בגן, הייתי ילדה עדינה. עדינה מאוד; שסירבה ללבוש חצאית או שמלה.
ביסודי הייתי נסיכה, עם שמלות מלמלה; שנרשמה לחוגי קראטה וספורט.
בנעורים הרחבתי פיסיקה ואמנות
לצבא נלחמתי על תפקיד גברי - עברתי את הגיבוש המפרך; ובסוף פניתי לתפקיד שאתגר את המח
בכל תקופה בה אני זוכרת את עצמי - הייתי מלאה בניגודים.
ילדה טובה ירושלים; שנמשכה לחבר׳ה הרעים
בבגרותי נראיתי טוב; אך התלבשתי בצניעות, תמיד.
התחלתי להנות מהגוף; אך סרבתי לקבלו באהבה
דווקא אחרי הלידות,
כשהחזה שהיה קטן גם קודם, נהיה קטן עוד יותר
והבטן שהיתה שטוחה בעבר, מסרבת לחזור לצורתה המקורית...
דווקא היום אני מקבלת את הגוף.
היום אני מרגישה סקסית גם כשאני לא מושלמת
מושכת, גם כשאני לא לבושה
ומלאה ביצרים, תאווה ותעוזה, עם הפנים התמימות והדימוי הרציני.
מלאה בניגודים,
ונהנית מכל המנעד שמייצרים -
בי, בחוויות, באחר.
מכל צבעי הקשת.