בשבת הזאת אני מאחלת לכולנו הבנות שנתכנס כל אחת אצל עצמה בשיא הנשיות, באמהות, בלידתם של תינוקות חדשים, בלידתם של רעיונות חדשים, בלידתם של מעשים חדשים ושנוציא מן הכוח אל הפועל רק דברים טובים, כמו שאנחנו יודעות כמו שרק אנחנו מסוגלות.
ועם כח כזה שיש בנו, שנעשה רק דברים טובים, לא נתעסק בשטויות, בהפרדה, בקינאה, ברכילות זולה וקטנה ובעלילות משטמה, אלא רק באהבה ובנתינה אין קץ.
הפעם כמה סרטונים מרגשים, לא מוסיקה, כי אם אמא טבע העוצמתית, הרגישה במיטבה.
להזכיר לנו לאיזה מגדר משובח אנו משוייכות.
קופיקו קוקו 😄
בכל סוסה אצילית מסתתר הכח הגדול להביא חיים חדשים
&feature=related
קנגרו ממש ממש פיצפוני שנולד למעשה פעמיים בחייו
פילפילוני מיד עומד על רגליו
&feature=related
וזה אנחנו. סרטון שריגש אותי עד הנשמה שלי, בטח גם אתכן 😄
תמיד ידעתי שאוליב מוכשר. ידעתי שמעבר להיותו "חתיך מוכרז" יש בו כריזמה בלתי ניתנת להנמקה.
רק לא ידעתי עד כמה והקליפ הבא פשוט ריתק אותי.
המוקפדות שלו, הדיקציה שלו. היציבה שלו על הבמה, חדוות ההופעה שלו, הבונדינג שהוא יודע ליצור עם עוד אמן או אמנית דגולים, על רוחב היריעה שלו, הרבה מעבר לחווייה חזקה. זו אהבה אחת! טוטאלית וללא תנאי. הבמה ואוליב חברים מאוד טובים.
היכולת להתחלק מבלי לאבד את עצמי, היכולת לשתף בעוצמות מבלי לדרוס האחר.
והאהבה לעשות זאת יחד בזימרה. בהופעה. בזימרה.
עם אחת הנפלאות בקולה הסופרן המרגש - הגב' אורית אריאל שיודעת להתמזג ולעצב את גוון קולה על פי הנושא. מקסימה של ממש. שאפו.
אוליב הופיע בבמות יותר גדולות, יותר סואנות, אולי לא מהגדולות ביותר בארץ, אבל לא יכולתי להתעלם מהרוח הנדיבה שלו, לתת את כולו באולפן כל כך קטן מול קהל מצומצם ולתת את עצמו כמו היה בוו'מבלי!
עד שאני לא אדע את זה בעל-פה כולל הפרצופים, האינטונציות המבעים והקולות- אני לא א י ר ג ע
Gru: Rule number two: You will not bother me while I'm working. Rule number three: You will not cry, or whine, or laugh, or giggle, or sneeze or barf or fart! So no, no, no annoying sounds. All right?
Agnes: Does this count as annoying?
[puckles her cheeks]
Gru: [Stops her] Very!
"הוא יודע כשהלך איתה בחוזקה
זה היה מרוב חולשה
פחד שהיא תגדל ממנו
ותתחיל לרחם עליו ועל עצמה
הרביץ לה טוב טוב אבל לא חזק חזק
והיא ממילא ריחמה עליו ועל עצמה "
הוא ידע כשהוא הלך איתה וחזר והלך וחזר שהיא תתבלבל.
זה בנה אותו. זה הבטון שלו, זו הקליפה שלו, שם הוא יצוק. היא? תתפורר.
היא ידעה שזו חולשה שלו.
היא ידעה שהוא גם יודע.
היא לא אמרה לו על זה מילה.
היא מעדיפה לחלום אותו בלי החולשות שלו. טוב לה ככה היא זקוקה לכבד אותו. מאוד.
היא ניאצה אותו והרבה! התפרצה בכוח להשיג התנגדות שתשחרר ממנו אנרגיה, כדי שיגדל ממנה, כדי שימשוך ממנה כוח. היא רצתה לראות אותו צומח מבין הרגליים שלו, יוצא מהעור שלו, נמתח, זועם, מחייך, חי מלא. אמיץ.
צומח בהילוך מהיר ומתפתל אל השמיים לכדי עוצמה מושלמת. כמו עץ עבות איתן ובריא, כמו עץ גאון שחשבה שהוא.
שולח ענפים דשנים לצדדים וממלא את כל החדר את כל הבנין. מנתץ את זגוגיות החלונות כולם,
עם הזין שלו, עם הכריזמה שלו, עם הידיים שלו, עם הרגליים שלו. לופת אותה. לוקח אותה.
אבל הוא פחד.
משהביטה שדבר לא קרה, עם הזרעון המסרב להנביט. נעצבה.
זה חתיכת אבל לראות גבר מפחד.
מפחד בכלל ומאישה בפרט.
תוספת**** אחרי התגובה ה- 12.
&feature=player_embedded
הכל בסדר. אין דרמה. לא משהו גרנדיוזי (אבל אם הייתה לי הזדמנות לשים לו סטריכנין בבירה לזיין אותו כשהוא מעולף, תמיד עומד לו הזין ואז להקים אותו לתחיה וחוזר חלילה הייתי עושה זאת)
אבל לעמוד על יד הדום שהיווה עבורי השראה לשרשור "המלך עירום" הוא לא יכול לעמוד לידו. גם לא לשבת 😄 ענין של קלאס. קלאס זה לא מעיל יפה על בטן קוביות, אלא משחק אמיץ והגון של החיים.