צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן פומבי

לפעמים שירים לפעמים הגיגים לפעמים פנטזיות לפעמים...
יומן- על כל גווניו
לפני יומיים. 14 באוק׳ 2021, 17:09


אולי במקום שהדרקון יצוד את המכשפה
המכשפה תצוד את הדרקון
או תניח לו, שילך לישון
ותפסיק לרדוף אחרי דרקונים וכשפים וקסמים
ולא תלך יותר לאיבוד בלילות מבעיתים
אולי היא תחזור הביתה ותצא מהסרט
ותתלה את הכובע ואת הגלימה ותניח את המטאטא
ותסיר את האיפור הכבד שלה
ותגזוז את ציפורניה שהפכו לטפרים
ותביט במראה ותזכר שהיא בת אדם
אולי היא תלך לסלון
ושם יחכה לה בן אדם ממש כמוהה
וביחד הם יהיו אנשים רגילים
ויעשו דברים של אנשים רגילים
וישמחו שמחה של אנשים רגילים
ויעשו אהבה של אנשים רגיל.. טוב, בואו נהיה כנים- זה לא יקרה בחיים
אולי לאט ובזהירות היא תחלים,
וכל הכשפים, ציד הדרקונים והלילות המבעיתים
ישארו זיכרון רחוק
בחייה הרגילים

 

לפני 5 ימים. 11 באוק׳ 2021, 13:13

לאחר שמצאתי את עצמי מסבירה למישהו למה זה שאמרתי כן פעם אחת לא אומר שהכן הזה תקף לכל החיים ושיש צורך בהסכמה בכל פעם מחדש והסברתי לו שמה שעשה זו הטרדה מינית ועבירה פלילית ושאני מקווה שהוא למד את השיעור שלו והוא ענה לי ב"מבין" ואז- "אבל על מה התהפכת שוב לא הבנתי"

חשתי צורך ליידע אתכן שיש אתר שהופך את כל תהליך הגשת התביעה לממש פשוט

כל מי ששלחו לה דיק פיק ללא הבעת הסכמה מפורשת- עכשיו אתן יכולות לעשות מזה כסף;) 

(5000 שח!)

https://kick-pic.co.il/

לפני שבוע. 9 באוק׳ 2021, 15:30

ודאי לא הרגשתם בהעדרי

שנבע מהתנהגויות לא נעימות שאנשים פה בכלוב משום מה מרשים לעצמם לנהוג בהן (אתם יודעים מי אתם! ותגידו תודה שטרם דיווחתי עליכם).

דברים טובים מתחילים לקרות, אך על כל יום מצוין יש יום קשה שמגיע בעקבותיו.

היקום מסמן לי להוריד ראש, להכנע.

להכנע לאינטואיציות שלי, להכנע לסימנים שלו, להכנע לצירופי המקרים המשונים שלא מפסיקים להתרחש.

הצעד הראשון הוא להכנע.

כשאצליח, יוותרו לי אחד עשר צעדים נוספים.

אני שמחה שמצאתי מקום שאני מובנת בו, מקום שבו הסיפור שלי לא חייב להשמע כדי להראות (ולא, אינני מתכוונת לכלוב).

כעת יש לי מספר עוגנים נחמד, מקומות בהם אני מחובקת ואהובה. 

לצערי, אנשים רבים שהכרתי כאן לא מבינים את מצבי, או בוחרים להתעלם ומאיצים בי ונוהגים בחוסר סבלנות משווע.

או שמא עליי לומר שזה בעצם לשמחתי, כי כך נוצר סינון טבעי של אנשים שמוטב שלא יהיו נוכחים בחיי.

אין פואנטה- תרקדו.

לפני שבועיים. 2 באוק׳ 2021, 22:59

איפה הקאטצ'?

אני שואלת את עצמי ואת כולם 

לא ייתכן שהכל כל כך בסדר

הלב כאן אבל הראש שם 

או ההפך

או גם וגם

ובכלל ציפיות סופן לאכזב

אין סיבה להתלהב

ואיך כל כך מהר הספקתי לשכוח ולהזכר 

למה זה תמיד הכל או כלום?

אני מאחלת לעצמי שהפעם אמצא את האמצע

שלא יהיה מטורף 

שלא יהיה משוגע

פעם אחת שלא יהיה קיצוני

שיהיה רק ממש טוב

אולי מרק ממש טוב בסוף צומח משהו יציב

אולי אפילו משהו מדהים

רק שלא אפתח ציפיות

שלא אחזור לחיות באשליות

 

 

 

 

 

 

 

לפני שבועיים. 28 בספט׳ 2021, 23:47

העצב מסרב לצאת ממני, הוא דבק בי כמו זפת, בעקשות כזאת שנדמה לי שלעולם לא יעזוב אותי 

כואב לי יותר משאוכל לתאר במילים ונמאס לי ואני עייפה מלהכיל את הריקנות הזאת ששום דבר לא מצליח למלא 

לא סיגריות, לא חברים, לא אלכוהול, לא גברים, לא מילים.

