לפני שבוע. 9 ביולי 2025 בשעה 12:16
ביקשתי ממנה להגיע לכתובת
רח ברנשטין 2 בראשון לציון – שעה 10 בבבוקר - קוד לדלת השניה מימין 3233
אני כבר יהיה שם מחכה לה –.
לא משנה כמה פעמים אראה אותה הלב תמיד יחסיר פעימה
תמיד תגיע למפגש מתוקתקת – בגד שכאילו נזרק בנונשלנטיות על הגוף ומגף שחור חדש (- כן כן שמתי לב )– איפור קל ואודם אדום שרק מבליט את השפתיים המדהימות הללו ועם הפן בשער ומשקף – היא עוד לא יודעת שעד סוף היום לא ישאר מהפן דבר .
חיבוק ענק . משיכה בינונית בשער ונשיקה סוחפת שגמרה לה את האוויר .
(אוחח כמה שהיא אוהבת את זה)-
אני אוהב לראות אותה מתקלפת – בגד אחר בגד יורד וביניהם החיוך הממיס שלה אלי היא יודעת כמה אני מגורה מכך ( אתם לא יודעים כמה כוח רצון צריך על מנת לא לזרוק אותה באותה רגע על המיטה ולאכול אותה ).
אמרתי לה שתשאיר את החזיה והתחתון עליה ומתבקש כמובן גם המגף החדש שרצתה להשוויץ בו.
והלבשתי אותה בחולצה שלי שהבאתי בתיק .
לקחתי כיסא גדול שעמד בפינה והנחתי במרכז החדר – שבי ....
היא התיישבה בחשש. ניגשתי להביא את שקית החבלים שלי, לקחתי בעדינות יד אחת, ועוד אחת, וקשרתי אותן יחדיו לאחור,. החל רעד ורטט קל. ליטפתי קלות את שערה ואת ידיה והנחתי יד בוטחת על כתפה, ראיתי שהיא נרגעת
מתחילה להנות מהסיטואציה . עברתי לחזית הכיסא , לקחתי רגל אחת, בעדינות, בנגיעות עדינות, מפסק רגל אחת, קשרתי את הרגל עם המגף השחור, ועיגנתי אותה היטב. בכל העת הזו, היא מתבוננת בי בעיני אילה המבט השקט הזה חדר אותי כמו חמאה וחום גופי החל לעלות , פישקתי את ירכיה, בעדינות. לקחתי את כף רגלה השנייה, מחזיק בעקב המגף, ועיגנתי לצד השני,.
פסעתי משם, היא עוקבת אחרי בעיניה, מנסה לנחש מה אני הולך לעשות. חזרתי עם מספריים גדולות וחדות . עיניה נפתחו בתימהון נשימותיה התחזקו. חזה עולה ויורד בפראות.
, חזה מדהים שנלחץ לחולצה הגברית,. מתבוננת בי בחשש. מנסה לצפות מה עומד לקרות, מה בכוונתי לעשות., ירכיה רעדו, עיניה התרוצצו בארובותיהן, נשימתה סערה,
הפה שלה היה ממש יבש מנסה לבלוע רוק ללא הצלחה הרגשתי שזה מתחיל להציק לה. נתתי לה לשתות, מים. היא לגמה בשקיקה נרגעת לאט ואז שאלתי ברכות: "להמשיך" היא חייכה חיוך רחב.
כעת נטלתי את המספריים, גזרתי לאט לאט, את החולצה מהצד . משפשף בכוונה קצת את עורה, מבלי להותיר סימן. עברתי לאט לגב היא החלה לזוז בחוסר שקט מופגן מנסה למשוך את הידיים האסורות מאחור – תזהרררר צעקה השער .שלי...
תסמכי עלי לא תיפול שערה משערות ראשך היפה , שמטה את כתפיה וויתרה על המאבק. נזהרתי לא לחתוך את חזיית התחרה השחורה והמקסימה שעטפה זוג שדיים הנלחצים אל החזייה אוחח..
עברתי קדימה ואחרוה לסירוגין יוצר חורים שמבליטים קימור כזה או אחר
כך התגלו עוד ועוד חלקים במלאכת המחשבת הזו שאלוהים יצר, ואני מתענג על כל גזירה וגזירה לפתע, בתנועה פתאומית, נעמדתי וגזרתי במשיכה עזה אחת, עד כמעט ליד הצוואר, את כל החולצה
וכאקט סופי הוספתי קליק אחד וחזית התחרה נגזרה .
עיניה נפקחו עיני האיילה התחלפו ב עינים רושפות היורות אש עזה – רשע אתה עוד תשלם על כך .
מי אני ?
משכתי את השער פתחתי את פיה בכח והתחלתי לשחק עם הפה
המשחק עשה את שלו שנינו בוערים - מסתכל מטה התחתון כבר רטוב לגמרי .
, פותח את מכנסיי, נכנס חזק לתוך פיה. היא מתחילה ללקק ולמצוץ בהנאה גלויה.. מגיע למעמקי גרונה, היא משתנקת מעט. אני יוצא והיא מתקדמת עם ראשה, תרה אחרי אברי הפועם. כמו גוזל בן יומו, שתר אחרי אוכל ואז, אני מחזק את האחיזה בשערה, ומתחיל לפעום פנימה והחוצה. והיא, מתמסרת עם פיה, עם לשונה, עם ראשה,
הרגשתי שאם לא העצור באותו רגע אגמור בשניה בתוך הפה - יצאתי וירדתי לגובה הברכיים
, מקרב 2 אצבעות,הכול רטוב חם ונעים האצבעות מחליקות פנימה והיא גונחת, מנסה להתקרב אלי עם אגנה המקסים. אך החבלים מונעים ממנה לזוז. אני מתקדם עמוק יותר אוחז בו בחוזקה, היא גונחת. מתחיל לסובב את היד בתוך הכוס, קצת ימינה, קצת שמאלה. ויותר, ויותר. ואז, לוקח את ידי השנייה, מפשק את מבוא הדגדגן הוורוד והמקסים שלה. אוחז בדגדגן בין שתי אצבעות שלי, ומתחיל לנוע בקצב אחיד, מפעיל לחץ על הדגדגן, בעוד ידי השנייה חופרת במבושיה.
גבעות התאווה מול עיני עומדות להן זקופות מולי, ההתנשמויות המהירות, גורמות להן לעלות ולרדת במקצב מסעיר אני נטרף עוזב את הדגדגן תופס בחוזקה את החזה המטריף ישר לפי – מפעיל לחץ ותופס את הפיטמה עם השיניים ומתחיל לנשוך חזק וחזק יותר
כך שעתה לנשימות ולאנחות המתגברות נוסף גם הכאב החד - היא צועקקקת ו מתפוצצת. כל גופה רועד, בטלטלות עזות, שנמשכות, ונמשכות, ונמשכות.
ברגע זה בשניה הזו – כול גופי בוער – פועם – הדם זורם במהירות לא שומוע כלום וחיוך גדול עולה על שפתיי גם .
כולה רועדת מותשת ישובה שם יפיפייה, רגליה פרושות באפיסת כוחות, ראשה מוטל לאחור.
היא היא שלי. ואני, חצי מעופף ובוער..
אני מתיר אותה, חבל אחר חבל, קשר אחר קשר. מלטף אותה בין לבין מחזיר תחושה ודם למקום ומחבק אותה.
