|
|
|
אני שונא לריב איתה
מתאפק שלא לשרוף אותה במילים כואבות
נשרף בעצמי בתוך מחול שדים שיצרנו לנו
אין טוב בלי רע
אין אסור בלי מותר
לרגע אין אני ואת
מסך שחור.
בנקודה הזאת בדיוק אני עוצר
ומגיע לכאן לשחרר.
יש לי המון על מה לחשוב
לוחש את עצמי לדעת.
צודקת לגמרי.
צודקת מידיי.
צודקת זאת שהיתה שלי.
אז למה זה עצוב כוסאומו.
בת זוג שאוהבת
אפילו כמה מחזרות
יש גם נשלטות מהעבר
לפעמים אני פורח
לפעמים זה מרגיש לי כל כך לבד.
שששש....
לאחרונה מרגיש לי קצת כמו סוף...
לנסות לתקן נשים שבורות.
*הבנתי שאני נשבר בעצמי.
*וכמו אחרון הפחדנים כותב את זה פה.
וזה לא אתם
זה אני.
המזרון שלי ספוג בדמעות
נשים שבוכות את עצמן לדעת
שמגלות עומק או יכולות מיניות חדשות
אפילו כאלה שממחזרות ישנות
המון מהן בוכות
בכי של שמחה
בכי של עצב
בכי של רגש
בכי של התעוררות
בכי של בדידות
וגם בכי של עונג גדול.
השפרצות מנטאליות צובעות לי את התיקרה.
ונשים טובות אני משאיר לי להשראה ואהבה.
*מפרסם הפוסט איבד את הפואנטה כבר בהתחלה.
נהנה ונוחת אצלך,
זוכר לא ללכת אחורה.
לעצמי להתבלבל קצת
מותר לי וזה מתבקש.
כל סשן אני מתמודד עוד קצת
עם הפחד הכי גדול שלי
ומבין שסשן הוא סוג של פלסטר
לפצע ישן שלא מגליד
ולכן החיבור חייב להיות משמעותי.