אני הורסת הכל מבלי להתכוון, אני צריכה ללמוד להפסיק להרוס

חברה אמרה לי אתמול שבעתיד כל האפשרויות אפשריות וזה מעודד אותי 

ונכון שלפרקים אני מחייכת, נכון שלדקות ספורות אני מפסיקה לחשוב 

אבל בסך הכל אני קורסת 

אבל שום דבר הוא לא לנצח, והנה עוד יום נגמר 

ואולי מחר, אולי מחר 

יהיה בסדר

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני שבועיים. 26 בספט׳ 2021, 18:44

אנחנו לא מכירים
אבל אני כבר רוצה לרפא את ליבך העתיד להישבר
או הנשבר ברגעים אלו ממש
או שסדיקתו החלה לפני זמן רב והיום הוא עומד להתפרק לרסיסים
אנחנו לא מכירים
אבל משהו בי כבר כמהה לאחות את השברים
לאסוף אותם בידי
לקרב אותם לרסיסים שפעם היו הלב שלי עצמי
אולי הם יתמגנטו
אולי רסיסים מתחברים
לרפא אותך בגופי ובנפשי
לתת לך להשתמש בי, להעניק לך את כולי
ואני ודאי לא אהיה היא
ואתה בטח לא תהיה הוא
אבל אולי נהא בעלי ערך
אני לך ואתה לי

לפני שבועיים. 26 בספט׳ 2021, 17:40

כבר העליתי ומחקתי אבל למי פאקינג אכפת ממשהו

 ‏One pill makes you larger"

 ‏And one pill makes you small

 ‏And the ones that mother gives you

 ‏Don't do anything at all

 ‏Go ask Alice, when she's ten feet tall

 ‏And if you go chasing rabbits

 ‏And you know you're going to fall

 ‏Tell 'em a hookah smoking caterpillar

 ‏Has given you the call

 ‏To call Alice, when she was just small

 ‏When the men on the chessboard get up

 ‏And tell you where to go

 ‏And you've just had some kind of mushroom

 ‏And your mind is moving slow

 ‏Go ask Alice, I think she will know

 ‏When logic and proportion have fallen sloppy dead

 ‏And the white knight is talking backwards

 ‏And the red queen's off with her head

 ‏Remember what the dormouse said ‏Feed your head, feed your head"

-grace potter

 

 

האורות מסנוורים אותי

גם החושך בדרכו 

האם זה הברמן בגופיה לבנה בשלוותה בנמל תל אביב שמוזג לי עוד וודקה

או אח במדים לבנים בשלוותה בית החולים שמוזג לי מים כדי שאקח כדורים

האם זה הבס שמחריש את אוזני או צרחות הסכיזופרנים הקשורים 

להאכיל את ראשי בסרטים? להאכיל את ראשי בסמים?

אני רק יודעת לאכול את הראש והתזונה שלי מבוססת סרטים

ובעקבות אירועים מסוימים, בימים האחרונים גם הרבה סרטים כחולים 

אני נופלת למחילת הארנב אבל אף ארנב לא הראה לי את הדרך, אני תמיד מגיעה אליה בכוחות עצמי

כאילו אינני יודעת שהיא שם, כאילו לא נפלתי אליה עשרות פעמים

עושה את עצמי עיוורת

עיוורת מהאורות ברחבת הריקודים או עיוורת מהפלורסנטים של בית החולים?

מחשבה שחוזרת בראשי שוב ושוב- "טירוף הוא לעשות את אותה הפעולה שוב ושוב ולצפות לתוצאה אחרת"

אבל אף כובען מטורף לא אמר לי את זה אז איך היא הגיעה לשם?

הכל מעורפל, זה עשן הסיגריות או ערפל הכדורים?

אמנם אני לא מוצאת את הארנב, אבל מצאתי את השעון שלו והשעון לא מפסיק לתקתק ואינני מתרגלת לתקתוק הזה

השעון שלו מיוחד, הוא מתקתק רק לזמן קצוב ואז נודם

ואני חרדה כל כך מהרגע בו יחדל מלתקתק וחרדה מהתקתוק 

כי התקתוק מזכיר לי את הקץ הקרב

וכשהקץ יגיע אצטרך לזחול החוצה מן המחילה ולהתמלא בבוץ ולהישרט ולהחבל

אך יותר מהכל אצטרך להתעמת עם המציאות ואז מה אעשה?

אני אוהבת להיות במחילת הארנב, היא טובה לי מחיי הרגילים 

היא חשוכה ומפחידה אבל היא מאירה את ליבי, יש בה קסם ורגש והמון כימיקלים חשובים שהמוח שלי הפסיק לייצר מזמן

וכשאני יוצאת הלב שלי מחשיך 

ומהחושך בלב אין לאן לברוח

אולי רק לשלוותה בנמל תל אביב

אולי רק לשלוותה בית החולים

איפה אליס שתציל אותי?

