אני מתנועע
כמו במבוק. ריק מבפנים וטוב לו.
זה מה שהופך אותו לחזק.
מתנועע בין משב הרוח של המחשבות והשאלות
לבין משב הרוח של ההתבוננות והקיום בתשובה.
עדין וגם אכזר, שפל ומשפיל מאדיר ומחבק.
טועם מכל הטעמים, חריף חמוץ מתוק אוממי.
לפעמים גם דוחה ולא יורד בגרון טוב.
מצד אחד אני רוצה לחזק להעצים ולתת בטחון
מצד שני בא לי לשבור אותך, לראות אותך מבוהלת.
בא לי שתקרסי, שתתמוטטי, תמותי ותיוולדי מחדש
שוב ושוב ושוב והכל על קדושת הריגוש וריצוי שלי
ההתרגשות הזו לא קיימת בשום דבר בדיוק כמו זה
דפיקות הלב, הגבולות שנחצים, האש במקלעת.
ההתכווצות בזין שמרעידה לי גם את הלב.
והלב משוחרר ופועם ודופק חזק מתמיד... דופק ודופק,
בום בום בום
רוצה להרגיש וגם רוצה להתבונן.
מוצא את עצמי וגם נאבד.
בא לי שתהי מובסת, אבל גם מנצחת.
בא לי שתתאהבי בי ותאבדי את עצמך לגחמות שלי, ושתרגישי פחד שבכל רגע אם לא תצייתי זה עלול להילקח ממך.
לכבות לך את האור, להשקיט לך את הרעש, למנוע ממך תחושה ואז לפתוח לך את הלב שתראי ממנו ודרכו.
ערבוב של עשר טיפות רעל עשר טיפות תרופה.
זה מה שאני לפחות כרגע, מה איתך?
מה את?