אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אש ותמרות עשן

כשהאש בוערת והאופק רחוק
לפני 4 שנים. 15 באפריל 2020 בשעה 20:11

ואז לדפוק אותי עד העצם

לפני 4 שנים. 15 באפריל 2020 בשעה 13:57

בראש אני ממלמלת מילים של כאב

ביד שלך פטמה אחת שלי

לפני 4 שנים. 4 בינואר 2020 בשעה 17:33

אני אומרת לך שזה מאוחר מדי

הלב שלי כבר ספג אי אילו מהמרות שכיווצו אותו לכדי כדור קמוט ,חרוש קוים פצועים.

אתה מציע לי את הגוף הריחני שלך ומנסה ככה על הדרך לתת כמה מכות יבשות לגוף הריחני שלי.

עבר זמן,ושנינו כבר יודעים שהיד שלך רוצה היתה ללטף בעדינות של צמר גפן מאשר לתת מכה חזקה שמסדרת לך בראש שאתה גבר ששולט בי.

עבר זמן ושנינו יודעים שאני חיה קטנה וסוררת,אני נותנת שישלטו בי אבל לפי הגחמות שלי.

כשזה פוצע מדי,אני מרימה ראש וכמו נחש ארסי קטן יורה רשף מפי.

 

לכן אני פתאום פוצחת בצהלולי צחוק,כי אני יודעת את הכח שלי עלייך ועל גברים אחרים.

אני יודעת למצוץ טוב, זה נכון ,מה שאתה והם לא יודעים :עם כל מציצה שלי אני מעבירה מעט מהדנ”א שלי לתוך המח והלב שלך וככה אני סוגרת עלייך יותר ויותר.

אתה שולט בי אבל אתה נחנק ממני.

לפני 4 שנים. 2 בינואר 2020 בשעה 20:25

לפעמים אני תוהה ביני לביני כמה העולם יכול להצטמצם לכדי מספר נקבים .

ככל שמישהו חילק למישהו בינה וככל שהלה דש ללא הפסק בחורים ,ככה נראה העולם שלו:

עמוס לעייפה בגבב של מילים ,הררי טינה עצמית וקצת זין גדול.

מתחת לזה -ריק תהומי