אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

בין השכל לרגש

על החתום, שלכם באהבה (לא באמת)
&#@.
לפני 3 חודשים. שישי, 7 ביוני 2019, בשעה 22:07

אתמול, בבר, איזה אחד, גבר גבר שכזה פונה אליי תוך בחינה קהה: בואנ'ה מאמי, את בטח אוהבת את זה חזק.

הולכת לכיוונו, מחייכת חיוך רחב ותמים שכזה והוא חייך בחזרה. תוך חיוך עונה: חזק לא מילה, אם אני לא מתעלפת מהחניקה באמצע או מפרכסת מהמכות אין מה לדבר בכלל.

משום מה, הגבר גבר שתק. הסתכל עליי עם עיניים פעורות, פלט נחירת צחוק מביכה ופשוט שתק. 

פייר, נעלבתי. כולה פיתחתי שיחה. מתי עוד תהיה לי הזדמנות לשתף על לאהוב את זה חזק? 

לפני 3 חודשים. שלישי, 4 ביוני 2019, בשעה 21:31

מה אומר בשבילכם מושג הכמות "קצת"? 

אני מעוכה על המיטה, הישבן מאזן זמנית את צבעו עם השיזוף שהחלק התחתון של הביקיני לא מנע, מספיקה לרחף בעולמות שונים, לחזור לתחושת המגע שלו ולא משנה אם כמות ההצלפות היא דו ספרתית או תלת ספרתית, תמיד הוא יגיד: כולה הצלפתי בך קצת, מה כבר עפת?

 

  יש לו קטע כזה שאחרי שהוא מסיים לדפוק אותי בדוגי, במיסיונרית, עם רגליים מונפות למעלה ככה שארגיש אותו עמוק בבטן, לצאת, להיכנס שוב, לצאת ולשחק עם הזין שלו ממש בפתח הכוס ולייחם לי את החיים (הכוס) ולזיין אותי שוב ושוב, אחרי כל זה הוא אוהב שאני גומרת והוא עוד יותר אוהב שאני לא אוהבת לגמור יותר מפעם אחת. כך הוא מכריח אותי לגמור כאוות נפשו ומזונה כבר הופכת לחיה. פצועה. הוא מעיר אותי משינה, לא יודעת בכלל מתי נרדמתי, די קל לאבד תחושת זמן לאחר שימוש חוזר ושב בחוריי ואומר לי: כולה זיינתי אותך קצת, מה נרדמת? השתמשתי בך קצת, זו סיבה ליפול לשינת היפייפיה הנרדמת?

 

וכשאני כבר לא אצלו אנחנו מתכתבים, אני מציינת שאנחנו חייבים אבל חייבים לעשות משהו בנוגע לשימוש שלו במושג "קצת".

לכך הוא עונה שהוא צריך להראות לי מזה הרבה כך אפסיק להתלונן וכותבת לו שמקווה שבורא העולם והמלאכים יעזרו לי והוא עונה לי במשפט שעד עכשיו גורם לי להישאר עם חיוך:

שהאלוהים הזה שלך יעזור לי, עלייך אני שומר.

 

 

 

 

לפני 3 חודשים. שבת, 1 ביוני 2019, בשעה 09:51

נעמדת מול המראה בחדר האמבטיה, מסתכלת על עצמי, על פניי, מדמיינת איך אני פוצעת את פניי עם תער קטן. חייב לפחות עשרים חתכים קטנים שייעלמו לאחר מס' ימים. לא גדולים מדי אבל שייתנו בוהק ברמה מספקת כך שאנשים יסתכלו, ייבהלו ויגידו מה לעזאזל קרה לה? לא אצטרך לחייך, לא איראה כרגיל ואולי אז הרעידות שבפנים ייצאו ויישרו קו. אולי אצעק כפליטת גההה, אתאגרף עם הקיר או רק אדפוק מבטי זעם לעוברים ושבים. כולם יגידו: עזבו אותה, היא משוגעת, תראו מה יש לה בפנים. 

 

נעמדת מול ארון הבגדים, עמדת התלייה מבולגנת, זה מעצבן אותי. מסתכלת על שמלת ג'ינס החדשה שקניתי לא מזמן. מדמיינת איך לובשת אותה, מעשנת ג'וני יחיד שיספיק ואצחק באמת ואיראה כיפית וחייכנית. חברים שלי יגיעו, נפתח שולחן ונצחק אחד על השניי וביחד כולם, אחרים יסניפו אבל אני לא אצטרך, כי אני.. אני מחייכת באמת וכולם יגידו: כפרה עליה כחש, יודעת לעשות טוב בלב. 

