תמיד פחדתי שהיא תשרוף אותי יום אחד. התשוקה. כל כך חזקה. נוכחת.
עוד בתור נער בישיבה התיכונית, (אני מבית דתי. בן של רב שכזה. מהכיפות הסרוגות. מגזר איכותי משהו) אני זוכר עצמי ניגש לראש הישיבה, שהיה גם סוג של פסיכולוג, איש חכם ומרשים כאחד, ושואל אותו לפשר הלבידו הסוער שמופיע אצלי במינון גבוה ביותר. למה זה ככה?? אצל כולם זה ככה? מה היהדות אומרת על זה? ואני נענה שם שאלו הם כוחות חיים, ותעצומות נפש וכו׳.
אשקר אם אגיד שהתשובה סיפקה אותי.
ואני יוצא למעין מסע. לעיתים במודע ולפרקים בתת-מודע. להבנה, הכלה, קבלה של אותה תשוקה ששורפת מבפנים.
המון מחשבות כגון איך אצליח להיות בזוגיות עם אש כזאת שלעיתים מכניעה אותי.
איך אתגבר בסיטואציות שאדרש להכניע שם את התאווה.
תוך כדי מתחיל תהליך של ריחוק קל מהדת. יציאה מארון הקודש. תהליך מרתק לכשעצמו. קצרה היריעה מלהכיל. רק אומר שזהו תהליך שעברתי לבד עם הרבה אומץ. כיום לא מעט מחבריי דתלשי״ים (דתיים לשעבר), אבל אז בשלהי כיתה י״א הייתי החלוץ. לבד. מול החברה, המשפחה האהובה, הישיבה התיכונית.
זהו תהליך פנימי של בירורים, של הקשבה ללב, מה באמת עושה לך טוב, איך אתה נטול אנטי לחלוטין שמנסה לחיות ע״פ הרהוריי ליבך ובבחירת הדרך פוגע באנשים הקרובים לליבך. עד כמה אתה נאמן לעצמך אל מול אותם קרובים. שלימים למרות אי אלו חיכוכים הם חבריי הטובים ביותר.. אין ספק זכיתי במשפחה מדהימה! ויפה, אבל זה לא הנושא..
וכמובן הלבידו הסוער מתמיד, והתשוקה הגדולה לבנות המין היפה היו שזורים במסע בירור הדת.
המגע המיני הראשון היה עם בחורה שגדולה ממני ב-3 שנים. היא הייתה מנתניה.
נפגשנו במקרה. הייתי אז קרוב לשמונה עשרה. הידיעה שאני חסר ניסיון כמעט לחלוטין גרמה לה מסתבר ללחות קלה באי אלו איזורים.
וכך מוצא עצמי מודרך, בפירוט יתר יש שיגידו, הן בתיאוריה והן במעשי, על עולם המיניות.(אחרי הפורקן הראשון שאלתי את עצמי: זהו?? לשם כך נתכנסנו פה?) והיא הייתה טובה וסבלנית במיוחד.
אולי זה שהמשגל הראשון לא היה מאהבה. אולי הטאבו שיש כלפי מיניות בעולם הדתי, לא יודע איפה בדיוק לשים ת׳אצבע, אבל זה משהו שמעסיק אותי יותר מהרבה תחומים. התחבטתי רבות בסוגיה הזו. למה?
זכורה לי שיחה אחת, טובה במיוחד, עם אדם שלקח אותי טרמפ.. אקדים ואומר שכיום יש לי תחביב לקחת טרמפיסטים. זה יושב על העניין שבעברי חרשתי את ארצינו לאורכה ולרוחבה בטרמפים. אינספור חוויות, שיחות, הרפתקאות.
לעניינינו אותו אדם לקח אותי כברת דרך ארוכה. והשיחה קלחה בקבינה. והגענו גם למיניות. הוא היה אדם חכם. שיער שיבה. עיניים טובות.
הוא אמר לי שם בעודנו חולפים על פני הנופים המרהיבים של הערבה, שמבחינתו, בתוך עולם של חוסר וודאות, אקזיסטיאליזם ותפקידנו פה בעולם, כל עניין המיניות הוא נטו להנאה שלנו. שיהיה כיף. עם עצמנו. עם פרטנר. אולי שתיים. זה שלנו. ובשבילנו. כמה פשטות בתשובה אחת.