אולי זה חלום, ובקרוב אתעורר ואגלה שאני היא אליס, ואני צריכה להציל את עצמי מעצמי בעצמי? 

לפני 3 שבועות. 21 בספט׳ 2021, 20:49

היום ממנו חששתי כל כך הגיע, והנה ממש תכף הוא נגמר.

במקום לחגוג יום הולדת, נדמה לי שאחגוג היעדר יום הולדת מחר או בסופש.

מעולם לא בכיתי כל כך הרבה ביום הולדת, תמיד ימי הולדת מלאים בציפייה ואז באכזבה.

אבל הפעם דווקא קרה מה שכל כך פיללתי לו, כבר שבוע שאני רק חושבת אם זה יקרה או לא והנה זה קרה לי, אבל לא כמו שרציתי 

רחוק שנות אור 

ואף אחד לא מבין אותי 

והתסכול והעצב אוכלים אותי, ואילו אני לא אכלתי כלום כבר יממה 

אני מרגישה מטורפת, אני מרגישה לא נורמלית, אני מרגישה כלום והכל ביחד. 

הבטחתי לעצמי לעשות דבר אחד טוב עבורי, אז הנה אני כותבת מאמבטית קצף חמה בה אין אפשרות להבחין אם אני בוכה או שמא אלו רק מים 

הלוואי שהכל היה פשוט, הלוואי שמי שהיה צריך להקשיב היה יכול להקשיב

זה אפילו לא טקסט מעניין או יפה, סתם שטויות על נייר אלקטרוני, עד כמה את ריקנית מאחד ועד לכתוב שטויות בכלוב ביום ההולדת שלך?

מי רוצה לבוא לצרוח במדבר עד שיגמר לנו הקול?

 

 

 

לפני חודש. 4 בספט׳ 2021, 18:15

במקרה נתקלתי היום בתמונה הזו, ציור שציירתי על עצמי לפני שלוש שנים בהשראת הפואמה והציור של טים ברטון.

הרגשתי שזה רלוונטי מאד גם להיום.

מחר אני מתחילה תקופה חדשה בחיי שאמורה להביא איתה רוחות חיוביות של שינוי, ודווקא היום, יום לפני, מצאתי את עצמי נשברת. החזקתי חזק ושרדתי (ואף נהניתי וחייתי את הרגע) עד עכשיו, אז אשרוד גם עד מחר.

Her skin is white cloth,
and she's all sewn apart
and she has many colored pins
sticking out of her heart.

She has many different zombies
who are deeply in her trance.
She even has a zombie
who was originally from France.


But she knows she has a curse on her,
a curse she cannot win.
For if someone gets
too close to her,

the pins stick farther in.

לפני חודש. 2 בספט׳ 2021, 23:05

נעים לי לכתוב לבלוג
אני לא יודעת מי קורא אותי
אני לא יודעת אם מי שאני רוצה שיקרא אותי קורא
אני לא יודעת מה חושבים עליי
אני לא חייבת לתקשר עם אף אחד
רק לזרוק את כל המילים שלי לחלל הזה
אפילו אין פה הד
רק אני מהדהדת את עצמי אליכם
בבוקר קמתי עם שיר בלב וחיוך מרוח על הפרצוף
צצה הזדמנות חדשה בחיי, שעוד בטרם התממשה הציפה אותי מחשבות ופנטזיות (שאת הפירוט עליהן אשמור לשלב מאוחר יותר)
ונתנה לי כח לקום ולעשות דברים, רק מעצם הציפייה
וככל שהיום התקדם זחל לו הרציונל אל מוחי
למה השמחה שלי תלויה תמיד בדברים חיצוניים?
ואני מוצפת בהודעות, ואני מחוזרת, ואנשים טובים באמת מתעניינים בי- ואין לי כח
אין לי כח לענות, אני לא רוצה לדבר, אני לא רוצה לכתוב את אותן המילים למאה אנשים שונים
רק הזדמנות אחת מעניינת אותי כעת
אבל מה אעשה אם לא תתממש? הרי אינני יודעת להתמודד עם אכזבות
וככל שהיום התקדם, נזכרתי שיש לי פצע ושהפצע עדיין כואב
ובאמת שניסיתי לברוח ממנו, מהעצב
אפילו רצתי שמונה קילומטרים אבל הוא בכל זאת תפס אותי, וחברה העליבה אותי, והזיכרון הכאיב לי
וישבתי ובכיתי
ואז כשחשתי שהמצב לא יכול להיות יותר רע, קרה דבר מכעיס כל כך ודוחה שאחסוך מכם את תיאורו, בשלב זה כבר הרגשתי שהיקום לועג לי באופן כה מפורש
ולפתע הכל הפך מגוחך להחריד ולא הפסקתי לצחוק.
הכל מטומטם ובסוף מתים.
ממנטו מורי.