לפני 3 חודשים. ראשון, 19 במאי 2019, בשעה 18:12

אני אוהבת לישון איתך: להיצמד אליך בלילה, קופאת מקור. גופי מסתדר בדיוק בשקעים ובבליטות של גופך. מרגישה אותך עוטף אותי, מרגישה אותי נעטפת בתוכך.
אני אוהבת שהגוף שלך תמיד רותח כשאתה ישן ולי תמיד קר. אם נהיה לי חם מדי בזרועותיך, אני מסתובבת לצד השני, אבל אתה לא מניח לי ומחזיר אותי לחיקך, מחליק את ידך על בטני, ממשש את החזה ונרדם בשנית.
אני אוהבת שאתה כורך את רגליך סביב מותניי, מצמיד את פניי לחזה שלך וכך מקשיבה לפעימות לבך.
אני אוהבת להתעורר באמצע הלילה ולראות אותך לצדי. כשאני חוזרת מהשירותים, אני ישר מחבקת אותך בשקט, כאילו מתגנבת ונאחזת בגבר שלצידי.
אני אוהבת שאנחנו ישנים עירומים לחלוטין, לאחרונה אפילו בלי הגרביים שלי, אתה יודע.. פריט הלבוש היחיד שאתה מסכים לי ללבוש (לגרוב) בתוך הבית.
אני אוהבת איך שגופי מגיב לנגיעותיך, איך אתה באמצע השינה חודר אליי עד שמתעוררת בתשוקה בוערת. או כואבת. או שניהם.
אני אוהבת לישון איתך, להצטופף על פני שטח המיטה הגדולה ולהיצמד אליך חזק חזק כדי להרגיש לשנייה איך אפשר להפוך לגוף אחד.

לפני 3 חודשים. שבת, 18 במאי 2019, בשעה 09:36

 

כלפי חוץ.

אך את מה שהשארת עליי ובי רק אני יכולה לראות (ולחייך ולהיזכר ולחכות).

 

לפני 4 חודשים. שבת, 11 במאי 2019, בשעה 21:51

אמרתי לו שאני לא נקשרת.

אמרתי לו שאני לא מתעסקת בענייני הרגש.

אמרתי לו שתהיה הפרדה: אני באה, תשתמש ותשלח אותי לחופשי.

אמרתי לו שאהיה שלו אך לזמן מוגבל כי אני, אני קודם כל של עצמי ולעצמי.

אמרתי לו שלא יטרח, אני פשוט אחרת. 

והוא חייך.

והיום קשורה אליו בדבק 3 שניות, מסרבת לשחרר מאחיזתו.

והיום מחכה לטביעת ידו על גופי, בכל אופן שהוא רק יחפוץ, לעיתים מרגישה שכל כולי לא מספיק ורוצה רק לספוג את הכאב בשימוש. בשבילו ובשבילי. 

והיום אני מודה ונוצרת את הרגש המוזר הזה, הלא הגיוני בעליל הזה, המבלגן מוחות ומרטיט נשמות. 

היום אני שלו, מחייכת לעצמי ומרגישה הכי למעלה, מתחת ובשביל אדוני שלי.

 

 

 

 

#(גם אמרתי שלעולם לא אהיה קיטשית.. אז אמרתי) 

לפני 4 חודשים. שלישי, 7 במאי 2019, בשעה 10:41

שמעו קטע לגביי:

