מעבר לזה אני חופשיה ולא דופקת חשבון לאיש, נאמנה לעצמי ולאמת.

מאחורי חזות עדינה, תמימה ורגועה נמצא פרא אציל

אובססיה לא קיימת בלקסיקון שלי

החיים טובים אלי, אני משאירה מאחור את מה שפחות.

אני לא נוטרת טינה ומי שלא מכבד אותי, ממילא לא מעניין אותי.

צריכה את הטוב שבך, את החמלה והגבריות, אם הלב שלך נקי אני אדע וגם אם אטעה בך, בסוף אדע

אני יכולה לאהוב אותך היום ומחר להביט בך כמו זר, אם נולדת להיות זונת צומי נרקסיסט, אכיר את ההשתקפות שלך שראיתי בעבר.

אם אתה חייב למלא בור בתוכך שאף פעם לא מתמלא לא אוכל לעזור לך עם זה.

אתה צריך להיות עצמאי, גאה, נחוש, ממוקד ואומר אמת. תמיד. גם כשהיא כואבת

אם אתה חייב להוכיח את הכוח שלך, אדע שאתה חלש.

וגם כשקורות לי הפדיחות הכי גדולות אני גאה. בעצמי בגופי ובאישיות שלי, כי גוף של אישה יכול להגיע לגבהים ותהומות. אני יודעת כי הייתי בשניהם.

לא תמיד אהיה מושלמת, אבל כשאהיה זה יהיה הכי טוב

כשאהיה טובה אליך אהיה הכי טובה

וכשאחליט להתמסר

תראה