צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

נפלאות השתיקה

אל תנסו להגדיר אותי. בעצמי ניסיתי אבל לא מצאתי מסגרת מתאימה.
כל קשר בין הכתוב לבין המציאות מקרי. מבחינתכם.
לפני 4 דקות. שני, 14 באוקטובר 2019, בשעה 14:00

 

 

מלאה ברכות

ויש את ההפך

ולפעמים כל החוויה היא להבדיל בין השניים.

 

 

###

 

 

אבל איך אפשר להבדיל אם לא מקשיבים למה ששומעים

אם לא מסתכלים על מה שרואים

או לא מרגישים את מה שחווים.

 

 

בולענים אמרתי לו.

בולענים אנחנו.

אבל אני כבר לא הם.

ובעיקר הם כבר לא אני.

 

וכן יש סבל ובדידות במודעות.

 

לפני 23 שעות. ראשון, 13 באוקטובר 2019, בשעה 14:10

 

טוב אז גם האווטפיט והפרצוף לא משהו היום...

 

 

אז אין מה לבשת היום. יש לישון.

לפני 3 ימים. שישי, 11 באוקטובר 2019, בשעה 10:36

 

האדם פוחד מטבעו. יותר מהכל הוא פוחד מעצמו. ובצדק. 

אולי כי הוא מבין שהתועלת העצמית העמוקה ביותר נמצאת כבר בו וכי בהירות וצדקה הולכים יד ביד ומי ששואף רק לאושר סביר שידע בעיקר אדישות.

והחמלה? גם היא בו. מרמזת על שניתן להמנע מהצער ויש בה סירוב ילדותי לסבול בשל סיבות דימיוניות וידיעה כי הוא האדם הוא עצמו אמת הכלואה בגוף כוזב, זמני ושביר מולידה רצון לפטור אותי מעצמי על צדקתי החלקית ותפיסתי השגויה.

 

 

###

 

 

שגויה? כן. שגויה. טעות. 

 

 

###

 

 

כבר ותרתי על הרעיון שהיני מה שאני חושבת שהיני.

ובכך נסגר הפער בין הרצון שלי להיות כמוכם לבין הרצון שלכם להיות.

 

 

###

 

 

והיום בטקס חגי תשרי

אמא מרור אחת לאמא מרור שניה

את יודעת ששמעתי שהיא יוצאת למסיבות טבע ובפייסבוק כותבת דברים הזויים והעבודה שלה... זה כל היום להיות שיכורה וכל פעם רואה אותה חוזרת ב6 בבוקר....הזייה...מה נראה לה שהיא בת 16?

 

ואז אמא מרור שתים דורכת לאחת על הרגל ומסמנת לה שאני שומעת.

ואני....

והן....

ואני...נתראה בגהנום. אני אהנה להצליף בכן שם 😈

 

הן...

 

אני....

 

 

 

 

 

 

 

לפני 3 ימים. חמישי, 10 באוקטובר 2019, בשעה 18:32

 

 

יש לי חבר שאוהב אותי מאוד

ולמרות שאני ביצית מגעילה עם אפס זמן ותשומת לב של נורה שרופה בכל הזדמנות הוא מעלה חיוך על הפנים שלי.

 

ולא, הוא לא נשלט. 

 

 

אז שתדע, שאני אוהבת גם. המון. עמוק. בלב.

רק שאני זונה. ורקהוליקית. שרוטה.

 

אז תודה.

 

 

לפני 4 ימים. חמישי, 10 באוקטובר 2019, בשעה 11:16

 

אם אומר לעצמי מספיק פעמים שאתה רק אשלייה אופטית, בסוף הרי תעלם מתוכי.

 

 

###

דברים מדהימים קורים כשאנחנו מאפשרים להם לקרות

וכבר הרי הייתי בכל סדק שבך

ולא מצאת דבר 

רק אבדה לך החיות שכלכך ניסתי להאחז בה.

ועכשיו, כשאתה חוזר אלי

משעין ברכך בצמוד לאצבעות רגלי ומנשק את ברכי

כמו כל קודמך

אני יודעת אותי ושוכחת אותך.

 

 

והלוואי והיה בי צל של נקמה או יהורה והלוואי והייתי ננגעת ממך כמו שנוגעת בך אבל מאיר שר

ואבא חוזר ואומר:
"תעזבנו יום יעזבך יומיים"
העגלה נוסעת אין עצור
קפצת ממנה היום
חלפו שעתיים

והנה נשארת מאחור

 

וכשאמרתי לך

שאני האם הבת הזונה ורוח הקודש

צחקת

עכשיו אתה יודע

שאני אפילו קצת יותר.

