לפני 10 שנים. 11 באוגוסט 2014 בשעה 7:07
היא: אני הולכת והפעם לתמיד.
הוא: מאוחר מידי.
את כבר לא יכולה ללכת...כי בכל צעד שתעשי את רק מגיעה
אין לי רצון לאחוז בך ואני גם לא צריך.
כששתי נשמות נפגשות הן לא נפרדות יותר לעולם.
וגם הגוף זוכר, הלב זוכר.
הראש יכול לשכח...אבל הנשמה זוכרת תמיד, תמיד ביחד.
אז לא באמת משנה, הכל זה ריקוד...רקדנו ריקוד קוסמי ביחד
ובמישור כזה או אחר הוא ימשיך לנצח...הוא כבר נצח.
ומה שהנשמות ירצו בהמשך, אני לא יודע...אני לא צריך לבחור.
לנשמות יש את הריקוד שלהן.