  • אני ביישנית, לא מאלה שאוהבות למשוך תשומת לב אבל אני מתענגת על כל מבט שמופנה לכיווני.
    • אני חנונית, יכולה לצטט לך חלקים לפרטי פרטים מסרטי מארוול (מתאוששת מהצפייה בסרט הנוקמים האחרון), קוראת קומיקסים ויכולה לדון בלהט ורצינות תהומית על ספוק ויש בין מין הערסיות המזרחית החמודה. אה, ועדיין הסטייל שלי הוא אורבני בעיקרו.
    • אני חסרת ביטחון עצמי בחלקים מסוימים ובחלקים אחרים אני יהירה להחריד ויודעת ששווה מכל מי שנמצא סביבי.
    • יחסיי עם משפחתי מורכבים, אהבה, כעס וטינה נמצאים שם ולא משנה מה, אגן עליהם בגופי ונשמתי.
    • הבדסם שלי הוא מטונף, רוצה את הכאב, את הדם המלוכלך את לקיחת הנשמה והוא גם שבילים של צמר גפן מתוק, רגעים של התכרבלות וטיפול.
    • אני אוהבת את עצמי ויש רגעים שרוצה לקחת אזמל ולחתוך את פניי, לנתץ את המצח בפטיש ולגזור את שולי השומנים בבטן במספריים ושיהיה חד במיוחד.
    • מעריכה דיפרנציאליות וביטוי אישי ומקפידה על לוק בסטייל (המקובל) תוך כדי זריקת הערות על שונות שמפריעה לי.
    • אני חזקה, בעלת כוח פנימי לא דל העוזר לי להתמודד עם קשיים על הצד הטוב ביותר ובמקרים ומצבים שקורים לפעמים מרגישה כעלה נידף ברוח הזקוקה למשענת חיצונית.
    • אני רגישה לעצמי ולאחרים, מרגישה אחריות טיפולית ולעיתים משתמשת בחדות האינטיליגנציה הבינאישית שלי בשביל לפגוע בדיוק איפה שכואב. רגעים אחרי מתחרטת.
    • אני חכמה, לפעמים נשמעת חכמה מכפי שאני באמת, לפעמים נשמעת טיפשה.
    • אני שקטה ומחשיבה את השקט לכוח. אך יש בי ארס שמחכה להרעיל.
    • אני אסטרו ברמה של לישון על ספסל בבאר שבע כי שכחתי מה קבעתי, להיתקע בחור לא ידוע ולמצוא את דרכי חזרה בטרמפים כי שכחתי את הארנק והפלאפון כמובן שנכבה. וזוכרת מקרים, שיחות ורגעים לפרטי פרטים. וכל פרויקט שלוקחת מקפידה עד הפרט האחרון, אין דבר שיחמוק מעיניי.
    • אני בנאדם קיצוני בפרטיות שלו, מעטים האנשים שחולקת בהם את חיי ובפלטפורמה זו כותבת (חלק) מנימי נפשי.

לא התכוונתי לכתוב כל כך הרבה, אלו הדוגמאות שיצאו ממני כתגובה לצירוף המילים "תהיי אמיתית". אמיתית? באמת? כי מה פירוש המילה אמת בכלל? מי אמר שיש רק אמת אחת? אתה מבין את זה סתום שלא מודע לאדיוטיות שבדבריו?
יש הגדרות אבסולוטיות: אני גבוהה/נמוכה שיער מתולתל/ חלק ופה אין התפלספות יתר, מדובר בנתון יבש.
אבל, אבל (!) מכלול האדם זהו לא הגדרה חד מימדית, אתם מבינים את זה אנשים קטנים וטיפשים שכמוכם? אז בואו, תרדו מהעץ הגבוה, רואים מפה את התחת הדלדל שלכם. עדיף שתסתכלו על התחת האפרסק שלי.
תהיי מי שאת.נקודה.
ואם את חזקה, זה לא אומר שאין רגעים בהם את מרגישה שעומדת להתפרק הרי פאק, אפילו קפטן אמריקה בכה. אם רואים בך דמות מגוננת זה לא אומר שאת לא יכולה לנער ולבעוט אותם לאלף אלפי עזאזל. (לטובתם כן?)
לא ייתכן שמנסים להכתיב את תוכן הפרסונה האישית.
פשוט תהיי מי שאת. מה שיוצא ממך באותו רגע, גם אם הדבר לא מתיישר עם התיאור הכללי של אחרים (או של עצמך) עלייך.

 

אם את חזקה ועם עומק וכו' את לא תעלי תמונה (הרי תהיי אמיתית, לא?)
איזה בולשיט.

לפני 4 חודשים. ראשון, 5 במאי 2019, בשעה 15:01

שייכות

רגע שלנו: מותשת וכאובה אני מובלת למקלחת. אתה מקלח אותי, לא לפני שאתה מוודא שהמים בטמפרטורה המושלמת. אתה מסבן אותי ביסודיות, משפשף חזק כל אזור. אני מסבנת אותך בעדינות, מלטפת ומנשקת נשיקות קטנות. שוטף את הסבון מעליי ומנגב. חוזרים למיטה, מחבק אותי בעוצמה של פריקת עצמות ולוחש: מה יש ילדה שלי?

 

אם היו מבקשים ממני לתת כותרת לחיי, הכותרת הייתה: הניסיון להיות חלק מ. הייתי מוכנה לעשות הכל: לכאוב, להיחתך, להיזרק, להיעלם לתוך דמות שתסב עונג ומכך, סיפוק. הרצונות שלי לא נחשבו, החלקים שבי שומשו כחומר ללעג וזלזול. משם, נק' ההיפוך הייתה קיצונית בהיפוכה: מניסיון מדמם להשתלב לבידול עצמי עיקש. ושקרני. כי הפחדים שלי לא משנים, העיקר שאחרים לא יידעו וישתמשו (בי) כנשק נגדי.

