אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

'shir

שומדבר להתגאות בו
לפני 6 שנים. 13 במאי 2018 בשעה 19:07

הכי אכזרי, בא משום מקום ומשבש לי את המנגנון זה כשאני הולכת לישון והריח שלו במצעים 

(בן זונה)

לפני 6 שנים. 12 במאי 2018 בשעה 10:54

מחזיק את פינת העישון הפסטורלית מכולן.  

חולי סרטן בהווה ובעתיד מתקבצים בנחת ובהשלמה לעשן את הדרך למותם.

(גם אני)

לפני 6 שנים. 7 במאי 2018 בשעה 18:52

אלו סתם שברי מחשבות או קיא של רגשות שהייתי חייבת להוציא.
אל תקרא פה, אני לא כותבת את זה בשבילך. או בשביל אף אחד. רק בשביל לדייק לעצמי.
נכון זה מה שאני מרגישה או חושבת עכשיו אבל אני לא לוקחת על זה אחריות.
כשתהיה לי איזו מחשבה מגובשת שאני עומדת מאחוריה או רגש מבוסס ליותר מיום אז אני אגיד לך אותם בעצמי.
אל תקרא פה. אני לא מדברת איתך דרך הפוסטים. זה בכלל לא נקרא לדבר.

לפני 6 שנים. 7 במאי 2018 בשעה 17:33

אני צריכה שהדברים יתקדמו לאט, שיהיה לי זמן להתרגל. כמו לטבול רק את קצה הרגל במים כדי לבדוק את הטמפרטורה. אבל אני לא מצליחה לעשות את זה, אז אני רצה מהר מהר ונשרפת. ועוד סתם, רצה לשום מקום, כמו אוגר שרץ בתור הגלגל בכלוב, כי ממילא אתה זה שקובע את הקצב. אבל לפעמים הדברים קורים מעצמם, הפסקה כפויה. קיבלת מתנה ילדה ועכשיו לנוח

לפני 6 שנים. 7 במאי 2018 בשעה 5:29

לפני 6 שנים. 6 במאי 2018 בשעה 18:13

אני מבטיחה להשתפר. ברור, הוא משיב, את ילדה טובה. בן זונה, זה לא ברור בכלל. כל פעם כזאת היא תולדה של אינספור מאבקים פנימיים שבסופם מצאתי את האומץ לרדת על ארבע. דיוני שווא של הלוך וחזור בראש שלי שאומר לי מה את מטומטמת מה על ארבע עכשיו מה. תורידי את האיפור, תדליקי סיגריה, תתחילי איזו סדרה ותמצאי עוד איזה בחור טוב שיסגור את הפינה. אבל את לא רוצה שהוא ייקח אותך ככה. הוא גם לא ייקח. אז הראש לא רלוונטי, גם הלב לא, עד עכשיו הם טעו. תסמכי רק על מקום אחד. תיזכרי במה עושה אותך הכי שלווה ושמחה ובטוחה וסתמי כבר.

לפני 6 שנים. 6 במאי 2018 בשעה 16:19

וכי מה היא תהיה. להרשים אותך באינטליגנציה שלי, בחוש הומור, במנעד התרבותי. אם הייתי חושבת שאני יכולה להתעלות עליך במי מאלה לא הייתי פה. אם הייתי חושבת שיש לי סיכוי לתמרן אותך, לשחק משחק בו ידי תהיה על העליונה, להכתיב את החוקים, הייתי פורשת. פה זה רק קרב אבוד, ניצחת. בוא קח את הפרס אבאלה

לפני 6 שנים. 3 במאי 2018 בשעה 6:19

תוהה אם היום יהיה לו כבר חשק (או אומץ? לא יודעת) להכאיב לי

(אבל רק קצת)

לפני 6 שנים. 2 במאי 2018 בשעה 15:46

היום כששטפתי את הרצפה

הרמתי את הכסאות

וראיתי ששברנו את מסעד הכסא

 

הלוואי שיהיה לי בית מלא ברהיטים שבורים

 

לפני 6 שנים. 30 באפריל 2018 בשעה 18:55

תשמע,
זה לא שאני לא רוצה זוגיות
ואת כל הבאושר ועושר עד עצם היום הזה
אני פשוט לא מצליחה להישאר שם אם לא בתנאים שלי
(שיש שכינו אותם ילדותיים מאד)
כלומר, להיות מטורפת עליו
להתעורר כל בוקר ולרצות לאכול אותו, או שיטרוף אותי
בלי תקופות של כואב לי הראש או בוא נכניס תבלין
רק לרצות להוכיח כל הזמן כמה אני ראויה שבחר בי
לא להאמין למזל שיש לי שהוא שלי
כן חברות זה אחלה אבל מה זה קשור לעניין פה
אני מסבירה לך שהוא רק יצטרך לתת לי מבט והכל כבר יתכווץ ויתהפך ויתרחב וישרוף

לטבוע בחשק ורעל ועונג
ככה- אבל כל יום כל הזמן תמיד
קיצר איפה אני ואיפה זוגיות