שרוע על 4 ערום על הרצפה לרגליה,
רגל אחת שלה נעוצה לי בפה, ואני מלקק ומנשק כל אצבע ואצבע כמו ממתק לפי
מחייכת עם ריצוד בעינים, דוחפת עמוק לפה שלי את אצבעות רגלייה
כאילו זה עניין שבשיגרה ללקק לה את הרגליים ואומרת
"הגיע הזמן שתכתוב בכלוב" אומרת "אם אתה רוצה למצא מלכה לחיים אתה צריך להתחיל איפשהו"
תודה אני גונח,
"תכתוב משהו, אפילו שגרתי"
"כן" אני נאנק, בקושי נושם, כששתי כפות רגליה האהובות מונחות על פני, חוסמות את האף והעקב חונק בפה.
"אז תכתוב שם?" שואלת בחיוך ומציתה סיגריה, ומסיטה את הרגל
כן, ברור שאכתוב, אם את מבקשת- מביט בפניה היפים הקורנים באור ובחיוך המתוק שלה שאני כלכך אוהב...
יופי" מחייכת בחיוך ונועצת בי ציפורנים בחזה, וצובטת את הפטמה
לא יודע איפה כואב יותר, בפה שמלא באצבעות רגליה, או בפיטמה הנצבטת,
הכל בוער בי, הכאב, התשוקה, ההערצה הסגידה למלכה
מרגיש כמו בחלום טוב תחת רגליה, הלוואי והייתי יכול להיות שם יותר, להיות שלה, אבל מבין שזה לא אפשרי.
"קום תתלבש ולך לכתוב בכלוב" היא מצווה
אז הנה אני כותב ומקווה למצוא את מלכה שתשלוט בי ...
וככה אשחרר את נפש שלי שצועקת מזמן להפסיק להתבייש בעצמי
שאני נשלט