לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

בין השכל לרגש

על החתום, שלכם באהבה (לא באמת)
&#@.
לפני 4 חודשים. רביעי, 17 באפריל 2019, בשעה 19:46

לילה:

אני במצב לא כל כך שימושי, לכן אדוני הבטיח ערב של חיבוקים.
ילדה קטנה.
וזה היה נחמד, באמת, לכמה דק'.
אך מוד הכלבה המטונפת עלה לו
ואני מנסה לפתות אותו שישתמש, שיכאיב, לפחות שישחק בי. והוא? מצמיד את ראשי קרוב קרוב לחזה שלו, מכניס רגל אחת שלו בין הרגליים שלי ועוטף אותי בזרועותיו.
ואני זזה לו בין הידיים, נצמדת, מתחננת!
הוא מתחיל למולל את הפטמות, מסובב אחת בחוזקה ומושך לי בשיער. מחטיף סטירה אחר סטירה (בצד אחד) ואני מתחממת, זזה לו על הרגל.
והוא מפסיק. משחרר
מחבק ומלטף.
הוא מחבק ואני מאבדת את דעתי.
בובה מושבתת.
הוא שואל "למה את זקוקה"
ולא עונה, מנסה לשדר במגע.
הוא מושך אותי בשערי, מוציא חצי מהגוף שלי מחוץ למיטה, שחרור שלו ואני נופלת. היד השנייה עוברת על גופי, מעבר בין רוך לכאב מענג, עונה לו "צריכה אותך. רוצה שתשתמש בי" מחזיר אותי למיטה, מכרבל אותי לצורת כדור ושוב, מחבק.
אנחה קולנית של תסכול יוצאת מגרוני.
לכך נענית בזיון פה שבסופו מקנח ואומר:
תלמדי לדבר, קדימה, לישון.

בוקר:

מתוך שינה שולח אותי ללקק ולמצוץ את הזין שלו, מרגישה איך עומד לו. מסתכלת עליו בעיני כלבלב. הוא שואל לפשר המבט ואני עונה בייחום של בוקר: איך יכול להיות שמהרגע שהגעתי אדוני לא השתמש בי אפילו לא קצת? הזין הזה צריך להיות בתוכי עכשיו.
זונה חרמנית.
הוא מושך אותי אליו, תופס את השדיים ושואל למה?
והנשלטת הפתאטית שבי יוצאת ואומרת לאדוני שרוצה, שצריכה שייקח אותי בשבילו. רוצה להרגיש את ההנאה שלו ממני, שייקח, ישתמש, יעלים, יזיין, יכאיב, ישחק. לא משנה מהההה, רק תשתמשש.
והוא, מכל התגובות האפשריות, הוא צוחק. צחוק מתגלגל.
"אני דווקא נהנה מהמשחק בך."
ההבנה מגיעה, הוא מושך אותי, בכוונה. אין בעיה.. שניים יכולים לשחק במשחק הזה.. מפסיקה ושוכבת לצידו.
נשלטת חזקה

15 דק' לאחר מכן:

הכוס שלי מונח על הזרוע שלו, מתנועעת ככלבה מיוחמת המחפשת סיפוק. הוא תופס לי את הפנים, מניע אותם ממקום למקום, צובט את לחיי ולוחש בשקט: את מבינה איך את מאוננת עכשיו ככלבה קטנה וחרמנית? זה מה שאת נכון? מי שהצהירה שלא יקרה מצב בו היא תתחנן.. האלופה בדחיית סיפוקים אה? איך את זזה, מתחננת..ששש, לא להשתולל, את רגועה ורצינית, ששש, את לא רוצה לאונן נכון? ואני מקשיבה ומאוננת על היד של אדוני.
כלבה מיוחמת.

צהריים:
אחרי שמסיימים לאכול, הוא על הכיסא ואני על הרצפה, כמובן, חוזרים למיטה.
אני קצת רגועה לאחר אתנחתא סדיסטית קטנה שלו ונהנית מהחיבוק שמגיע. הוא ישן, מתלבטת אם להציק לו ולהוציא ממנו תגובה אך מיידית מתחרטת על המחשבה.
חור אינטרסנט.
מלטפת ומחבקת אותו, מחכה בסבלנות שיתעורר ואחרי כשעה הוא מתעורר, ואנחנו מדברים ודנים והחיוך לא יורד מפניי." רק אתה, רק איתך אדוני"
והוא קם, אומר לי לשכב על הבטן, מתחיל להצליף ואני שקטה שקטה.
"ספרי עד 100"
סופרת בשקט ולא זזה..

צעצוע שלו.

 

 

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י