ובתוך כל זה, למדתי איך לא לחשוף פגיעות. עד היום המחשבה על לבקש ושיתעלמו מכך מצמררת אותי עד דמעות. מפחיד אותי לרצות ולהיענות בשלילה, בדחייה. אז למדתי לא לרצות. כלפי חוץ. איתך זה לא עובד, אי אפשר להיות איתך בערך וכמה שניסיתי להילחם ולהדחיק את העובדה , לומדת לא לפחד מהשייכות אליך. לומדת להנות ולהירגע מהתחושה החמימה בבטן, התחושה של היותי שלך.

 

ריצוי

רגע שלנו: אני שוכבת מתחתיך, מדממת מכאב. בטוחה שלא יכולה לספוג עוד חדירה אחת. עוד מגע אחד שלך ואני מתעלפת מכאב. אתה מלטף את פניי, שואל האם להפסיק ועונה "לא אדוני, תהנה".

 

המודעות לנטייה המרצה שבי הגיעה לשיאה בשנה האחרונה. עד אז שילבתי והחשבתי אותה כאמצעי למימוש רצוני להשתייך ולכן שנאתי אותה. שנאתי את העובדה שאני רוצה לגרום לאנשים סביבי להרגיש טוב, בזכותי. ניסיתי להתכחש, ניסיתי לצאת נגד עד שקיבלתי והחשבתי נטייה זו כחיסרון וסימן לחולשה שלי.

מולך, אני רוצה להעניק לך אותי במלואי, בטוטאליות ושרק תיקח ותהנה ממני. הקבלה של תכונה זו התחילה בהתעסקותי לרצות אותך: אני לא נזירה בודהיסטית, חלק מהעונג שלי זה הידיעה שאני מסבה לך עונג וסיפוק. חלק מההתמסרות שלי היא תחושת הריצוי, הדרך  בה אני יודעת להראות שאני אוהבת היא להעניק את עצמי. משמח אותי לשמח אותך ומענג אותי להסב לך עונג. בדרך בה אתה בוחר. איתך, אופיי המרצה אפילו נעים לי. ואיתך זה בסדר, אתה לא משתמש בזה נגדי, איתך אני בטוחה.

 

צייתנות

רגע שלנו: שוכבת לצידך, מאוננת וגומרת. אתה אומר לי לאונן שוב, מייללת שאינני יכולה. מאוננת שוב וגומרת. אומר לי לאונן שוב ואני בוכה שאינני מסוגלת. מאוננת בסבל וגומרת. אתה מצמיד את רגלך לדגדגן ואני משתוללת כחיה פצועה המוחזקת על ידך.

 

אתה לא מרבה לקשור או לאזוק אותי, לפעמים אתה אוהב את הגיחוך שבדבר אך אתה מעדיף את הריסון שלך אחרת. כאשר אני קשורה יש בידיי רק ברירה אחת: איך לספוג את הכאב אך הספיגה תהיה או תהיה. כאשר אני משוחררת ונדרשת להישאר במקומי מלחמה פנימית עיקשת מתרחשת: לציית מול האינסטינקט ההישרדותי של הגנה עצמית. 

(בחיי שלפעמים כבר מעדיפה שתקשור אותי).

ולמה המלחמה העיקשת הזאת? למה חשוב לי להשקיע את שארית כוחותיי בלציית? בניגוד לאופיי המרצה, כמעט מעולם לא צייתתי. לרוב מחיתי, סירבתי, דרשתי להבין למה ומדוע. והאגו, אויש האגו... איתך זה לא כך. להפתעתי בשלב די התחלתי האגו נח בצד כמו הצורך להקשות על כל דרישה.

ופה ההבנה פחות מחמיאה: ההבנה שיש את הפחד לאכזב. אותך ואותי. אלו רגעים מכוערים של חוסר ביטחון וצורך בהחזקה שלך עד שמרגישה בטוחה ויש בי חשש שתחושה זו תתערער במידה ולא אציית. אני זקוקה למילים שלך בשביל לדעת ולהרגיש רגועה בתחושה שבאישור שלך. לאחר הציות. 

 

נשיות

רגע שלנו: לבושה בשמלת מיני שחורה קיצית וצמודה, ללא תחתונים וחזייה מתחת. נעלי סניקס לבנות וקולר לצווארי, יוצאים לטיול. אתה אוחז בידי חזק, אם אני מתרחקת קצת אתה מיידית מצמיד אותי אליך. מטיילים וערה למבטים החמים הבלתי פוסקים ומרגישה בטוחה, קטנה ונחשקת. זונה קטנה ליד אדונה.