 

 

 

####

 

 

למדתי לא לחכות שישברו לי את הלב.

אני שוברת אותו לבד.

זה לא כואב פחות.

פשוט מבוקר יותר ולא נחתכים גם מהחתכים.

 

 

###

 

 

עכשיו שלמה תמיד.

כי מה אנחנו אם לא השתקפות ההווה?

לפני 5 ימים. שלישי, 8 באוקטובר 2019, בשעה 16:26

 

 

 

את עצמי חזרה, אספתי, את כל האני שהיה לנגדי, בתוכי, מלפני

לתוך המה ומי שאני.

בלי ויכוחים. בלי שיפורים. ואפקטים מיוחדים.

צורה פשוטה של אדם שהוא אישה שהיא אמא שהיא ילדה.

והן כולן אחת והאחת הזו היא אני.

וטוב לי בעורי. 

 

###

 

 

 

וסליחה.

על הציפייה שלא במקומה.

 

לפני 6 ימים. שני, 7 באוקטובר 2019, בשעה 18:57

n.m זה ראשי התיבות שלי.

ואחת לתקופה אני מחליטה להוריד מפרשים

להתכנס

כלפי חוץ אין הרבה הבדל

אני חייה באותו הקצב ואת אותה הלא שגרה שהיא הכי שגרה בשבילי.

אבל הפנים מתרכז בבפנים...

 

אז לא. לא קולרתי ולא השתייכתי..

אולי קצת אבל בעיקר לעצמי.

 

 

 

אז תודה על הברכות ונתראה בשמחות

 

 

שלכם באהבה 

ובתעופה 

ובשמחה

 

 

הרוח.

לפני שבוע. ראשון, 6 באוקטובר 2019, בשעה 09:52

לפני שבוע. שבת, 5 באוקטובר 2019, בשעה 10:04

 

תובנות שנתלו בדבר

מסקנות שניבאו מעשים

ונשארתי אדם בדמות אישה שממלאה חלל 

ולא חלל בדמות אדם שאינו ממלא דבר.

 

 

 

###

 

 

 

חברה, מין ולא מעבר...

רשמתי.

 

 

 

 

 

לפני שבוע. שבת, 5 באוקטובר 2019, בשעה 07:39

 

הזמן לא עושה את שלו

הוא נותן לנו לעשות את שלנו.

 

 

 

###

 

 

במיטה התעוררתי לפני השעון. בדקה. 

נצמדתי אליך ונשמתי אותך לתוכי.

הזרוע שלך נחה על הצוואר שלי.

הרגל שלך על הירך שלי.

החתולה שלך על הראש שלי.

היה לי צפוף כלכך שסופסופ יכולתי להתרווח.

לקחתי לי עוד 3 דקות והצלחתי להספג 

במרחב שבינך לבין הסדין.

 

בסלון הרגשתי את השובל של הריח מהלילה.

קצת אלכוהול מהול בגראס ותבול בסקס. 

תמצית של אושר. 

 

ברכב השמש זרחה יחד איתי כשהבנתי שאני כבר לא מפחדת מהאין אחרי היש.

גם לא מהריק. 

גם לא מהאחרי.

גם לא בכלל.

גם לא מהכאב.

אפילו לא ממך. 

אפילו לא קצת.

 

 

במיטה כשחזרתי נזכרתי

אין לך סבלנות, שאלת אותי...

לא. ענתי, אבל אני יכולה לפתח

 

.

 

.

 

.

אמון.  רציתי להוסיף אבל זה היה מוציא את כל קודמך באור מחורבן ואותי גם. כנראה כי הייתי שם. יותר מדי זמן.

אבל עכשיו כבר אין מה להבין. 

רק לקבל שלפעמים צריך ללכת רחוק בשביל למצוא קרוב.

ושכל הקלשאות נכונות.

ושהעולם יפה יותר בלי סרקזם

וכן, כולנו רוצים למצוא את עצמנו בין המלים של מי שענינו נושאות אליו. או עליו. לא יודעת. אמרתי כבר שאני טעות.

 

הלכתי לישון. 

 


https://soundcloud.com/igorbenevenute/boris-brejcha-chateau-de-fontainebleau-for-cercle