לפני 3 שנים. 31 במאי 2021 בשעה 14:28
אז אמרתי לו כל מה שישב לי על הלב, בלי דמעה אחת, ככה חזקה הייתי.
מוזר לי לחשוב שבאמת איכפת לו. מעדיפה לחכות לסטירה הבאה כי היא תגיעה. לא סטירה פיזית, אלא כזו ששוברת את הנשמה.
ככה אני, מזוכיסטית. גם בגוף וגם בנפש.
אם רק היה יודע מה שאני יודעת, הוא היה מבין כמה שאני משחררת אותו כדי שלא יכנס לי מתחת לעור אני מתה מפחד מהאהבה הזו. נשבעת לכם, מעדיפה מכות.
אבל זה לא הולך אחד בלי השני, אף אחד אף פעם לא נתן לי מכות כמוהו. שיחקתי, כן, אבל לא ככה ברצינות עם סימנים כחולים שחורים על כל הגוף שלא עוברים ימים ארוכים. ככה אני אוהבת אותו. כשאני מסוממת.
אני מרמה את עצמי, חופשי.
אני מרמה אותו. חופשי.
מטומטמת. אין לי אומץ ללכת. רק בגלל המכות.
או שאולי אני באמת אוהבת אותו ולא מזהה את הרגש הזה?