מחדרי ליבי...

מצחיקים אותי אנשים, מישהו שהייתי איתו בקשר לפני שנים, אבל באמת שנים....
שולח לי הודעה, מה קורה מאמי? שואלת מי זה? לא מזהה את המספר טלפון, נעלב שלא זוכרת אותו, כאילו באמת??? עברו רק שנים מאז שדיברנו, היה גר באילת אז, מסתבר שכבר לא, והיום בראשון...
אמרתי מה נזכרת בי אחרי שנים? אמר שאותי לא שוכחים, ומעוניין להיפגש, סירבתי...

כאילו באמת, מה אנשים חושבים, שהחיים שלנו נעצרו ורק חיכו להם שיחזרו?

אני חייבת רק שאלה אחת, מה הקטע של הגברים והאשליה שלהם לגבי גודל האיבר שלהם?? רובם בטוחים, שיש להם מפלצת בין הרגליים, מצויידים כהלכה, (ראיתי כמה שהגדירו את עצמם ככה), הפיפי מגיע, כשרואה תמונות בפרופילים או במה שאתם מעלים...
מדברת על לא מעט גברים, אבל לא מכלילה, יש כמה צדיקים בסדום...
תנשמו ותחשבו לפני שמדברים או מעלים תמונות , כי מה שרואים מכאן, לא רואים משם...

עד כמה אני מסטולה עכשיו??? עד כדי ששומעת את המכונת כביסה סוחטת, וחושבת לעצמי פאק מי עושה םופקורן ב2 בלילה? 

😆😆😆

בימים האחרונים מוצאת את עצמי מדברת עם גברים שצעירים ממני ולא במעט, ( הראשון 37, השני 34, והאחרון 31) והאמת לפעמים גיל זה באמת רק מספר, 3 מתוך 3 עם חוכמת חיים ובכלל חוכמה, כמו שהרבה מבוגרים מהם היו רוצים, שיחות קולחות, מעניינות, נעימות מאוד, ומשאירות תמיד טעם של עוד... 

הבא בתור שבטעות יקרא לי מאמי, (אולי עשירי היום כבר) אמלוק לו את הראש, אני לא חברה שלכם, ולא מכירה אתכם, פניתם בפרטי תכבדו בפניה, ותפנו יפה.. אני לא מאמי ולא מתוקה ואפילו לא נחמדה..

אומרים תמיד שהטובים תפוסים, אז לא יודעת כמה טוב אתה, ואוליי אפילו באיזה מקום רעיל לי, שנינו מתוסבכים, אבל רואה גם את כל הטוב שבך, למרות שאתה לא רואה, בדיוק כמו שאתה לא מעריך את עצמך ורואה את זה, אני רואה, הצלחתי לראות מעבר לכאן ולעכשיו, אחרי הרבה זמן שלא, צחקתי וחייכתי כמו שהרבה זמן לא קרה, ואפילו זימרתי שירים איתך וצחקתי בלי לחשוב פשוט נהנתי... אבל זה נגמר בדיוק באותה עוצמה שזה התחיל, מסיבותך שלך לא יכולים להמשיך להיות חברים, והאמת הייתי מודעת להם מההתחלה, אבל חשבתי שאולי אפשר לשנות את זה , בכל מקרה שיהיה לך בהצלחה ובאמת מקווה שתהיה מאושר בדרך שבחרת ללכת בה... 

🤩

פתאום מרגישה מין געגוע לא מוסבר לשייכות, לביחד, למערכת יחסים 24/7 ולכפיות... .
אז זה התחיל משיחה עם אקס, (כן אתה עליך מדברת) של מתיי מתראים? ושתמיד יש לי פינה חמה אצלו בלב ובמיטה, ושתמיד מוזמנת, מצחיק שבכל מדיה מלבד הכלוב אני מרגישה בנוח לדבר איתו ואליו, בצורה ובדרך מסויימת, ושדיברנו בכלוב, שניה אחרי שדיברנו במסנג'ר ובפייס, זה שונה, ההתנהלות מולו והשיחה איתו בכלוב שונה.
ואז חבר מהעבר, שלח הודעה, בצאט, לקח זמן עד שזיהיתי כי החליף ניק, ומשגע אותי שאבוא אליו ונישן כפיות, הלוואי ויכולתי, כל כך מתגעגעת לתחושה הזאת של לישון ולהתעורר יחד, של הביחד לעשות דברים, לצחוק ביחד, לבשל ביחד ולאכול ביחד, ולו ולי כיף ביחד, אבל כמו שאמרתי הלוואי ויכולתי, בלי קשר לילדים אפילו, לא יכולה לקום מהמיטה עם הכאבים, למרות שבחיבוק בהתכרבלויות והסקס זה התרופה לכל מכאוב שיש לי לפחות, מסרבת... 😭