 

תמיד שאני חושבת שלא תצליח להפתיע אותי יותר, אתה מוכיח לי עד כמה אני לא יודעת. באלו מצבים כבר ראית אותי: צוחקת, בוכה, מנוזלת, מעורבבת עם שלל נוזלים, מימיקות של חיה פצועה ומדממת והפלא הוא שבכל מצב שיש, עד כמה שאני מתרסקת לנוכח החשש של איך אני נראית בעיניך, אתה תמיד מראה לי שטבעי זה הכי יפה שלי. גם שאני מרוחה על המיטה, פצועה ורועדת כאילו אני נמצאת בקריז. 

יש לך נק' מבט שונה על העולם משלי. לך לא מספיק יופי חיצוני, אתה רואה יופי בצורה שונה משלי. וזה מוציא אותי מדעתי. אני מנסה לסחוט ממך אישורים על דבר היותי נחשקת בעיניך ואתה תמיד חוזר ליופיי הטבעי בעיניך. 

הקשר איתך עושה עבורי מה שלא עשו קבלת המחזור החודשי, איבוד הבתולין (בערך, לא זוכרת) וחווית האורגזמה הראשונה. אתה הופך אותי לאישה. שפויה ונוירוטית בו זמנית, נשית וילדותית, ביקורתית ומפרגנת, חזקה וכנועה, מגובשת ומעורערת גם יחד, חסודה וזונה. ילדה, אישה, זונה, שלך. 

 

פתיחות

רגע שלנו:יום וחצי אחרי, אני ספק אומרת ספק מבקשת להתקלח ואתה שואל אם אני רוצה שתקלח אותי, אני מחייכת ומשיבה שלא.

 

ובמקלחת, כועסת שהשבתי לך שאינני רוצה שתקלח אותי. ברור שאת רוצה, טיפשה. 

אחד הדברים שהכי קשים לי בקשר שלנו זה לבקש. כשאתה מאלץ אותי לבקש או להצהיר על רצונותיי, זה תמיד תופס אותי לא מוכנה, לא משנה כמה אני מתרגלת וכמה חושבת שהתגברתי על השטות הזו מהפעם הקודמת שתירגלת אותי אני תמיד מגיבה כילדה בת ארבע שתפסו אותה עם האודם של אימא.

למה לא עניתי כן? לא פשוט יותר?

ומהרגע הזה משחזרת את אותם רגעים כתובים לפרטי פרטים, נזכרת במתחים בשבוע שקדם וחושבת ומבינה.

בקשר שלנו, בשונה מקשרים אחרים שהיו לי אין אפשרות להביא את עצמי בערך, אני מביאה את עצמי במלואי, מביאה את כלל חלקי הפאזל שמרכיבים אותי, הגלויים ואלה שהתאמצתי עד כה להסתיר. 

אוי כמה מנסה להסתיר... 

לפני 4 חודשים. רביעי, 24 באפריל 2019, בשעה 15:36

לא ילדה, לא מבגדים. את יודעת ממה.

לפני 4 חודשים. רביעי, 24 באפריל 2019, בשעה 01:00

שרועה בתנוחת עובר על המיטה,

הוא מתקרב, מושך בשיער וגורר אותה לאמבט.

צמודה לפינה, על הברכיים ומבט מושפל

פותחת פה וממתינה לתוצאה.

השתן שלו יוצא ומכסה כל חלק בגוף מהשיער דרך הריסים ועד לסרעפת.

נחנקת, מקיאה, הקיא נמרח על הפנים בתוספת רוק וטיפות נוספות של שתן.

הוא מורח הכל עליה, מתרחק ושוטף ידיו.

הוא מתרחק, לא מלטף ולא מנקה אותה. יוצא ונועל את הדלת אחריו. שנייה לאחר מכן וגם האור נעלם.

צמודה לפינה, יושבת על רצפת האמבט. מחבקת רגליה ונשארת לבדה, כטינופת בחשכה.

אפופה במין שינה, מרגישה יד מלטפת. ידו אוחזת, מקלחת ומסבנת. 

צמודה לפינה, עומדת על הרגליים ומבט מושפל.

הוא מנגב אותה, מוודא שהיא נקייה וסוחב אותה למיטה.

צמודה לאדונה, שוכבת על הצד ומבט מושפל.

 

עוצמת עיניים ונרדמת, שמורה ולצד אדונה. שלה.